ביולי טסתי עם הבת שלי לוורשה בחברה ישראלית. על הכרטיס היה כתוב שחברת LOT הפולנית תטיס אותנו. ראיתי, התעלמתי והמשכתי הלאה. מבחינתי, קניתי כרטיס בחברה כחול לבן, שילמתי בהתאם, וזה הספיק לי. מי חשב אז שלפרט הקטן הזה יכולה להיות משמעות של חיים או מוות.
האסון שנמנע בטיסת פליי דובאי החזיר אותי לטיסה ההיא. קניתי ישראלי, קיבלתי זר. הנחתי שכנותני השירות, גובי הכסף ואלה שאמונים על הביטחון שלי, הם דאגו לבדוק לעומק את הטייסים ואת צוות המטוס, בדיוק בשביל זה שילמתי פרמיה גבוהה. מתברר שרימו אותי.
לשיטה הזאת קוראים חכירה רטובה. החברה הישראלית מוכרת לכם את הכרטיס, אבל שוכרת מחברה זרה את המטוס, יחד עם הטייסים, הדיילים ונהלי הבטיחות שלה, ומעלה מאבטח אחד שיפקח עין. אל על, ארקיע וישראייר משתמשות בחכירה רטובה, כי כלכלית הן צריכות אותה כדי להפעיל יותר טיסות בלי לקנות עוד מטוסים ולהעסיק עוד צוותים. הבעיה היא לא בשיטה, אלא במה שאנחנו חושבים שאנחנו קונים. במקרה שלי, שילמתי לחברה ישראלית, אבל מי שהטיס אותי עבד אצל מישהו אחר.
ויש גם את הקוד שייר, הסכם שיווקי שמאפשר לחברה ישראלית למכור לכם כרטיס לטיסה שמבצעת חברה זרה. אתם נכנסים לאתר שלה, משלמים לה ומקבלים ממנה את ההזמנה, אבל בפועל טסים עם חברה אחרת. כאן אפילו אין מאבטח ישראלי. כך אתם יכולים לקנות כרטיס בארקיע, ישראייר או אל על במחיר יקר להחריד, ולמצוא את עצמכם במטוס של חברה שאף פעם לא שמעתם עליה.
גורם בכיר בענף התעופה אישר את המחדל. אף חברה ישראלית לא עושה בדיקת רקע ביטחונית לטייסים הזרים, כי זה לא בידיים שלה. היא לא מוסמכת לעשות בדיקה כזאת, לא מקבלת מידע אישי על כל טייס ולא בודקת את הרקע שלו. בקוד שייר המצב יותר חמור, כי לחברה הישראלית אין שליטה על מי יישב בקוקפיט בטיסה הספציפית שהיא מכרה לכם.
המדינה אחראית לבדוק מי נוחת פה. למרות שרשימת אנשי הצוות הועברה לרשות המסים, כחלק מהליך טכני שגרתי, במשרד התחבורה טוענים, משום מה, שהם לא קיבלו אותה. זה ממש לא מעניין אותי.
שחברת התעופה הישראלית תעביר בעצמה את שמות אנשי הצוות שהיא שכרה, ותוודא שהם הגיעו לכל מי שאמור לבדוק אותם. מי ערב לי שעל הטיסה שלי לא ישב בקוקפיט טייס סורי, עיראקי, עומאני או איראני? לפי הפרסומים, טייסים כאלה טיילו חופשי בנתב"ג. לגבי טייסים עומאנים, זאת כבר לא שאלה תיאורטית.
לא מעניין אותי של מי הפשלה, של השב"כ, המוסד או משרד התחבורה. הם לא מכרו לי את הכרטיס. שחברת התעופה הישראלית, שהבטיחה לי ביטחון ואמינות, תשבור את הראש מול הרשויות ותוודא שכל הבדיקות ייערכו בקפדנות. זה לא ענייני.
מבקר המדינה כבר הזהיר מזמן שיש בעיות באבטחת התעופה הבינלאומית ובפיקוח על מטוסים זרים שנכנסים לישראל. הבדיקה שלו כללה גם את משרד התחבורה, השב"כ וגופים נוספים. חלק גדול מהממצאים נשאר חסוי, אבל גם ממה שפורסם היה ברור שצריך לבדוק מחדש איך כל המערכת הזאת עובדת. הבעיה לא נולדה השבוע, ואף אחד לא יכול להגיד שלא הזהירו אותו.
ופה מגיע החלק שמוציא מהדעת כל פעם מחדש. בכל משבר ביטחוני, כשהחברות הזרות מבטלות טיסות ומשאירות אותנו כמעט לבד עם החברות הישראליות, הן מנצלות את המצב ודופקות מחירים מופרכים. ואנחנו משלמים, או כי אין אלטרנטיבה, או בגלל הפחד. אנחנו רוצים לדעת שנוכל לחזור הביתה, שהטיסה לא תבוטל ברגע האחרון ושיש מי שימשיך לטוס כשכל האחרים נעלמים.
בדיוק על זה אנחנו משלמים פרמיה. לא רק על מושב במטוס, אלא על הישראליות, האמינות והתחושה שיש מי ששומר עלינו. לכן אי אפשר לקחת את הכסף, למכור לי את כל החבילה הזאת, ואז להסביר שמי שיושב בקוקפיט בכלל לא בתחום שלכם. אם אתם לא יכולים לבדוק אותו בעצמכם, תדרשו מהמדינה לעשות את זה ותוודאו שזה אכן נעשה לפני שאתם מוכרים לי את הטיסה.
לא מספיק לכתוב בשורה קטנה שחברה אחרת תטיס אותי ולצפות שאבין מה זה אומר. רוב הנוסעים לא יודעים מהי חכירה רטובה, מה ההבדל בינה לבין קוד שייר ומה בדיוק נשאר ישראלי אחרי שעולים למטוס. אם המטוס זר והצוות זר, תגידו את זה ברור לפני התשלום.
ולא בא לי למות ככה. כן, אני חושדת בכל מי שלא עבר בדיקת רקע ביטחונית קפדנית לפני שקיבל לידיו מטוס מלא ישראלים. אחרי פליי דובאי, זאת כבר לא חרדה מופרכת, אלא דרישה בסיסית. אם אין לכם דרך לוודא שהטייסים והצוותים שאתם שולחים אותנו איתם עברו בדיקה כמו שצריך, אל תטוסו ואל תמכרו לנו טיסה שתלויה באוויר, או באינסטלטור אמיץ שנמצא עליה במקרה.