סילמן עפה? לא רק שהבדיחה היא עלינו, אלא גם על חשבוננו

רבים עלזו הבוקר עם היוודע דבר דחיקתה של השרה לאיכות הסביבה, עידית סילמן, ממקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת. חלק מהשמחה הוא בהחלט במקומו, כי גם אם מקבלים כאקסיומה את עובדת היות הנכלוליות חלק מהפוליטיקה, המעשים של סילמן היו חריגים.

זה החל, כזכור, בתירוץ עלוב שקשור לחיפוש חמץ בכליהם של הנכנסים לבתי חולים בשבוע הפסח: בג"ץ קבע כי חיפוש שכזה אינו חוקי - ושר הבריאות דאז, ניצן הורביץ, הודיע כי לא יאפשר למאבטחים בבתי החולים לפעול בנגידו לפסיקה. כלומר - הבהיר כי יקיים את הוראת בג"ץ כחוק.

זה היה ה"קיו" לסילמן, שחיפשה פתח מילוט לעריקה מהקואליציה לאופוזיציה באמתלה השקרית לפיה הורביץ התיר הכנסת חמץ לבתי החולים. אלא שסילמן לא הייתה "סתם" חברת כנסת, היא שימשה כיו"ר הקואליציה של ממשלת השינוי.

לכן עריקתה, שהסתיימה לימים במינוי לשרה, צרמה עד כדי כך - אפילו על רקע השלולית הרדודה שבמי האפסים שלה משתכשכים בהנאה נבחרי הציבור שלנו.

זאת ועוד: סילמן, נבחרה לכנסת רק פעם אחת, ב-2019 מטעם "איחוד מפלגות הימין". לאחר מכן כשלה בהתמודדות על במקום ריאלי לכנסת (הושבעה כח"כית רק אחרי שאלון דוידי, ראש עיריית שדרות, שהקדים אותה ברשימת "ימינה" פרש מהכנסת) ומאז ועד אתמול לא עמדה לבחירה.

הוסיפו לכך כל מני תקריות שלא תרמו לאמינותה (למשל פרשת התקיפה כביכול בתחנת הדלק) - ואפשר להבין מדוע גם בביתה החדש, הליכוד, היא לא הייתה בדיוק פופולרית (כפי שהוכיחו תוצאות הפריימריז), זאת למרות שהייתה, בלשונה, "טובה עד הסוף"...

אם לסכם את האמור לעיל, רשימה חלקית מאוד של מגרעותיה, אפשר להבין את השמחה לאיד, שהתבטאה ברשתות החברתיות הבוקר, בעיקר על ידי מי שזוכרים לה את חטא הפלת ממשלת השינוי.

הבעיה היא שגם מי שעלץ הבוקר, עם היוודע התוצאות המסתמנות בפריימריז, ייאלץ אולי למחוק את החיוך כשינסה לנחש מה יהיה הצעד הבא בקריירה של סילמן.

ראשית, יש לה עוד כמה חודשים בתפקיד השרה לאיכות הסביבה, כלומר לפחות אפשרות להשפיע בתחומה...

שנית, כמי שכיהנה בשלוש כנסות (21,24 ו-25) היא זכאית למענק פרישה או "הסתגלות". כמה בדיוק?

במקרה שלה קצת קשה לחשב, שכן רק פעם אחת היא כיהנה כחברת כנסת מעל לשנה ברצף, תנאי הכרחי לקבלת כ-45,000 אלף שקל (משכורת חודשית) ששמורים לכל חבר כנסת פורש על כל שנת כהונה מלאה שהשלים בתפקיד. סמכו על סילמן שלא תצא מקופחת.

מיותר לציין שאותו מענק הסתגלות, ניתן לחברי כנסת לשעבר ללא קשר לזכויותיהם הפנסיוניות השמורות להן כחוק - ובמקרה שלה, אחרי 4 שנים כשרה, היא צברה כבר סכום לא מבוטל (48 חודשים שאותם תשלים בתפקיד שרה, לפי שכר חודשי של כ-55,000 שקל לחודש).

אבל אפשר שזה עוד הכסף הקטן, כי סילמן, אחרי שתגמור ללקק את פצעיה, תוכל למצוא את דרכה לשירות ציבורי, למשל באחד "המוסדות הלאומיים" שאינם אלא מזרן גומי לפוליטיקאים שירדו מגדולתם.

כך למשל אולי תמונה לדירקטורית בשכר באחת החברות הממשלתיות - ואולי אף למעלה מזה, תלוי עד כמה חשוב למי שסיכם עמה בזמנו על המעבר-עריקה לשורות האופוזיציה דאז, לשמור עליה מרוצה.

במילים אחרות, הגם שלא בטוח שתעשה כן, לסילמן יש אפשרות לקבל מגוון של ג'ובים, שהמשותף לכולם הוא תגמול נהדר בגין מעט מאוד עבודה מוכחת.

כי זאת עלינו לזכור: חברי כנסת ושרים, בעיקר כאלה שיש למפלגה אינטרס לרצותם, לעולם לא ירעבו ללחם - ולרוב יחסך מהם הכורח שמוכר לרובנו: אשכרה לעבוד ולהוכיח את עצמך כדי לקבל שכר בעד עמלך.

הדברים כמובן אינם נוגעים רק לסילמן, שמיקדה הבוקר את לעג הגולשים. הם רלוונטיים כמעט לכל מי שעבר במערכת הפוליטית, במיוחד אם עשה בה יותר מסיבוב אחד על הקרוסלה ופרש או הופרש ממנה: לכולם יש את היכולת להמשיך ולעבוד "למען" הציבור, שם יפה יותר מאשר התיאור: "על חשבון" הציבור.

אז הוצאתם הבוקר קיטור בטוויטר (X) וצחקתם על מר גורלה של סילמן? סבבה - זה בסדר לשמוח כשמתברר שרק נוכלות פוליטית, צילום על רקע חפירת תעלה לתנינים וחנופה אין סופית לנתניהו, אינם מספיקים כדי להיבחר, אפילו בגלריה הבינונית-מינוס של הליכוד.

אבל רק חשבו על כך שמיד אחרי שצייצתם ציוץ מלעיג נאלצתם לצאת לעמל יומכם, משהו שסילמן (אם רק תרצה כמובן) עשויה שלא להזדקק לו עוד לעולם - ותראו איך החיוך קופא על השפתיים.