459 בני אדם נספו בכבישי ישראל בשנת 2025. הנתון לשנת 2026 הוא פחות גרוע: "רק" 339 הרוגים בכבישים נמנו עד לסוף חודש ספטמבר, כלומר סטטיסטית אנו אמורים לסיים את השנה עם בערך (סליחה על ההערכה הגסת כשמדובר בחיי אדם) 440 חללים שגופותיהם מוטלות לצד הדרך.
נישאר באותה סביבת מספרים: 423 מיליון שקלים יקוצצו מתקציב משרד התחבורה, כך על פי החלטת הממשלה מאתמול. הסכום הזה הוא חלק נכבד מקיצוץ רוחבי של 2.9 מיליארד שקלים שהפחיתה הממשלה מתקציבי המשרדים השונים: חינוך, בריאות, רווחה ועוד, בהחלטה חסרת תקדים - פחות מחודש לפני שמילאה את ימיה.
תכף ננסה לתת למספרים הללו פנים ושמות, אבל עוד קודם לכן, משהו על הסיבה: דרישת מערכת הביטחון, המלווה באזהרה לפיה ביטחון מדינת ישראל עלול להיפגע אם לא ישולם לה הכסף מיד. למערכת הביטחון יש צרכים, חלקם מתוכננים וידועים מראש וחלקם משתנים לפי האירועים בשטח. מי קובע מה חיוני ומה יכול לחכות? בעיקר מערכת הביטחון בעצמה.
נכון, יש לה יועצים ויש מנגנוני פיקוח, אבל כשבאים ראשי הצבא, למשל, אל שר הביטחון (ודרכו אל הממשלה) בדרישות, הם יודעים שמרחב ההתנגדות שלו הוא קטן מאוד. הוא היה קטן עוד לפני 7 באוקטובר - והוא קטן עוד יותר לאחריו: מי יהיה מוכן לקחת על עצמו את הסיכון שלא שעה לאזהרות הדרג הצבאי...?
הערת זוטא: הנה לכם עוד תחום שבו היעדר מסקנות ועדת חקירה ממלכתית פוגעות בלב תהליך קבלת ההחלטות: אם אין אחראיים ספציפיים, כולם אחראיים וכולם משותקים מפחד.
אפאצ'י ולא רמזור
נישאר במדים ונחזור לשכול: 151 חיילים נהרגו בשנת 2025, מתוכם - על פי נתוני מערכת הביטחון, נפלו 88 בפעילות מבצעית (עוד כ- 22, על פי החשד, נטלו את חייהם שלהם והיתר מתו ממחלות או מתאונות שאינן מבצעיות).
כאשר מותר לפרסום דבר נפילתו של חייל, עוצרת מדינה שלמה (כמעט, תכף נדרש גם לזה) את נשימתה ומרכינה את ראשה.
לבל יובן לא נכון: כך צריך להיות - ובכל זאת, אם מניחים שמוות בטרם עת משפיע לעד על חיי משפחה שלמה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שעל כל חייל שנפל בגזרת עזה, לבנון או יהודה ושומרון בשנת 2025, נהרגו 5 אזרחים על הכבישים, קורבנות של מלחמה שנתפסת בעיני רבים כגזירת גורל.
לפגיעה בצרכי הביטחון של ישראל עלולות להיות השלכות חמורות, לכן קשה מאוד להגיד "לא" למערכת הביטחון. העניין הוא שגם לקיצוץ שמתחבא מאחורי המילה "רוחבי", יש קורבנות בנפש.
הילד שיחצה כביש שלא הוצב בו רמזור, בגלל אותו קיצוץ, לא יזכה להיות חייל. הילדה שלא תלמד מתמטיקה בגלל הקיצוץ בתקציב החינוך, לא תהיה חלק מצוות הפיתוח של "כיפת ברזל: עתידית, שתציל חיי אלפים. האמא שתירצח על ידי בן זוג אלים, בגלל שלא טופלה כהלכה על ידי שירותי רווחה מקוצצים, כבר לא תזכה לראות את בנה מתגייס - ומה נגיד על הפגיעה בבריאות, בשל אותו "קיצוץ רוחבי" ממש?
ובכן, כאן לא צריך להיות יצירתי יתר על המידה: המשמעות של המתנה ארוכה לבדיקת MRI למשל, עלולה להיות עוד משפחה שתשמע שלו רק היו מגלים את זה קודם... אפשר היה להציל את יקירה. המשמעות של הקיצוץ הרוחבי יכול להתבטא בהשארת תרופה מצילת חיים מחוץ לסל הבריאות, החלטה שמשמעותה גזר דין מוות לחולים.
