בשנים האחרונות מתנהל ברחבי העולם מרוץ חימוש שקט אך קטלני: המאבק העולמי על המוחות הברקים, היזמים, המדענים, הרופאים ואנשי הטכנולוגיה. בעוד שמדינות מפותחות רבות מציעות שטיחים אדומים, הטבות מס מפליגות וחבילות קליטה נדיבות כדי למשוך אליהן הון אנושי איכותי ומנוע צמיחה כלכלי, מדינת ישראל בוחרת בגישה הפוכה בדיוק בכל הנוגע לאזרחיה שלה שמתגוררים מעבר לים.
דוח מקיף וחדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מציג תמונה עגומה ומטרידה של היחס הממסדי לתושבים החוזרים - אלו ששהו שנים ממושכות בחו"ל, רכשו ניסיון, ידע והשכלה בינלאומית, ומבקשים כעת לשוב הביתה ולתרום לכלכלה ולחברה הישראלית. הנתונים שנחשפים בדוח מראים כי לא רק שהמדינה אינה נלחמת עליהם או מציעה להם תמריצים, היא אף מערימה עליהם חסמים בירוקרטיים וכלכליים כבדים שמבריחים אותם חזרה לניכר.
צניחה של 60% מארה"ב והתעלמות מלקחי העבר
אחד הממצאים הבלוטים והמדאיגים ביותר בדוח נוגע לצניחה הדרמטית במספר התושבים החוזרים מצפון אמריקה - הלב הפועם של עולמות ההייטק, המחקר והאקדמיה. אם בשנת 2020 חזרו לישראל כ-3,700 תושבים מארה"ב, בשנת 2024 הצטמק המספר הזה לכ-1,500 חוזרים בלבד - קריסה חסרת תקדים של כ-60% בתוך שנים ספורות.
מסתבר כי הירידה הזו אינה גזירת גורל אלא תוצאה ישירה של מדיניות. בעבר, בשנים 2008 ו-2010, דחפה הממשלה תוכניות חירום לאומיות לעידוד חזרת ישראלים, שכללו השוואת מעמד של חוזרים ותיקים לזה של עולים חדשים, פטורים ממס והחזרים כספיים מלאים.
התוכניות הללו הובילו בשעתו לזינוק חסר תקדים במספר החוזרים. אלא שלמרות ההצלחה הילכו התוכניות הללו ולא חודשו, והמדינה פשוט ויתרה על הכלי האפקטיבי ביותר שהיה לה.
אבסורד הבריאות: "קנס" של כ-17 אלף שקלים
אחד הכשלים החמורים ביותר שחשף הדוח נוגע לנגישות לשירותי בריאות בסיסיים. תושב חוזר ששב לארץ לאחר שהות ממושכת נדרש לעבור תקופת המתנה ממושכת של עד שישה חודשים עד שיהיה זכאי מחדש לכיסוי של ביטוח הבריאות הממלכתי. כדי לבטל את תקופת ההמתנה הזו ולהיות מבוטח מיום הגעתו, המדינה דורשת ממנו תשלום מיוחד ודרקוני של 16,860 שקלים.
התוצאה הבלתי נמנעת היא שהמערכת מבריחה את האזרחים: הנתונים מראים כי 94% מהתושבים החוזרים מסרבים או נמנעים מלשלם את הסכום הגבוה הזה ונשארים ללא כיסוי ממלכתי, או שנאלצים לרכוש ביטוחים רפואיים פרטיים הזולים משמעותית מה"כופר" שמבקש הביטוח הלאומי. במקום לחבק את השבים ולדאוג לרווחתם, המדינה מתייחסת אליהם כאל צינור להכנסות בירוקרטיות.
משרד הקליטה מתנגד להשוואת תנאים
אם לא די בחסמים הללו, במסגרת הדיונים שנערכו בכנסת נחשפה עמדתו הרשמית והתמוהה של משרד העלייה והקליטה: המשרד מתנגד באופן פעיל להשוואת התנאים וההטבות בין תושבים חוזרים לבין עולים חדשים.
בעוד שעולים חדשים זכאים למעטפת רחבה הכוללת סיוע בדיור, לימודים באולפן, מענקי קליטה ומימון לימודים אקדמיים, התושבים החוזרים נדרשים להסתדר בכוחות עצמם ללא כל תמיכה ממשלתית. הנימוק הרשמי של המשרד הוא שהחוזרים הם דוברי עברית, מכירים את המערכת ובעלי "תשתית ידע קודמת".
אלא שהתשתית הזו אינה פותרת את קשיי הקליטה הקשים בשוק העבודה הישראלי, את פערי השכר ואת החסמים הבירוקרטיים שגורמים לישראלים רבים להבין שאין להם למה לחזור - ולבחור להישאר מעבר לים.