1.
ממוצע הציפיות של האינפלציה לשנה הקרובה עפ"י חומר שהבנק המרכזי מרכז, מעבד, מנתח ומפיץ, עומד על 1.4%, מעט מעל התחזית שלי לשנה הקרובה. האינפלציה במשך השנה האחרונה לחודש יולי הייתה 1.5%, הקצב השנתי הנמוך ביותר מאז מאי 2021, עת המדד עלה במשך 12 חודשים ב-1.5%.
כל זה כמובן היה לפני המלחמה הארורה. קצב האינפלציה השנתי ירד בשעור חד, משיא של 5.4% בתחילת כהונתה של הממשלה נוכחית היוצאת ב-29 בדצמבר 2022, מדד של 5.4% בשנה לינואר 2023, ועד לשפל של היום, ירידה של 380 נקודות שהם 3.8%.
מה קרה לריבית הבנק המרכזי במשך אותה תקופה? התחילה ב-3.75%, עלתה עד 4.75%, דיכאה כצפוי את הביקוש לדירות והשקעות, ונחתה בחודש יולי האחרון ל-3.5%. כלומר, בעוד האינפלציה ירדה בתקופה האמורה ב-380 נקודות, הריבית שמנהיג בנק ישראל ירדה ב-25 נקודות.
הריבית הריאלית בישראל כבדה על המשק, שמבקש להמשיך ולצמוח היטב לאחר המכה של המלחמה, שלמעשה טרם הסתיימה. ללא תעשיית ההייטק המפוארת, היה חשש כי עם ריבית ריאלית כה גבוהה, המשק היה נכנס להאטה בקצב הצמיחה.
הבחירות לכנסת ה-26 יתקיימו ב-27 לאוקטובר השנה. לבנק ישראל יש הזדמנות להודיע ולהכריז על הפחתת הריבית לפני הבחירות, כבר ב-31 אוגוסט בשבוע הבא, ועוד הכרזה פעם נוספת ב-21 לאוקטובר, ממש ימים לפני הבחירות. עד אז יפורסמו עוד שני מדדים חודשיים של מדד המחירים לצרכן, שיצביעו על המשך הירידה בשעור האינפלציה השנתי, ממש מתחת לאמצע היעד של הממשלה העומד על 1%-3%.
ירידת האינפלציה אל מתחת ל-1.5% כמעט לא תשאיר ברירה בידי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל מלבד להמשיך להפחית את הריבית. ההפחתה תפיח חיים בפעילות משקית רציונלית אצל משקי הבית, ותכניס מעט תקווה אצל הצרכנים והסקטור העסקי, דווקא ערב הבחירות.
2.
כמובן שהוועדה המוניטרית יכולה לחפש תירוצים שלא להפחית הריבית, בדמות התחזיות שבונה מחלקת המחקר של הבנק. הנה כמה נתונים להשוואה: הריבית הריאלית בישראל - היחס בין ריבית בנק ישראל לאינפלציה הידועה ב-12 החודשים האחרונים - עומדת על 1.97%, ריבית ריאלית גבוהה שאין לה הצדקה על רקע צורכי המשק לצמוח.
לשם השוואה, הריבית הריאלית במדינה הקרובה ביותר מבחינה כלכלית ודומה בהרבה בחינות לישראל, דרום קוריאה, עומדת על -0.49%-. כן, במינוס. וזאת לאחר העלאת הריבית שם. עוד מדינות: סלובקיה 1.06%-, בגוש היורו 0.49%-, דנמרק רק 0.05%, בריטניה 0.91%, שוודיה 1.03%, קנדה 1.12% ורק צ'כיה סמוך לישראל - 2.2%.
