1.
הכישלון של הממלכה הסעודית להגן על נמל התעופה הבינלאומי של ריאד הבירה, כשטילים חות'ים הרסו, הרגו ופצעו השבוע בטרמינל 3 ו-4, חושף את חולשתה הצבאית הנוכחית של סעודיה ואת חולשתה הכלכלית העתידית. השבוע פרסמה קרן המטבע הבינלאומית כי התוצר של סעודיה מתכווץ השנה ב-3.3%!
החות'ים מבקשים לסגור את שמיה של סעודיה, ואכן חברות בינלאומיות כבר ביטלו טיסות לריאד. על רקע צרכיה הגוברים של הממלכה למימון המלחמה מול החות'ים, שלוחיה של איראן, צפויים שינויים בקדימויות התקציביות של ערב הסעודית. כבר עתה ישנו שינוי במעמדה של סעודיה בפני שכנותיה המפרציות לאחר שחולשתה ומערומיה נגלו לעני כל, ושיתוף הפעולה שלהן עמה עלול עתה להיחלש.
סעודיה תיאלץ להשקיע סכומי עתק לא רק בחימוש צבאה במערכות הגנה והתקפה, אלא גם למצוא פתרון לכך שאין בידה חיילים קרביים של ממש שיוכלו לכבוש את תימן החות'ית. מתברר לסעודיה כי טכנולוגיה נרכשת מארה"ב במשך עשרות שנים אינה מספיקה לניהול מלחמה, צריכים חיילים של ממש על הקרקע. עליבותו וכישלונו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן אל-סעוד, MBS, שעתידו הפוליטי כלל לא בטוח, תיאלץ את סעודיה לשנות קדימויות בהשקעותיה - יותר לכיוון הצבאי, שאינו נושא פירות, ופחות להשקעות כלכליות ועסקיות נושאי פירות לטווח ארוך.
השינוי המיידי והנוגע לישראל הוא העיכוב הנוסף הצפוי בהגשמת חלום ה-IMEC, הלא הוא פרוזדור הסחר הבינלאומי India-Middle East-Europe Economic Corridor, שהוכרז בוועידת ה-G20 בניו דלהי. המסדרון תוכנן להוות חלופה גיאופוליטית ואסטרטגית לדרך המשי החדשה של סין בשם "יוזמת החגורה והדרך" (BRI), הכוללת את תעלת סואץ. הרעיון של ארה"ב, הודו, מדינות חצי האי ערב, ישראל ואירופה הוא חיבור רכבות רציף מאיחוד האמירויות, דרך מערכת מסילות חדשנית בסעודיה וירדן, ומשם לנמל חיפה ולאירופה.
מצוקת המימון חדשה של סעודיה, הנדרשת להשקיע עפ"י התוכנית המקורית עשרות מיליארדי דולרים בהנחת מסילות ברזל חדשות ובשדרוג הקיימות במסגרת "הגשר היבשתי של סעודיה", בולטת כעת לנוכח הקיצוצים החריפים שמבצע יורש MBS בתקציבי הפיתוח שלו, "חזון 2030". גם הקיצוצים שעוד יבואו בהמשך מעכבים את העבודות ומאטים את קצב הנחת התשתיות הנדרשת לפרוזדור הסחר הבינלאומי.
2.
נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, המבקש לנטרל את ישראל מהגשר היבשתי, מנסה עתה לבנות חלופה לנתיב ה-IMEC שנתקע לפי שעה, עוד טרם ההתפתחויות הצבאיות של השבוע. טורקיה מקדמת את נתיב "התעלה היבשה" - מסלול סחורות מאיחוד האמירויות, קטאר, עיראק ומשם לנמלי טורקיה ועד לרשת הרכבות האירופית. עיראק וטורקיה יוכלו לקבל מימון מאויבתה של ישראל, היא קטאר, בכדי לממן את מסלול עוקף ישראל.
מחד, היתרון של המסלול הטורקי הוא שהוא עוקף את סעודיה, ישראל ותעלת סואץ. מאידך, הוא עובר דרך עיראק הבלתי יציבה בעליל על רקע מעורבות איראן בענייניה. התוואי עובר באזורים בעלי איומי טרור, נוכחות של מיליציות פרו-איראניות וחיכוך מתמשך של הטורקים מול המחתרת הכורדית, PKK, בצפון עיראק. המשקיעים לא ייטו להשקיע בפרויקט עם מרכיב סיכון כה גבוה. נציין כי עבודות עם חוזים חתומים כבר החלו ב"מסלול הטורקי" בעוד מסדרון IMEC תקוע, בין השאר בגלל המלחמה בישראל, שמתברר שאף היא אינה בטוחה.
