1.
ככל שמתעמקים העימותים האזוריים בין ישראל לאיראן (היום), מול טורקיה (אולי מחר) ומול ציר ברית מדינות רשע עויינות (בעתיד), הלוחמה והחבלות בחסות מדינות זרות מכוונות יותר ויותר לעבר כבלי סיבים אופטיים תת-ימיים, ואף תגבר. מדינות כמו ישראל התלויות מאוד בניתוב מסת נתונים בכבלים על קרקעית הים והאוקיינוס חייבות לבצע חשיבה מחודשת ורדיקלית על תפיסות ההגנה והבטחון הלאומי והמשקי שלהן.
ישראל רגישה במיוחד. כלל יצוא סחורות ושרותים היה בשנת 2025 כ-169 מיליארד דולר, מזה יצוא שרותי תוכנה, ייעוץ מחשבים ושרותים כמו מלחמת סייבר וקשורים אחרים, היוו כ-33%-38% מכלל היצוא הישראלי ובין 60%-70% מתוך יצוא השרותים של ישראל. עמוד התווך של המשק הישראלי נסמך על יצוא שרותי הייטק, שבלעדיהם אין לישראל חיים. כמעט כל התקשורת הדיגיטלית הבינלאומית מסתמכת על כבלי סיבים תת-ימיים.
לכן הכבלים הפרושים על קרקע הים הם תנאי תשתיתי לחלק עצום מיצוא ההייטק הישראלי. עבור ישראל, הכבלים התת-ימיים הם עורק חיים מהותי, הכבלים והברירה האולטימטיבית של ההישרדות הכלכלית המודרנית. עבור ישראל, שהיא "אי דיגיטלי" דה-פקטו, אזהרות גלובליות בדבר מעשה חבלה מכוונת מחייבות תוכנית פעולה דחופה.
האירוע הבולט בתחום פגיעה בכבלים תת ימיים היה תחילת 2024, אז נפגעו ארבעה כבלי תקשורת ימיים מרכזיים, כגון EIG, המחבר את אירופה להודו, ו-SEACOM המחבר את אירופה לאפריקה. אשתקד היו ניתוקים של South East Asia-Middle East-Western Europe 4, אשר גרמו לשיבושים משמעותיים באינטרנט בהודו, בפקיסטן ובמדינות המפרץ. לפי שעה נקבע כי אין חשד למעשי זדון, עפ"י הועדה להגנת כבלים בינלאומיים, ה-ICPC. ההערכה היא כי חלק מהפגיעות נגרמו כתוצאה עקיפה של ספינות סוחר שגררו עוגנים בקרקעית הים, או שיבושים בתנועת האוניות בגלל המלחמה בים סוף.
עם זאת, גורמי מודיעין מערביים מאשימים את המורדים החות'ים בתימן כי פגעו בכבלים בכוונה. המלחמה באזור הקשתה לשולח אוניות שיתקנו את הקרעים, החות'ים ושלוחיה הנוספים של איראן איימו, אך אין הוכחות כי פעלו. ארה"ב ואירופה דואגות מההפרעות לתעבורת הנתונים על קרקעית הימים, ולכן מפעילות כוחות בים סוף כדי לנסות לאבטח את נתיבי השיט והתקשורת מפני פגיעה מצד גורמי טרור או מדינות עוינות.
2.
כדי להבטיח חילופי נתונים ללא הפרעה ולהגן על כלכלתה מפני חבלה, על ישראל להפנים לקחים אסטרטגיים מרכזיים וליישם צעדים יזומים. בישראל לא נרדמו, והשנה החלה בזק בפרויקט כבל תת־ימי חדש בהשקעה של כ־500 מיליון שקל, עם קיבולת מתוכננת של יותר מ־400 טרה־בייט לשנייה, שנועד לחזק את הקישור בין אירופה לאסיה דרך ישראל. עוד עלינו לזכור כי חלק מהשירותים שישראל מספקת לעולם ניתנים באמצעות שרתים, ענני מחשב ומרכזי נתונים שנמצאים פיזית מחוץ לישראל.
על החברות הישראליות, בעידוד הממשלה, להגביר נוכחות חוות שרתים ישראליות מחוץ לישראל, עדיף במדינות שאינן עוינות, אף שלא רבות בנמצא כיום. חוות שרתים ישראלים בחו"ל חייבות לשמש גיבוי לשעת חירום במקרה של פגיעה בתשתית העברת הנתונים לישראל וממנה.
ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שנתיבי הנתונים שלה יהיו מקובצים דרך צווארי בקבוק אזוריים בודדים. לכן עלינו לזכור כי התקשורת בין ישראל לבין השרתים והלקוחות בחו"ל יכולה לעבור דרך כבלים אחרים ולאו דווקא דרך כבל שקצהו נוחת בישראל. יש להאיץ פרויקטים המנחיתים כבלים דרך גישות ימיות חלופיות וכוללים שיתוף פעולה עם בעלות ברית בים התיכון, נניח קפריסין, יוון ומדינות נוספות, כדי לגוון את תחנות הנחיתה הרחק ממסדרונות דרומיים פגיעים.
