שתי מלצריות יקבלו פיצוי של 65 אלף שקל כל אחת, ובסך הכול 130 אלף שקל, בעקבות הטרדה מינית שחוו במהלך עבודתן במועדון. בית הדין קבע כי בעל העסק השמיע כלפיהן הערות פוגעניות ומבזות, דרש מהן להגיע בלבוש חושפני ולא פעל להגן עליהן גם כאשר לקוחות נגעו בגופן.
על פי העדויות שנבחנו, בעל המועדון העיר לעובדות שוב ושוב על המראה, הגוף והמיניות שלהן, לעיתים בנוכחות עובדים ולקוחות. בין היתר, הוא דרש מהן ללבוש בגדים חושפניים, ובהם גופיות ללא חזייה, במטרה למשוך לקוחות ולהגדיל את הכנסות העסק.
בית הדין קבע כי הדרישה עצמה מהווה התייחסות משפילה ומבזה כלפי העובדות בשל מינן. טענתו של בעל המועדון כי ההודעות והאמירות נאמרו "בבדיחות הדעת" נדחתה. אחת המלצריות טענה גם כי במקרה מסוים הניח בעל העסק את ידו על איבר מינו בנוכחותה, בעת ששניהם שהו במשרד המועדון.
מחפשים עבודה חדשה? מאות משרות פתוחות מחכות לכם באתר ג'ובנט מקבוצת וואלה >>
"תגידי תודה שנוגעים בך"
פסק הדין עסק לא רק בהתנהלותו הישירה של בעל המועדון, אלא גם באופן שבו הגיב לתלונות העובדות על הטרדות מצד לקוחות. לפי העדויות, המלצריות דיווחו לו כי לקוחות נוגעים בגופן, ובאחד המקרים אף נטען כי לקוח "חפן את ישבנה" של אחת מהן.
במקום להתערב ולהפסיק את ההתנהגות, בעל המועדון הגיב בזלזול. במקרה אחד אמר לאחת המלצריות כי עליה "לומר תודה שנוגעים בה" בשל המראה שלה. במקרה אחר השיב לעובדת שהתלוננה: "אז תתעלמי". כאשר מלצרית נוספת התנגדה להתנהלות, הוא צעק עליה ואמר שאינה יודעת לעבוד.
לפי העדויות, בעל העסק אף קישר בין נכונותן של המלצריות לספוג מגע והתנהגות מינית מצד הלקוחות לבין גובה הטיפים וההכנסות של המועדון. הוא העביר מסר שלפיו יש לאפשר ללקוחות לגעת בגופן של העובדות בתמורה לטיפ גבוה יותר.
הקביעות מחדדות את העובדה שאחריותו של מעסיק אינה מסתכמת בכך שהוא עצמו לא יטריד את עובדיו. עליו לפעול גם כאשר מקור ההטרדה הוא לקוח, ספק או אדם אחר שנמצא במקום העבודה.
עו"ד אסף קדוש, שמשרדו מתמחה בדיני עבודה, מסביר כי "פסק דין זה מציב תמרור אזהרה לבעלי מרות ומנהלים, ומחדד את אחריותם ליצירת סביבת עבודה בטוחה ומכבדת".
לדבריו, "כדי לקבוע אם התנהגות מסוימת מהווה הטרדה מינית אסורה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, או שמדובר בהתנהגות לגיטימית, יש לבחון את ההקשר שבו הדברים נאמרו, את טיב היחסים בין הצדדים ואת מכלול הנסיבות".
לא נדרשו להוכיח שהתנגדו
בית הדין קבע כי בין בעל המועדון, ששימש כבעלים וכדירקטור, לבין המלצריות התקיימו יחסי מרות ברורים. בשל פערי הכוחות בין הצדדים, העובדות לא נדרשו להוכיח כי התנגדו במפורש להערות, להצעות או לדרישות שהופנו כלפיהן.
"כאשר הצעות או התייחסויות מיניות נעשות תוך ניצול מרות בעבודה, העובד אינו נדרש להוכיח כי התנגד או הראה שאינו מעוניין בהן", מסביר עו"ד קדוש. לדבריו, "פערי הכוחות המובנים בין הצדדים שוללים מן היסוד את ההנחה כי הסכמה נחזית מצד העובד הייתה חופשית ומרצון".
המשמעות היא ששתיקה, ניסיון להמשיך לעבוד כרגיל או הימנעות מעימות עם המנהל אינם מעידים בהכרח על הסכמה. כאשר מי שמשמיע את הדברים מחזיק בסמכות לקבוע משמרות, להשפיע על ההכנסה או לסיים את העסקת העובדת, יש לבחון את התנהלותה על רקע יחסי הכוחות במקום.
עו"ד קדוש מוסיף כי "בית הדין דחה ובצדק את טענת בעל המועדון כי הודעות ה-WhatsApp והאמירות נאמרו 'בבדיחות הדעת'. התייחסויות מיניות חוזרות במקום העבודה יוצרות סביבה עוינת ופסולה, ודרישה להגיע בלבוש חושפני או לרקוד על הבר במטרה להגדיל את רווחי העסק מהווה החפצת נשים מבזה".
בית הדין מצא גם כי במועדון לא הונהגו מנגנונים בסיסיים למניעת הטרדה מינית. במקום לא היה תקנון למניעת הטרדה מינית ולא מונה אחראי מוסמך לטיפול בתלונות, בניגוד לחובות המוטלות על מעסיקים לפי החוק והתקנות.
בקביעת הפיצוי בחן בית הדין את חומרת האירועים, את תכיפותם לאורך זמן, את הפגיעה בכבודן של העובדות ואת הפגיעה בביטחונן התעסוקתי, שהובילה אותן לעזוב את עבודתן. לצד זאת, נשקלה העובדה שבעל המועדון, ששימש גם כמנהל היחיד וכדירקטור, לא מילא את החובות האקטיביות המוטלות עליו כמעסיק.