אם כך פני הדברים, מי שתיהנה מהסיטואציה החדשה היא זו שכולם ביקשו לפגוע בה: סין. המעצמה האסייאתית תוכל להמשיך לטוות את דרך המשי החדשה, הפרויקט הגיאופוליטי שהושק על ידי הנשיא ג'ינפינג בשנת 2013. לפי שעה, האמריקאים נכשלים ביוזמה להקים פרויקט נגדי מול ה-BRI, בשל המלחמות האינסופיות במזרח התיכון.
3.
סעודיה נתפסה כמנהיגה הביטחונית והפוליטית של מדינות המפרץ, ה-GCC, אולם האימפוטנטיות שלה בהגנה על המשק שלה, משק תלוי הפקת וייצוא נפט, שוחק את האמון של השכנות החברות בארגון. ה-GCC, שנוסד בשנת 1981, כולל את סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר, כוויית, בחריין ועומן.
סעודיה כבר אינה יכולה לשמש מטריה ביטחונית, לאחר שלא הגיבה עוד בשנת 2019 על התקיפה על מתקני חברת הנפט שלה, אמרקו, באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים וטילי שיוט. אט-אט מפנימות המדינות השכנות כי סעודיה עצמה תלויה לחלוטין בסיוע חיצוני מארה"ב (כל עוד הנשיא דונלד טראמפ מוכן לספק אותו), בסיוע מודיעיני ישראלי ולאחרונה גם בבריתות חדשות עם מעצמות אזוריות כמו טורקיה ופקיסטן.
מדינות המפרץ אינן עיוורות והחליטו לדאוג לעצמן באמצעות מדיניות ביטחונית ומדיניות חוץ עצמאית. האמירויות למשל מקבלות סיוע צבאי גלוי מישראל. יותר תנודות במחירי האנרגיה העולמיים, המעבר ההדרגתי של המערב לאנרגיות חלופיות והסיכונים הפיזיים למתקני הזיקוק והשינוע - כל אלה הופכים את התלות של הסעודים בנפט הגולמי לקריטי.
הגיוון הכלכלי מחייב השקעות שדורשות הון רב, אבל גם ההוצאות הביטחוניות השוטפות דורשות עוד ועוד תקציבים. הצמיחה של סעודיה השנה נפלה ל-1.7% לעומת 4.6% אשתקד, עפ"י קרן המטבע הבינלאומית, ואולי תצמח בשנה הבאה ב-5.5%.
הצמיחה שאינה קשורה לסקטור הנפט תעלה השנה ב-2.6% לאחר שצמחה ב-4.2% אשתקד, ובשנה הבאה עלייה של 4.5%. הגירעון התקציבי השנה - 3.7% לאחר 5.8% אשתקד, והצפי לשנה הבאה - 3.1%. הגירעון התקציבי שאינו תלוי נפט השנה - 22.2% לאחר 23.3% אשתקד ו-20.9% בשנה הבאה. נתון זה מצביע על התלות המוחלטת של סעודיה בנפט, למרות הפנטזיות של יורש העשר MBS לגוון את מקורות הצמיחה בעתיד. יתרות המט"ח של סעודיה עומדות על 462 מיליארד דולר, לעומת 445 אשתקד.
4.
על רקע הקשיים הנערמים בממלכה, הסיכון של פרויקט NEOM של מוחמד בן סלמאן מתקרב למשבר. פרויקט הענק בצפון מערב סעודיה, על חופיו של ים סוף ומצרי טיראן, נועד להיות ספינת הדגל של "חזון 2030" של MBS.
המיזם תוכנן לשנות את פני הממלכה ולהוות סמל למעבר מכלכלה תלוית נפט למרכז עולמי של חדשנות, טכנולוגיה, אנרגיה ירוקה ותיירות יוקרה. אלא שבפועל, בשנים האחרונות מתמודד הפרויקט עם מציאות רוויית מכשולים, כגון קשיי ביצוע הנדסיים חסרי תקדים, חריגות תקציב אסטרונומיות, משבר כלכלי גלובלי וכמובן ההתלקחות הצבאית האזורית. כל אלה הביאו לכיול מחדש של הפנטזיה - צמצום דרסטי ואף עצירה חלקית של כמה ממרכיביו.