בעבר בנק ישראל היה יכול לסמוך על הבנק המרכזי של ארה"ב שיציל אותו. הפחתת הריבית במשק האמריקאי הייתה מאפשרת גם לבנק הישראלי להפחית את הריבית בכדי שלא יהיו פערי ריבית ארביטרג' לטובת השקל, שיגררו להתחזקותו של השקל ויפגעו בכושר התחרות של המשק, שכבר נפגע גם כך. הפעם לא תבוא הישועה מארה"ב. הפד אינו מתכוון לשנות את הריבית בחודשים הקרובים, בטח לא לפני בחירות האמצע לסנט האמריקאי ב-3 לנובמבר בו ייבחרו כל חברי בית הנבחרים ועוד שליש מהסנאט. הריבית כרגע בארה"ב עומדת על 3.62%, והאינפלציה בשנה האחרונה - 3.4%.
לאחר בחירות האמצע הסיכוי גבוה יותר דווקא להעלאת הריבית. בשווקים צופים כי הריבית תעלה בשנה הבאה לכיוון 4.1%. בארה"ב הריבית תלויה כמובן בשעור האינפלציה בפועל, בתחזיות האינפלציה ובשיעור האבטלה.
ככל שמחיר הנפט יהיה גבוה יותר, או שהדולר יירד בערכו מול המטבעות הזרים (כמו בחודש האחרון, עם ירידה של 2.5% מול הסל שלו, מה שמעלה מחירי היבוא במונחי דולר), או ששיעור האבטלה יירד וילווה ביצירת מקומות עבודה חדשים בהיקפים גדולים, או יוטלו עוד מכסי יבוא כמו על קנדה בהכרזה האחרונה של הנשיא טראמפ, שיגררו עלייה במחירי היבוא מהשכנה מצפון - שיעור הריבית ייטה לעלות ואף בחוזקה.
לפי שעה החליט יו"ר הפד על מדיניות עמומה לגבי תחזיות הריבית והתפתחויות עתידיות. המדיניות עתה: פחות דיבורים, פחות מידע לשווקים. השחקנים בשווקי ההון והעסקים יצטרכו לעשות שיעורים בעצמם ולא להסתמך על הפד, בניהולו של היו"ר היהודי החדש קווין וורש.
גם נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון והועדה המוניטרית של הבנק המרכזי מגששים באפלה בנוגע לכיוון הריבית של הפד, מה שמקשה עליהם לקבל החלטות בישראל מנקודת הייחוס האמריקאית. אומנם רשמית אין קשר בין הריביות בארה"ב וישראל, אבל בפועל יש ויש קשר לא רק בין כל הריביות בכל מדינות העולם, אלא במיוחד בין הריבית בישראל לריבית בארה"ב.
3.
הפחתת הריבית חיונית למשק וקריטית לענף הבנייה, שאינו מצליח להתאושש. יותר ויותר דירות נמכרות במחירים שהולכים ויורדים, וזאת מעבר לירידה בפרסום הרשמי ולהטבות שונות לרוכשים שאינן נמדדות ע"י הלמ"ס. בשטח, המצב מדאיג בעיקר עבור חברות בנייה שרכשו קרקעות לבנייה למגורים ורואות כיצד מחירי הקרקע קרסו ברבע בתוך שלוש שנים.
מספר הדירות שנותרו למכירה אדיר, 84,280 דירות שהפכו לאבן שאין לה הופכין ומספיקות ל-26 חודשי היצע בקצב המכירות הנוכחי. ללא תוכניות מחיר למשתכן ושאר סובסידיות ממשלתיות לענף הבנייה למגורים, הקטסטרופה בענף הבנייה למגורים הייתה חדה יותר.
בחודשים האחרונים נרשמה עלייה באי-עמידה של נוטלי משכנתאות בהתחייבויותיהם, וכן עלייה במחזור משכנתאות בכדי לפזר ההחזר לתקופות ארוכות יותר. נציין כי שיעורי אי-עמידה בהתחייבויות המשכנתאות נמוכים, אך צריך להיזהר, שכן המגמה עלולה להפוך לכדור שלג שיפגע בסוף בבנקים עצמם, שלפי שעה חוגגים מפערי ריבית אדירים בין הריבית הדביטורית לקרדיטורית, מה שמסביר את רווחיהם המוגזמים על חשבון העם הנאנק תחת נטל המילואים, המסים ואי הוודאות.
