זה נראה כמו נתניהו, מדבר כמו נתניהו, אבל נשמע כמו חמינאי או פוטין

הבטתי במסך והייתי בטוחה שאני הוזה. האדם שניבט ממנו היה בנימין נתניהו, קול הבס הרדיופוני היה שלו, אבל מה שיצא לו מהפה נשמע כמו טקסט של חמינאי או פוטין.

ערב הבחירות, ראש ממשלת ישראל, האיש שהתגאה במשך שנים בהישגיו הכלכליים ובמעמדה של ישראל בעולם, מסביר בראיון לרועי כ"ץ בערוץ הכלכלה איך הוא מתכוון להתמודד עם סנקציות כלכליות ובנקאיות שעלולות להיות מוטלות על ישראל. לא איך ימנע אותן, אלא איך יעקוף אותן, באמצעות מטבעות דיגיטליים וטכנולוגיית הבלוקצ'יין.

"בטח שאני חושש", אמר נתניהו כשנשאל על האפשרות שיוטלו סנקציות על המערכת הפיננסית הישראלית, והסביר שצריך להתארגן ב"כלכלה עוקפת". כשנשאל אם הבלוקצ'יין יכול לשמש אלטרנטיבה, השיב בחיוב וסיפר שכבר ביקש להכין תוכנית בנושא.

הקשבתי לדברים שוב, וניסיתי להבין איך הגענו למצב שבו ראש ממשלת ישראל מדבר בשלווה כזאת על האפשרות שהמדינה תצטרך לעקוף סנקציות בינלאומיות, כאילו מדובר בתקלה טכנית שאפשר לפתור באמצעות תוכנת מחשב.

כל מנהיג תבוני, בטח מי שהיה שר אוצר מצטיין שהוביל מהלכים פורצי דרך במשק הישראלי, היה עושה ככל שביכולתו כדי למנוע את הסנקציות. מחפש דרכים יצירתיות לשקם את היחסים עם מדינות העולם, מחזק את קשרי המסחר ומגייס את כל מי שיכול לעזור כדי להרחיק את הסכנה מאזרחי ישראל. לא מסתפק בהכנת תוכנית שתאפשר לנו לחיות איתן.

ברור שממשלה אחראית צריכה להתכונן גם לתרחישים הקשים ביותר. אבל יש הבדל עצום בין הכנת תוכנית חירום לבין הצגת דרכים לעקוף סנקציות כפתרון כלכלי. בטח כשמדובר בראש ממשלה שמכיר היטב את משמעותו של בידוד כלכלי.

זאת גם לא הפעם הראשונה שנתניהו מכין אותנו לאפשרות הזאת. בספטמבר 2025, בנאום בכנס החשב הכללי של משרד האוצר, הוא הודיע שישראל תצטרך להסתגל לכלכלה שתלויה פחות בעולם החיצון, והכריז שנהפוך ל"אתונה וסופר-ספרטה". "אנחנו נצטרך יותר ויותר להסתגל לכלכלה עם סממנים אוטרקיים", אמר אז, והוסיף, "זו מילה שנואה עליי, אני חסיד של השוק החופשי".

זה היה טקסט שומט לסת מפיו של האיש שפתח את המשק לתחרות, עודד השקעות זרות והבין היטב את החשיבות של קשרי המסחר של ישראל עם העולם. הדברים עוררו סערה, הבורסה הגיבה בירידות, ונתניהו מיהר להסביר שהתכוון בעיקר לעצמאות בייצור נשק, ולא להפיכת המשק כולו לכלכלה סגורה.

אפשר היה לחשוב שזאת הייתה פליטת פה אומללה, אבל שנה אחר כך ספרטה חוזרת. הפעם עם בלוקצ'יין, מטבעות דיגיטליים וחשש מוצהר מסנקציות על המערכת הבנקאית. מה שהוצג אז כצורך ביטחוני מתחיל להישמע כמו תפיסה כלכלית רחבה הרבה יותר.

ולמי שלא מכיר את המושג, בלוקצ'יין הוא טכנולוגיה שמאפשרת לתעד ולהעביר עסקאות בצורה דיגיטלית, בלי להזדקק בכל פעולה לבנק שישמש מתווך. היא משמשת בין היתר להעברת מטבעות כמו ביטקוין. מדובר בטכנולוגיה חשובה, אבל היא לא יכולה להחליף את מערכת הבנקאות והמסחר העולמית, ובוודאי שלא לבטל סנקציות.

