מנסיעות יוקרה ועד לפינוקים של ההייטקיסטים: מי באמת נהנה בתקופת נתניהו?

הנה שני סיפורים שהיו באמת, אחד לפני כמעט שש שנים והאחר לפני כמה שבועות. בשלהי 2020, זמן קצר לאחר החתימה על הסכמי אברהם, הזדמן לי להיות חלק ממשלחת כלכלית לדובאי, שארגן בנק הפועלים. אלה היו ימים מוזרים לטיסה: עם בדיקות קורונה בהלוך ובחזור, כולל בשדה בדובאי, חובת עטיית מסכות ועוד זיכרונות שמיהרנו להדחיק.

בטיסה בחזרה לישראל יצא לי לשוחח עם חלק מהנוסעים, כולם בעלי עסקים בינוניים או גדולים שהצטרפו למשלחת כדי לבדוק הזדמנויות עסקיות באיחוד האמירויות. חלקם מן הסתם, הגם שהיו אמידים עוד קודם לנסיעה, התעשרו מאוד מאז - בזכות ההסכם שנקרא על שמו של אברהם אבינו.

מה היה נושא השיחה המרכזי? מי בא להפגנה השבועית נגד נתניהו, שתיערך במוצ"ש. אודה שאני אפילו לא זוכר מה היה העניין שבגללו הפגינו אז, שנים קודם לרפורמה המשפטית. ככל הנראה היה זה סביב משפטו. אני רק זוכר שהשתוממתי על אותה אחדות דעים נגד נתניהו דווקא בקרב מי שנהנים מאוד מפירות שלטונו.

נזכרתי בטיסה ההיא לפני כמה שבועות, עת נפגשתי עם פורום של חברים. כמעט כולם מבוגרים ממני בעשור ומעלה, כמעט כולם נמצאים אחרי או בשלהי קריירה עסקית מרשימה, רובם במגזר הפרטי. כולם ללא יוצא מן הכלל מבוססים ממני - עשירים ממש או "רק" מה שנקרא "מסודרים".

בשיחה שקלחה מסביב נדונו עסקים, השקעות נדל"ן, טיולי יוקרה לחו"ל (כולל תלונות על זינוק המחירים במחלקת העסקים) וכמובן, איך לא, הבחירות הקרבות. כל היושבים סביב לשולחן, כעשרה במספר, הם מתנגדים חריפים להמשך שלטונו של נתניהו, אף שאם נקביל בין תקופת כהונתו להתבססותם הכלכלית, נמצא שרובם עשו חיל תחת ממשלותיו.

הכיצד מי שהתעשרו תחת שלטון נתניהו עוינים אותו עד כדי כך? לא אתגרתי אותם בשאלה. אני מניח שאילו הייתי מעלה אותה, הייתי נענה שלהצלחתם המקצועית והעסקית אין כל קשר לשלטון המרכזי וכן שלא הכל בחיים נמדד בכסף, יש גם ערכים - והמדינה תחת נתניהו, התרחקה מאוד מערכי הליבה שהם מאמינים בהם.

שתי התשובות האפשריות נכונות, ובכל זאת לא יכולתי שלא לראות את הממד הגרוטסקי בחבורת גברים אמידים, משכילים ומצליחים, שממנה עולה נהי שכזה על חורבן המדינה.

ענף ההייטק למשל הוא דוגמה נהדרת לפרדוקס נתניהו: אני מכיר את טענות ה"אנוסים" (הייטקיסטים שמצניעים את דעותיהם הימניות) ודוחה אותן על הסף: לו היו נערכות בחירות חשאיות בין עובדי הענף, היו הרל"ביסטים זוכים ליותר מ-80% מהקולות.

לא שחסרות סיבות לאנשי ההייטק להיות מודאגים נוכח המצב: בידוד בינלאומי גובר, כרסום במעמד הרשות השופטת במסווה של "רפורמה", פגיעה מסתמנת בזכויות הפרט, התרסקות מערכת החינוך ועוד. ועדיין, הענף שמשלם להם שכר המאפשר רמת חיים גבוהה כל כך (הענף היחיד בישראל שבו שכירים בעשור השלישי לחייהם יכולים לממש את החלום על רכישת דירה), משגשג תחת שלטון נתניהו.