לדעתי ישראל צריכה להעביר כבל תקשורת יבשתי גם בינה לירדן, המדינה השכנה עם הגבול היבשתי היחיד שאכישהו יש לנו עמה קשרים סבירים, ומשם לקישוריות של ירדן לעולם. נזכיר כי בסופו של דבר כל מי הכנרת העודפים נמכרים ומועברים לירדן מדי שנה, ואספקת הגז של ישראל לירדן מחזיקה מערכות החשמל של המדינה השכנה. דרישה לכבל יבשתי דרך ירדן לא תוכל להיענות בסירוב, בגלל המנוף שיש לישראל על ממלכת ירדן בנושאים הקריטיים הללו. בכל מקרה כמובן שכבל דרך ירדן הוא לצורך הגיוון בלבד.
3.
נציג את האיומים העומדים בפני ישראל. כיום רחפנים תת-ימיים מודרניים, צוללות וגרירת עוגנים של ספינות מסחריות על קרקעית הים הפכו ניתוק בכוונה תחילה של כבלים לזול, חסוי וקשה יותר להרתעה מאי-פעם. בדיוק כפי שנתיבי מסחר ותעבורת נתונים מרכזיים באסיה מתרכזים דרך צווארי בקבוק ימיים צרים, כמו מיצר "מלאקה" בדרום מזרח אסיה המקשר בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס ההודי ומהווה עורק חשוב לסחר העולמי. עוברים דרכו בין 25%-40% מהסחר הימי העולמי, כ-90,000 אניות סוחר בשנה. צווארי בקבוק נוספים בתחום הספנות הם מיצר "הורמוז", או "באב אל מנדב" בין ים סוף לאוקיינוס ההודי, עליו מאיימים החות'ים כאמור. מכאן שגם נתיבי כבלי נתונים תת ימיים מתרכזים באזורים קריטיים ועמוסים.
חלק ניכר מקישוריות העברת נתונים של המזרח התיכון נשענת על מעברים הדוקים במצרים הצפופים. כאשר שחקנים אזוריים או שלוחים מכוונים לאזורים אלו, שיבושים דיגיטליים מדורגים מנתקים מיד כלכלות תלויות בתעבורת הנתונים, כמו של ישראל. האם בזמן ניתוק תעבורת נתונים אפשר לעשות שימוש בלווייני תקשורת, כמו אלה של סטארלינק? התשובה היא לא. מתברר כי זו אשליה: נתונים כלכליים וטכנולוגיים מקיפים מוכיחים שוב ושוב כי לווייני תקשורת, אפילו להקות לוויינים מתקדמים גדולות בחלל, אינם מסוגלים לספוג את עומסי רוחב הפס העצומים הנדרשים על ידי כלכלות מודרניות שדורשות שירותי ענן מסביב לשעון. לוויינים נותרים כמוצא חירום חיוני, ואינם תחליף מבני.
על ישראל לעשות מספר דברים מעבר להנחת עוד כבלים תת ימיים ושיתוף פעולה עולמי: בראש ובראשונה להבטיח כי מערכת תקשורת הנתונים פועלת בארכיטקטורת רשת אמיתית שבה תעבורת הנתונים יכולה לעבור באופן מיידי ודינמי בנתיבי סיבים חלופיים בתוך אלפיות שנייה מרגע ההפרעה.
בנוסף, מיקום מקדים של מסופי לוויין בעלי תפוקה גבוהה עבור פונקציות ממלכתיות קריטיות עבור משרד הבטחון, הצבא, המוסד, אמ"ן, התעשייה הבטחונית, משרד החוץ, תעשייה נלווית הכרחית לשעת חירום, רשתות הגנה וסייבר הגנתי והתקפי, בתי חולים ומוסדות פיננסיים ממלכתיים ומערכת הבנקאות, כדי לשמור על תפעול בסיסי אם כל המסלולים התת-ימיים יתמודדו עם פגיעה בו-זמנית.
במקביל יש לעודד את ענקיות הטכנולוגיה העולמיות האמריקאיות להרחיב את היקף אחסון הנתונים בישראל עצמה, שהרי בלאו הכי חברות אלה נהנות מכך שישראל רוכשת מהן שרותי ענן אדירים. שרותים מקומיים יאפשרו להמשיך לפעול ללא הפרעה גם בזמן חירום וניתוק זמני.
במקביל חייבים למנוע ולהרתיע בשיתוף פעולה בינלאומי מפני חבלה של גורמים עוינים, קרי איראן בימים אלה. ההגנה והפיקוח יכולים לבוא באמצעות שימוש בסונאר ימי עדכני, מל"טים אוטונומיים תת-ימיים לניטור פעולות חבלה, שיתוף פעולה מודיעיני כדי לעקוב אחר שהייה חשודה של כלי שיט זרים או "ספינות מחקר" בסמוך למים הכלכליים של ישראל ולנתיבי הכבלים הימיים. לישראל יש כרגע שש צוללות ועוד צוללות בהזמנה שיגיעו בשנים הבאות.