נניח שחברה ישראלית רוצה לקנות ציוד ממפעל בגרמניה, אבל נאסר על המפעל למכור לה בגלל סנקציות. מה בדיוק יעזור לה תשלום בביטקוין? האם הגרמנים ישלחו את הציוד ברגע שיראו שהכסף הגיע לארנק דיגיטלי? ואם בנק זר יסרב לעבוד עם חברה ישראלית, האם העברת הכסף בדרך אחרת תגרום לו לחדש איתה את הקשרים?

אפילו משרד האוצר האמריקני, שאחראי לאכיפת הסנקציות של ארצות הברית, מבהיר שהאיסורים חלים גם על עסקאות במטבעות דיגיטליים. במילים פשוטות, החלפת אמצעי התשלום לא הופכת עסקה אסורה למותרת.

והבעיה גדולה הרבה יותר מהעברת כספים. סנקציות כלכליות עלולות לפגוע ביבוא וביצוא, בהשקעות זרות, באשראי וביכולת של חברות ישראליות לפעול בעולם. מפעלים יאבדו לקוחות, עסקים ישלמו יותר על מימון וביטוח, ומשקיעים יעדיפו לשים את כספם במקום אחר. בסופו של דבר, הנזק יגיע גם למקומות העבודה, למשכורות ולמחירים שאנחנו משלמים בסופר.

נתניהו יודע את כל זה. הוא הרי מבין כלכלה לעומק, הוא אדם חריף, אינטליגנטי, מכיר את התלות של ההייטק במשקיעים זרים, את הצורך של היצואנים בלקוחות מעבר לים ואת החשיבות של מערכת בנקאית שמחוברת לעולם. דווקא בגלל הניסיון הכלכלי שלו, קשה להבין איך הוא מציג תוכנית לעקיפת סנקציות, בלי להסביר באותה נשימה איך הוא מתכוון למנוע אותן.

וזאת כבר לא רק אזהרה תיאורטית. מדינות וגופים בינלאומיים נקטו צעדים כלכליים נגד ישראל ונגד גורמים ישראליים, ויותר מ-60 כלכלנים הזהירו מפני הרחבת הסנקציות והפגיעה האפשרית במשק וביוקר המחיה. במקום להציג לציבור תוכנית שתעצור את ההידרדרות, ראש הממשלה מדבר על התמודדות עם התוצאות שלה.

מה שקשה לעכל הוא השינוי שעבר על האיש. נתניהו של 2003, שר האוצר שהעז לבצע רפורמות קשות, לפתוח שווקים ולשנות סדרי עולם, דיבר על הפיכתה של ישראל לכלכלה חופשית ותחרותית, שמחוברת לעולם. נתניהו של 2026 כבר מדבר על ספרטה, כלכלה עוקפת סנקציות ומטבעות דיגיטליים שיאפשרו לנו להסתדר גם כשהעולם יסגור בפנינו דלתות.

ישראל היא מדינת אי קטנה, שתלויה בסחר בינלאומי, בטכנולוגיה ובהשקעות. היא לא רוסיה, עם משאבי טבע עצומים ושוק מקומי גדול, ולא איראן, שהתרגלה לחיות תחת סנקציות במחיר כלכלי כבד שמשלמים אזרחיה. אין לנו את האפשרות להתנתק מהעולם ולהמשיך להתנהל כרגיל.

ומה שמדהים במיוחד הוא העיתוי. ערב הבחירות, כשאזרחי ישראל מתמודדים עם יוקר מחיה בלתי נסבל, מחירי מזון שממשיכים לעלות, משכנתאות חונקות ועסקים שמתקשים לשרוד, ראש הממשלה מספר להם איך הוא נערך לחיים תחת סנקציות. במקום להציג תוכנית שתשפר את מצבם, הוא מסביר איך אפשר יהיה להעביר כסף גם אם המערכת הבנקאית העולמית תציב בפנינו מחסומים.

ואולי זאת השאלה החשובה ביותר שהיה צריך לשאול אותו בראיון. אם אתה כבר מכין תוכנית לעקיפת סנקציות, מה בדיוק אתה עושה כדי שלא נגיע למצב שבו נצטרך להשתמש בה?

אפשר לפתח טכנולוגיות מתקדמות, לפתוח ארנקים דיגיטליים ולהעביר כסף מצד אחד של העולם לצד השני. אבל אי אפשר להעביר באמצעות בלוקצ'יין אמון של משקיעים, להחזיר לקוחות שברחו או לשקם יחסים עם מדינות שהחליטו להפסיק לעשות איתנו עסקים.

במקום למצוא דרך לעקוף את העולם, ראש ממשלת ישראל צריך למצוא דרך שלא נישאר בחוץ.