כמובן שאפשר לטעון שלא לעולם חוסן, שבאופק נראים כבר ענני הסערה, שנתניהו המצליחן של ימי ראשית כהונתו אינו דומה לזה חשדן והמגלומן של ימינו ועוד, אבל גם את שורת הטיעונים הזאת, שאפשרי בהחלט שהיא נכונה, צריך לסיים במילה שבה פתחנו את הפסקה: "ועדיין...".

כשם שיש לנתניהו יריבים, שלא לומר שונאים, יש לו גם תומכים, שלא לומר מעריצים. אלה שייכים דווקא לשכבות שנדחקו מטה בדירוג העשירונים. האנשים שההתמודדות הכלכלית עבורם הפכה קשה עד בלתי אפשרית.

על תומכיו נמנים מי שילדיהם ממשיכים לגור בבתיהם עמוק אל תוך העשור הרביעי לחייהם, מי שעבורם וויתור כלכלי למטרת חיסכון, אינו בדחייה של חופשה בחו"ל, אלא בצמצום עגלת הקניות בסופרמרקט ומי שחרדים שמא הבנק יחזיר את חיוב האשראי או את התשלום החודשי של המשכנתה. ואם ממשלות נתניהו הביאו לפריחת ההייטק בישראל (כפי שהוא עצמו טוען) הרי שתומכיו המושבעים הם אלה ששילמו, לא אחת, את המחיר.

הם אמורים להיות מודאגים פי כמה מההרס שנזרע במערכת החינוך: ילדי העשירים יזכו לחינוך משלים ("אפור"), ייהנו מחוגי העשרה ובעיקר משיעורים פרטיים במקצועות שבהם המערכת הציבורית מתקשה לספק תשתית לימודית נאותה. ילדי העשירים ילכו לאוניברסיטאות שבהן שכר הלימוד מסובסד, בעוד בני העניים ייאלצו להסתפק במכללות למיניהן (שמעמדן המקצועי, בהכללה, הוא נמוך יותר ושכר הלימוד ברובן גבוה יותר).

כלומר, לא רק שמעמדם הורע תחת ממשלות נתניהו, אלא חמור הרבה יותר מכך: הפער שייאלצו ילדיהם לסגור, אם ירצו לחיות חיי רווחה, התרחב מאוד תחת האיש, שלמעט הפסקה קצרה מכהן כאן כבר שנים ארוכות כראש הממשלה.

גם כאן אפשר להגיד שלא הכל הוא כסף, שיש למשל ערכים כמו דת או ביטחון, אבל גם כאן אפשר להוסיף את אותו "ועדיין..." שבו פתחנו וסיימנו את הדיון בענף ההייטק: ועדיין אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שמגודרים כאן "שמאל" פורחים תחת שלטון הימין, בעוד מי שמוגדרים "ימין" נרמסים כלכלית תחת הממשלה שלה הם כה נאמנים.

מדובר בתופעה שאינה בהכרח מקומית: יש לא מעט דוגמאות בעולם של תנועות ימין, שפורטות על נימים לאומניים ומצליחות לגייס לטובתן את השכבות החלשות, בעוד השמאל האינטלקטואלי קונה לו אחיזה דווקא בקרב בני המעמד הגבוה.

זה נכון, אבל נדמה שבישראל הנתון הזה הוא דרמטי במיוחד: מי שחייבים לתקופת נתניהו חלק לא מבוטל מהונם, הפכו למתנגדים הגדולים ביותר לבחירתו מחדש, בעוד מי שחייבים לו את עוניים, עשויים לגרום שישרוד בשלטון, כנגד כל הסיכויים.

הנה לנו עולם הפוך כמו שרק פוליטיקת הזהויות הישראלית מסוגלת לייצר.