שני פסקי דין שניתנו בבתי משפט השלום בהרצליה בחודשים האחרונים חושפים סאגה משפטית סביב פרויקט מגורים באילת, שבמסגרתה דרשה חברת הבנייה מרוכשי דירות לשלם סכומי עתק כתנאי למסירת הדירות לרוכשים - זאת חרף איחורים ממושכים במסירה, שהגיעו כדי כשנתיים, ולמרות שהחברה עצמה לא שילמה לרוכשים את הפיצוי הסטטוטורי המגיע להם בגין העיכוב.
בפסק הדין הראשון, שניתן על ידי השופט בעז בן־אמתי, נדונה בקשתם של זוג רוכשים שיוצגו על ידי עו"ד ארז אסרף שמשרדו מתמחה בתביעות נגד קבלנים, ל"צו עשה זמני" שיחייב את החברה למסור להם וילה בפרויקט. הרוכשים טענו כי שילמו כמעט את מלוא התמורה החוזית, אך החברה מסרבת למסור את הדירה בטענה ליתרת חוב של כ־200 אלף שקל, בעוד לשיטתם היתרה עומדת על כ־40 אלף שקל בלבד, וזאת מבלי לקחת בחשבון פיצוי בגין איחור במסירה בסך כ־466 אלף שקל שהחברה חבה להם ולא שילמה.
השופט קיבל את הבקשה במלואה והורה על מסירה מיידית של הדירה, תוך שקבע כי הרוכשים רשאים לקזז את חוב הפיצוי הסטטוטורי בגין איחור במסירה כנגד יתרת התמורה. בית המשפט מתח ביקורת חריפה על החברה הקבלנית, וקבע כי סירובה לקזז את החובות ההדדיים במעמד המסירה, תוך שהיא ממשיכה לדרוש את מלוא היתרה מבלי לשלם את הפיצוי הקוגנטי המגיע לפי חוק, מהווה התנהלות בחוסר תום לב. החברה חויבה גם בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל לטובת הרוכשים. חברת הבנייה ערערה על פסק הדין והערעור נדחה.
בפסק הדין השני, שניתן על ידי השופט צחי אלמוג, נדונו בקשות דומות מטעם שתי משפחות שרכשו דירות גם כן באילת שיוצגו אף הן ע"י עו"ד אסרף. גם כאן טענו הרוכשים כי החברה מתנה את המסירה בתשלום "חוב" מנופח, המורכב בעיקרו מריבית פיגורים והפרשי הצמדה שנצברו לאחר מועד המסירה על פי החוזה, וכי בקיזוז הפיצוי המגיע להם בגין האיחור נותרה יתרה נמוכה בהרבה.
לדברי הרוכשים יתרת החוב האמיתית שלהם היא היא כ־250 אלף שקל למשפחה אחת וכ־180 אלף שקל לשנייה. לטענת הקבלן אחת המשפחות חייבת כ-850 אלף ש"ח. משכך, קבע בית המשפט כי הדירות יימסרו לרוכשים כנגד תשלום אותם סכומים מוסכמים, מבלי שהדבר יפגע בטענות הכספיות ההדדיות שתתבררנה בבמסגרת התביעה העיקרית.
עו"ד ארז אסרף שייצג את הקונים מסר בתגובה כי "מדובר בתופעה שאנחנו פוגשים יותר ויותר בשנים האחרונות: קבלן שמאחר במסירה תקופה ממושכת, לא משלם לרוכשים שקל מהפיצוי שהחוק מחייב אותו לשלם, ובמקום זאת מציג להם ערב המסירה 'חשבון סופי' מנופח שעיקרו ריביות פיגורים והפרשי הצמדה שנצברו דווקא בתקופת האיחור שלו עצמו, ומתנה את מסירת המפתח בתשלום מלוא הסכום. בפועל, הרוכש נדרש לממן את האיחור של הקבלן פעמיים: פעם בשכירות ובמשכנתא שהוא משלם במקביל, ופעם בריביות על תקופה שבה הדירה כלל לא נמסרה לו".
לדבריו, "שתי ההחלטות אומרות לקבלנים דבר פשוט וברור: הפיצוי בגין איחור במסירה הוא חובה קוגנטית שאי אפשר להתנות עליה, הרוכש רשאי לקזז אותו מיתרת התמורה, והמפתח לדירה אינו כלי מיקוח. החשיבות של פסקי הדין היא כי הרוכשים לא נדרשו להמתין שנים לסוף ההליך, אלא קיבלו את הדירות כבר בשלב הצו הזמני, והמחלוקות הכספיות ימשיכו להתברר כשהם כבר גרים בביתם. המסר לרוכשי דירות הוא שאסור להיכנע ל'כופר מפתחות' כי חוקן נותן להם כלים אפקטיביים ומהירים, ובתי המשפט מוכנים להשתמש בהם."