בארה"ב הוגשה תביעה נגד חברת xAI שבבעלות אילון מאסק, אליה הצטרפה צעירה שטוענת שאביה החורג השתמש ביישומון הבינה המלאכותית כדי ליצור תמונות פורנוגרפיות, שהתבססו על תמונות שצילם כשהייתה ילדה.
זו לא ההסתבכות הראשונה של מאסק בתביעה מהסוג הזה, לאחר שלפני מספר חודשים הואשמו מאסק ו"גרוק" בכך שאפשרו למשתמשים בטוויטר (X) להשתמש בתכנה כדי ליצור תמונות מיניות שהתבססו על צילומים רגילים של ילדים.
לפחות במקרה של הצעירה מוויומינג, אחות במקצועה, היו לפרסום השפעות הרסניות מעבר למבוכה האישית והמשפחתית. על מידת הנזק, קל וחומר עוגמת הנפש שספגו הקורבנות, נדמה שאין עוררין. השאלה היא האם לחברות של מאסק (במקרה הזה) או לחברות טכנולוגיה בכלל, צריכה להיות אחריות על הפגיעה שחוו מי שהפכו לאובייקטים פורנוגרפיים בעל כורחם.
השאלה הזאת מרתקת, לא רק מפני שיהיו לה השלכות מרחיקות לכת, ברמה של מאות מיליארדי דולרים (אם לא למעלה מכך) על ענף הבינה המלאכותית, אלא בגלל שהיא מעלה לדיון סוגיות פילוסופיות מתחום המוסר והמשפט, שעמן לא נאלצנו להתמודד בעבר.
נתחיל במה שאין עליו עוררין: במידת האחריות שיש למי שמזייפים ומפיצים את התוכן הפורנוגרפי. הם בוודאי אשמים, אבל האם גם הטכנולוגיה ששירתה אותם צריכה לשאת באחריות?
לכאורה התשובה המיידית והפשוטה היא "לא". כאשר נדקר אדם למוות תובעים למשפט את הדוקר ולא את הסכין שאפשרה את ביצוע הפשע. הוא הדין בקשר לאקדח או כל "חומרה" שאפשרה לפגוע פיזית באדם אחר.
אבל מה קורה כאשר מה שהוא כביכול רק כלי לביצוע פשע כולל לא רק את הביצוע אלא גם את התכנון - וגם אז, איפה בדיוק עובר הגבול שמטיל על בעלי התוכנה חלק מהאשמה?
רכב ספורט
לצורך הדיון נלך רגע לשלב ביניים, עם כלי שתכונותיו מאפשרות קצת יותר מדקירה של סכין או ירי מאקדח. הכוונה היא לרכב. המכוניות שלנו יכולות להאיץ עד למהירות של קרוב ל-200 קמ"ש. ברור שבמהירות שכזאת כמעט כל תאונה תהיה קטלנית, אז מדוע לא להטיל חלק מהאחריות על יצרני הרכב? הן אלה לא רק שמייצרים כלים שמאפשרים רמת סיכון שתגבר על רמת הבטיחות (למשל שלדה שהייתה עמידה גם בהתנגשות חזיתית במהירות גבוהה), אלא אף מטפחים בעזרת פרסום ויחסי ציבור מערך שלעיתים מעודד נהיגה לא זהירה.
שכן מה הם אותם "ביצועים" המצופים מהרכב ה"ספורטיבי" ומהנהג, אם לא הזמנה לבדוק את גבולות היכולת של שניהם? ועדיין, אף שעל פניו עלולה להיות כאן (לכאורה) תרומה לתנאים שמאפשרים תאונות בכביש, לא נתבעות יצרניות רכב כגורמות לתאונות דרכים, אלא רק במקרה של כשל טכני מוכח, שהאחריות עליו היא של היצרן.
אז אי אפשר לתבוע יצרן סכינים, כלי יריה ורכב, שהרי אלמלא כן, אפשר היה לתבוע יצרן של כמעט כל דבר: פטיש לשניצלים, אלת בייסבול, מייבש שיער שהושלך לאמבט וכל אותם אמצעי הרג פחות מקובלים שאנו רואים (בעיקר) בסרטים הוליוודיים.