עוד נוסיף כי ההשקעה למגורים במשק בחצי הראשון של השנה הייתה נמוכה ב-12.6% לעומת החצי הראשון של 2023, טרם המלחמה, כך עפ"י הלמ"ס.
הפחתת הריבית חיונית גם בכדי למנוע המשך ייסוף השקל. מאז נכנס הנשיא טראמפ לתפקידו ב-20 בינואר 2025, עת הכריז על מדיניות של דולר חלש בכדי להגביר כושר התחרות של המשק האמריקאי, השקל התחזק מול הדולר בכ-17%. כלומר מי שמייצר, אורז ומשלח סחורה לארה"ב מקבל הרבה פחות עבורה, מה שמחייב אותו להתייעל או לסגור מפעלים מסורתיים וחצי מסורתיים.
לא זו בלבד, המכס על כניסת סחורות ישראליות לארה"ב היה אפס בתחילת כהונתו השנייה של טראמפ. לאחר הפחתת המכסים הכבדים בתחילת העלאות המכסים של טראמפ על העולם, הוטלו 15 אחוזי מכס על כל סחורה ישראלית הנכנסת בשערי ארה"ב. הפחתת הריבית שאפשרית מכל הבחינות, היא צו השעה בכדי למנוע הפגיעה בכושר התחרות של המשק בגלל הייסוף של השקל.
4.
סיבה שלישית לצורך המיידי להפחית הריבית הוא הרווח האימתני של מערכת הבנקאות בישראל, רווח של 78 מיליארד שקל בשנתיים וחצי האחרונות, זאת גם לאחר העברת מסים לקופת האוצר כדרישת שר האוצר סמוטריץ'. התשואה להון אדירה, מעל 15%.
נכון שבנק ישראל מחפש בנקים יציבים ולכן מאפשר להם להשתולל בריבית שהם משיתים על העסקים, על האוכלוסייה ועל משקי הבית, אבל יש גבול שבו צריך לומר "עד כאן". הפחתת הריבית עכשיו ומיד היא צו השעה למנוע את המשך ביזת הציבור הישראלי ע"י מערכת הבנקאות שאינה יודעת שובע.
סיבה רביעית ועקיפה היא הצורך למנוע את המשך הירידה מישראל. מאז תחילת 2023 היגרו מישראל נטו, כלומר עוזבים פחות שבים, כ-125,000 נפש. העזיבה נבעה בגלל חוקי המהפכה המשפטית, עול המס למימון המלחמה, עול המילואים, עול רכישת דירה במחירים חסרי פרופורציה ובריבית גבוהה - וגם חוסר שייכות לישראל. שיעור ניכר מהיורדים היו ילידי בריה"מ לשעבר, שעלו מכח חוק השבות, רכשו דרכון וקיבלו סל קליטה, אפילו אינם יהודים עפ"י הגדרת הרבנות הראשית.
סיבה חמישית לצורך בהפחתת הריבית היא בכדי שתהיה שקיפות, על מנת שחברי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל לא ייתפסו כמוטים פוליטית. חברי הוודעה הם פרופ' אמיר ירון, הנגיד, אנדרו אביר משנה לנגיד, ד"ר עדי ברנדר מנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל, פרופ' אורי חפץ חבר הועדה מקרב הציבור ופרופ' נעמי פלדמן חברת הוועדה מקרב הציבור שמונתה לקדנציה נוספת ביוני השנה. עדיין נותר מקום פנוי בוועדה לנציג ציבור שלישי נוסף. כמובן שאין פה חשד לכשרות ההחלטות, אבל חשוב להציף נקודה זו לדיון.