נמות ולא נקצץ
עד כה הוצגו שתי חלופות: פגיעה פוטנציאלית בביטחון, שעלולה לגבות מחיר דמים, מול קיצוץ שנועד למנוע את הפגיעה בביטחון, אבל יגבה בוודאות מחיר דמים במקומות אחרים. העובדה שמדובר בחלופות מעידה לכאורה על כך שאין לנו ברירה. כלומר שאנו צריכים לבחור מה להקריב, את היד או את הרגל.
עכשיו נכניס למשוואה גורם נוסף: מקורות המימון הן של הבריאות, התחבורה, החינוך והרווחה - והן של עסקאות ביטחוניות חיוניות לשמירה על חיי כולנו. לפחות הפעם, במקרה של הקיצוץ הנוכחי, הצגת הדברים כ"או-או" חוטאת לאמת, כי אפשר "גם וגם".
איך אפשר? המטבע מונח למרגלות הפנס, כך מודים אפילו במשרד האוצר: הכספים הקואליציוניים. כלומר הטבות סקטוריאליות למגזרים שיש להם נציגים רבי השפעה בממשלת ישראל. אם ניקח למשל את החרדים, נגלה שחלק מהכספים מנותבים למערכת חינוך שבה אין לימודי ליבה - ומילא זה, חלקם אף צבועים ישירות לגופים שאמורים למנוע "נשירה" מישיבות.
להיכן עלולים המסכנים "לנשור"? ניחשתם נכון: לצה"ל, המקום שאליו הולכים הילדים שלנו בגיל 18, בשילוב של חובה מוסרית וחובה בחוק. אם להפוך את הדברים לברורים עוד יותר: מימון צרכי הצבא נלקח מתקציב בדיקות מצילות חיים - ורק שלא לפגוע בהקצבות ייעודיות למארגני הפגנות תחת הסיסמה "נמות ולא נתגייס".
תקציב השמרטפות לילדי חרדים בדרך של מוסדות חינוך שבהם לא לומדים לא מתמטיקה, לא אנגלית ולא מחשבים, יישאר, אבל התקציב להצבת רמזור בצומת שאותו חוצים הילדים שלך בדרך לבית הספר - נעלם כלא היה. כך אם ישרדו את הקטל בכבישים, יוכלו בעוד כמה שנים להתגייס לצבא חצי-העם, ואם יצטיינו, יוכלו אולי להטיס את אחד המסוקים שקנתה מערכת הביטחון בתקציב החריג.
אם לזקק עוד יותר את הכתוב, הרי שממשלת ישראל, פה אחד ובדעה צלולה, אישרה יותר מוות על הכבישים, מוות ממחלות, מוות כתוצאה מאלימות במשפחה - רשימה חלקית מאוד, לא כדי להעניק תשובה לצורך ביטחוני דחוף, אלא כדי להעניק חיים לקואליציה, מתוך תקווה להקים אותה שוב לאחר הבחירות.
החיים עצמם
אחת הכותרות החדשות שנוספו מאז נודע על הקיצוץ הרוחבי, מבשרת על תמיכה של נשיא ארה"ב בראש הממשלה. בלעדיו ספק אם ארה"ב תתקוף באיראן, כך הבהיר טראמפ בניסיון להציל את הקריירה הפוליטית הארוכה של חברו, מפני סיום עלוב.
אפשר להאמין לטראמפ ואפשר להניח שהוא פשוט לא מעוניין שיחליפו לא את קבלן הביצוע באמצע עסקת הנדל"ן הגדולה בהיסטוריה, זו שעתידה לצאת אל הפועל בעזה ולהעשיר עוד יותר אותו ואת מקורביו.
כך או כך, הבחירה היא של אזרחי ישראל, אלה שהתור שנקבע להם לבדיקת CT חשובה, נדחה אתמול בעוד חצי שנה, אלה שמסתכנים בכל פעם שבה הם עולים על הכביש, אלה שצריכים להתבונן מתוך שברון לב בבן החייל, שמסתגר בעולם משלו מאז שחזר מעזה.
אתה מאיים עלינו שלא יהיה לך פרטנר לתקוף באיראן? יא חביבי דונלד, אתה מדבר עם אזרחי מדינה שבה מסוכן לחצות את הכביש, מדינה שמערכת החינוך שלה מרוסקת ומערכת הבריאות שלה קורסת. על זה הבחירות שלנו, לא על איראן-שמיראן שאותה אתה תוקף כבר יותר משנה, אם כי בעיקר בטיקטוק.