שותף לפשע
עכשיו נעבור למי שכן ניתן לתביעה במקרים שכאלה - והכוונה לא רק להוגה הפשע, אלא גם למי שהוציא אותו לפועל. ברור למשל שאי אפשר לתבוע יצרן נשק, אבל אפשר לתבוע את מי שלחץ על ההדק, גם במקרה שמדובר ברצח שהזמין מישהו אחר. טוב שכך, שהרי אחרת רוצחים שכירים, למשל, היו פטורים מאשמה ומעונש, רק מפני שביצעו רצח בשליחות גורם שלישי.
כלומר, במקרים שכאלה עומדים לדין גם מזמין הפשע וגם המבצע: שהרי הראשון יזם את העבירה, אבל המבצע תכנן את הדרך והמועד, או לכל הפחות לחץ על ההדק - ובכך הפך לשותף מלא לפשע, שאלמלא הוא, לא היה מתבצע.
וזו בדיוק טענת התובעים את יישומי הבינה המלאכותית שמאפשרת יצירת פורנוגרפיה מתמונות "רגילות". לטענתם לא מדובר בסכין, אקדח או אפילו מכונית, אלא בשותפים מלאים לפשע, כמו רוצחים שכירים.
לטובת מי שלא בקיא ברזי ה-AI ותוהה מה בינו לבין תכנת "פוטושופ" למשל, שהרי גם בזו ניתן להשתמש כדי לזייף פורנוגרפיה. ובכן, ההבדל אינו רק בנראות, אלא אם תרצו, במידת ה"שותפות לפשע".
בתוכנות עיבוד התמונות (שם גנרי "פוטושופ") צריך מפעיל התוכנה לבצע בלחיצת עכבר את העיבוד (במקרה הפלילי - זיוף) במו ידיו ובהוראה ישירה לתוכנה. לעומת זאת ב-AI, התוכנה היא זו שיוצרת את התמונה הסופית, לא בפעולה מפורשת של המשתמש אלא בדרך עצמאית לכאורה, כפי שהיא מפרשת את כוונותיו. כלומר אני יכול לקחת כל תמונה שקיימת ברשת - ובעידן הפלטפורמות החברתיות כמעט לכל אחת ואחד מאתנו יש תמונות שהעלה מהחופשה, המסעדה, העבודה - וכך הלאה, ולבקש מהתוכנה להעניק לתמונה פרשנות פורנוגרפית.
לכך בדיוק מכוונים התובעים שטוענים שהיישומון, במקרה דנן, אינו רק כלי אלא שותף פעיל בתהליך, משלב התכנון ועד לשלב ההוצאה לפועל.
האם הם צודקים? בלי קשר להכרעת הדין (שמן הסתם עלולה לקחת עוד שנים רבות) מדובר בשאלה פילוסופית מרתקת, שכן לבינה מלאכותית, בניגוד למוח האנושי, אין כוונת זדון. כלומר - בשעה שהיא מייצרת מתמונת הקורבן תמונה פורנוגרפית, אין לה יכולת להבין שהיא שותפה למעשה פסול.
מדובר כמובן רק בתחילת הדיון, שמעלה סוגיות פילוסופיות שלא היו קיימות לפני עידן ה-AI, כלומר, לשופטים לא יהיו תקדימים להתבסס עליהם. תודו שזה די מדהים במציאות שבה מונחים על כף מאזני הצדק לא רק הנזקים שנגרמו לנפש או למוניטין של הקורבנות, אלא גם השלכות של מאות מיליארדי דולרים על אחד מענפי הטכנולוגיה הרווחיים ביותר.
אני כמובן לא מתיימר להכריע, אלא רק לציין שתי עובדות: הראשונה היא שהבינה המלאכותית עלולה להיות חרב פיפיות, אבל חובה לזכור שמדובר בכלי עזר נהדר שמפשט ומנגיש לכלל האוכלוסייה טכנולוגיה מצוינת.
העובדה השנייה היא שהתביעות שהוגשו נגד בעלי כלי הבינה המלאכותית הן רק סנוניות ראשונות מהסוג שיעסיק את בתי המשפט בשנים הקרובות. הטיפול בהן יחייב גישה שתאפשר להחליף את המים באמבט, מבלי לשפוך עם הלכלוך גם את התינוק.