החלום היומרני שכלל עיר מדברית מלבנית באורך 170 ק"מ, ההממוזגת במלואה, מלאה בחדשנות ומוקד תיירות עולמי, מצטמצם בחדות. הקרן הריבונית של סעודיה, שמובילה את מימון "חזון 2030", מתמודדת עם גירעונות גדלים ונדרשת להזרים סכומי עתק גם לשורה של פרויקטים נוספים, כמו פרויקט הנדל"ן של ריאד והשקעות ענק בספורט העולמי ובתעופה.
ככל שמתברר כי מאות מיליארדי דולרים הושקעו בפרויקטים שאינם מניבים את התשואה המובטחת, מתרחבת הביקורת המושתקת בקרב הנסיכים שהוחלשו בשנים האחרונות. הטענה המרכזית בקרב האליטה הוותיקה, כולל בעלי הון וחברות גדלות, היא שהנסיך המפונק מוחמד בן סלמאן כשל בשיקוליו לעסקי הממלכה והסיכונים הגלומים בפרויקטים המגלומניים הכניסו את הממלכה הסעודית להרפתקאות פיננסיות חסרות אחריות.
במצב זה המעצמה הישראלית חייבת להציע לסעודיה סיוע, בשיתוף פעולה עם האמריקאים. הפעם יש לעמוד בתוקף ולדרוש תמורה בגין שיתוף פעולה מודיעיני בעל ערך צבאי, כולל קישוריים מיידיים להגנה אווירית. התמורה, שישראל תהיה חייבת לעמוד עליה, היא הצטרפות של סעודיה להסכמי אברהם והתחייבות פומבית כי חיפה נשארת נמל המוצא למסדרון IMEC. הכל חייב להיות גלוי מהרגע הראשון, כך שהחלופה הטורקית תישאר מחוץ למשחק.
לבן סלמאן אין הרבה ברירות: או ללכת למסלול הישראלי-אמריקאי ולקוות כי יקבל את כס המלוכה, או להיבעט החוצה לאחר רצף הכישלונות: הצבאיים מול החות'ים והפיננסיים בהשקעות הכושלות. כן, עזרה כמעט בחינם לסעודיה, שכבר פנתה לישראל דרך פיקוד המרכז האמריקאי, לא באה בחשבון. לא עוד. על הנסיך לבחור חלופה לטובת הממלכה בטרם הוא עצמו יסולק ע"י אלה שרק מחכים לשעת הכושר להדיחו. איש מהם לא שוכח לו את גל המעצרים שביצע במלון ריץ בשנת 2017. הקרב הסמוי על ירושתו של המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז עלול להתפתח ככל ששביעות הרצון מ-MBS מתפוגגת מיום ליום.
לתשומת לב הסעודים: ישראל לא רק מעצמה צבאית אלא גם כלכלית. קרן המטבע הבינלאומית עדכנה השבוע כי הצמיחה בישראל השנה 4.5% לעומת הצפי מחודש אפריל של 3.5%. בשנה הבאה הצמיחה בישראל צפויה לעמוד על 4.4% לעומת רק 4% שצופה בנק ישראל. האינפלציה השנה בישראל 1.8% לעומת הצפי באפריל שהיה 2.3%.
שיעור האבטלה בישראל, עפ"י קרן המטבע הבינלאומית, 3% - אבטלה חיכוכית בלבד. העודף בחשבון השוטף של ישראל - 1.1% מהתוצר לעומת 2% שהעריכו באפריל. התוצר של ישראל מגיע השנה ל-747 מיליארד דולר ובשנה הבאה ל-792 מיליארד דולר - 69,800 תוצר לנפש של 10.3 מיליון תושבים, ובשנה הבאה 72,500 דולר לנפש.
מנגד, סעודיה עם 37 מיליון תושבים ותוצר של 1,390 מיליארד דולר השנה ו-1,510 מיליארד דולר בשנה הבאה עם תקווה לצמיחה של 7.9%. התוצר לנפש השנה בסעודיה - 37,810 דולר ובשנה הבאה 40,200 דולר.
ישראל היא מעצמה טכנולוגית מובילה בעולם, לעומת סעודיה המסתמכת על נפט וחזון שאינו מתממש. הצעירים בסעודיה, עליהם מסתמך בן סלמאן שהבטיח להם עתיד ורוד וכעת מלווה טכנולוגיה עכשווית ומשרות לכל דורש, ישמחו לשיתוף פעולה עם ישראל, שיכולה להציע הרבה בתחום החדשנות הנחשקת.
על יורש העצר לבחור בין שיתוף פעולה עם ישראל לבין הדחה, שבוא תבוא. אשר לישראל - היא אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על המסדרון ההודי-אירופי דרך חיפה. בן סלמאן חייב להטמיע זאת, אם הוא רוצה להחזיק בכתר.