סל הבריאות גדל בשנת 2025 ב־4.71 מיליארד שקל, עלייה של 6.21%. מספר המבוטחים גדל באותה שנה ב־1.1% בלבד. ובכל זאת, מצבה הכספי של מערכת הבריאות לא השתפר כפי שנדמה במבט ראשון. המספרים האלה אינם אומרים שכל תוספת התקציב מיותרת. הם כן מחייבים לבדוק אם הגידול בהוצאה מתורגם לשירות טוב יותר, ואם אופן המימון הנוכחי מסוגל להבטיח את יציבות המערכת.
חשוב לזכור שההשוואה הכספית בדוח היא נומינלית. לכן העלייה בסל משקפת גם שינוי במחירים, ולא רק תוספת של שירותים או משאבים. זו עוד סיבה שלא להסתפק בכותרת על גידול התקציב. כדי להבין מה השתפר, צריך לבחון נתוני זמינות, היקף טיפולים ואיכות השירות לאורך זמן.
לפי דוח משרד הבריאות, הגירעון הכולל של קופות החולים ירד מ־346 מיליון שקל בשנת 2024 ל־194 מיליון שקל בשנת 2025. אלא שכאשר מנטרלים תמיכות ממשלתיות ורווחים או הפסדים חד פעמיים, הגירעון גדל מ־4.44 מיליארד שקל ל־4.91 מיליארד שקל. במקביל, התמיכות הממשלתיות עלו מ־4.09 מיליארד שקל ל־4.58 מיליארד שקל.
זה לב הסיפור: המדינה העבירה יותר כסף, והגירעון המדווח הצטמצם. אבל בנטרול התמיכות והרכיבים החד פעמיים, הפער התקציבי דווקא העמיק בכ־472 מיליון שקל, עלייה של 10.6%. התמיכות חיוניות למימון מערכת הבריאות, והגירעון הנמוך יותר בדוחות חשוב גם הוא. עם זאת, שני הנתונים יחד מראים שהמימון הממשלתי משפר את התוצאה החשבונאית, אך אינו מעיד לבדו שהבעיה המבנית נפתרה.
צריך להיזהר ממסקנות פשטניות. העלייה בתקציב אינה מוכיחה שהמערכת מתנהלת ביעילות, והגירעון בנטרול תמיכות אינו מוכיח שהכסף מבוזבז. ייתכן שהמערכת נדרשת לספק יותר שירותים, להתמודד עם עלויות גדלות ולתת מענה לצרכים שלא קיבלו ביטוי מספק בעבר. הדוח הכספי אינו עונה לבדו על השאלות האלה. אבל הוא כן מציב אותן: מה נרכש בכסף הנוסף, היכן נוצר הפער בין הכנסות להוצאות, ואילו צעדים יכולים לצמצם אותו לאורך זמן?
היקף הגירעון בבתי החולים של כללית ממחיש שהאתגר אינו מסתכם בשורה אחת בדוחות הקופות. בתי החולים סיימו את 2025 בגירעון של 2.83 מיליארד שקל, לאחר גירעון של 3.22 מיליארד שקל בשנת 2024. זהו שיפור, אך עדיין מדובר בסכום גדול שמעלה שאלות על היחסים בין הקופות לבתי החולים, על תמחור השירותים ועל האופן שבו הכסף הציבורי עובר בתוך המערכת.
אני מאמין ברפואה הציבורית, ולכן צריך לבחון לא רק כמה המדינה מוציאה עליה, אלא מה הציבור מקבל בתמורה. האם זמני ההמתנה מתקצרים? האם השירות זמין יותר בפריפריה? האם מטופלים מקבלים רצף טיפולי, והאם המשאבים מגיעים לצרכים הדחופים ביותר? בלי מדדים שקופים לתוצאות, הדיון על תוספת תקציב נשאר חלקי.
תקצוב מתאים הוא תנאי הכרחי, אבל הוא אינו יכול להיות התוכנית כולה. צריך לבחון שינויים באופן שבו המערכת מתנהלת, ובהם הרחבת חופש הבחירה, שילוב מושכל של המגזר הפרטי ושימוש בטכנולוגיה לשיפור השירות ולהפחתת עלויות. כל שינוי כזה צריך להיבחן לפי תרומתו לציבור, ולא לפי הכותרת שהוא מקבל. לא כל שירות פרטי יעיל יותר, ולא כל פתרון טכנולוגי חוסך כסף. השאלה היא אילו כלים מאפשרים טיפול זמין, איכותי ורציף יותר, בעלות שניתן לקיים לאורך זמן.
לפני שמתגאים בתוספת של מיליארדים, המדינה צריכה להראות כיצד הם משפרים את הבריאות שמגיעה לאזרח. אם הגירעון בנטרול התמיכות ממשיך לגדול, לא מספיק להגדיל את ההזרמה. צריך להבין מה מניע את ההוצאה, היכן נדרשים שינויים, ואיך מודדים הצלחה. מערכת הבריאות זקוקה לכסף, אבל גם לתוכנית שמחברת בין התקציב לבין תוצאה ברורה: טיפול בזמן, שירות טוב ובריאות טובה יותר לכל אזרח. מקור: דוח משרד הבריאות, פעילות קופות החולים 2025, עמ' 7, 23 עד 25 ו־67. הנתונים הכספיים הושוו בערכים נומינליים.
הכותב הוא מייסד מדיהו.