צוללת צבאית מודרנית מסוגלת באופן יוצא מן הכלל לזהות, לנטר ולבצע מעקב אחר איומי חבלה פוטנציאליים בכבלי נתונים תת-ימיים, אם כי ביצוע משימה זו באופן רציף לאורך אלפי קילומטרים של האוקיינוס הוא אתגר לוגיסטי לא פשוט.
4.
ציים מתקדמים עושים שימוש נרחב בצוללות ובטכנולוגיות תת-ימיות נלוות בדיוק עבור פרופיל משימה זה. היכולות והמגבלות שלהם בתחום זה כוללות מעקב אקוסטי ופסיבי. לצוללות יש מערכות סונאר שיכולות להאזין בשקט לסביבה התת-ימית. הן יכולות לזהות את החתימות האקוסטיות הייחודיות של כלי שיט עיליים המתרפקים בסביבת תוואי כבלים תת-ימיים, משילים עוגנים שלא כהלכה או פורסים ציוד צלילה ורובוטים תת ימיים נשלטים מרחוק.
צוללות מתקדמות יכולות לפעול מבלי להתגלות במשך פרקי זמן ארוכים ליד צווארי בקבוק תת-ימיים אסטרטגיים, כגון מיצרים או מדפים יבשתיים רדודים שבהם הכבלים פגיעים ביותר לחבלה. הצוללות יכולות למפות חזותית או אלקטרונית פעילויות חשודות בקרקעית הים.
צוללות צבאיות מתמחות המותאמות לשאת כלים תת-ימיים אוטונומיים יכולות לפרוס צוללני עילית או כלי שיט בלתי מאוישים צבאיים כדי לבחון תשתיות תת-ימיות, לחפש התקני נפץ שהוטמנו או לחקור צוללות זרות לא מורשות המתעסקות בכבל. צוללות מעקב מודרניות משמשות לעתים קרובות כמרכזי שליטה לכלי רכב תת-ימיים אוטונומיים ולדאונים תת-ימיים בלתי מאוישים שיכולים לסייר לאורך נתיבי הכבלים המדויקים קרוב בהרבה לקרקעית הים מאשר צוללת גדולה.
למרות יכולות מתקדמות אלו, השימוש בצוללות אך ורק כדי להגן על כבלים תת-ימיים הוא מורכב בשל מספר גורמים.
בעיית כיסוי מול שטח: ישנם למעלה ממיליון קילומטרים של כבלי סיבים אופטיים תת-ימיים החוצים את האוקיינוסים בעולם. צוללת יכולה להימצא רק במקום אחד בזמן נתון, מה שהופך מעקב פיזי רציף בזמן אמת של כל קילומטר של כבל לבלתי אפשרי.
מיקוד בטקטיקות של "אזור אפור": חלק ניכר מהחבלה או ההפרעה החשודה לאחרונה נגד כבלים תת-ימיים בוצע על ידי כלי שיט עיליים אזרחיים, כגון אניות משא הגוררות עוגנים או מכליות "צי הצללים". בעוד שצוללת יכולה לעקוב אחר כלי שיט אלו אקוסטית, יירוט או עצירה של אניות אזרחיות חורגים מהכלים העיקריים של צוללת, ודורשים במקום זאת משמרי חופים או ציים עיליים.
זאת ועוד, בעוד שהכבלים פגיעים ביותר במים רדודים, שם ניתן להגיע אליהם באמצעות עוגנים או צוללנים, הפעלת צוללות צבאיות גדולות באזורים חופיים רדודים וצפופים מגבירה את הסיכון שלהן לגילוי ואת סיכוני הניווט.
אחד הפתרונות הוא שילוב צוללות עם חישה אקוסטית מבוזרת. טכנולוגיה זו הופכת את כבלי הסיבים האופטיים התת-ימיים עצמם לחיישנים פעילים, תוך שימוש בפולסים של אור כדי "להאזין" לרעידות האקוסטיות של אנייה הגוררת עוגן או צולל הנוגע בכבל, ובכך להתריע בפני כוחות הצי וצוללות לחקור קואורדינטות ספציפיות באופן מיידי.
מעבר לכל, כמו במלחמה, מדינות יכולות לסווג שיבוש מכוון של כבלים תת-ימיים כמעשה של לוחמה כלכלית ישירה, תוך הבטחת קווים ברורים של הרתעה צבאית נגד גורמים מדינתיים ושאינם מדינתיים כאחד. מלחמה מוכרזת או מלחמת צללים, כפי שיבחרו.
בסופו של יום ארה"ב היא מרכז העצבים האדיר ביותר של תקשורת נתונים, ההייטק המוביל הדורש תקשורת נתונים בכל התחומים נמצא, מופעל, משדר, נמכר, מבוזר, שולט בעולם מלב ליבה של הטכנולוגיה העולמית המתקדמת בארה"ב, אליה ישראל קשורה בטבורה.