נתחיל במספרים, שהם הפעם החלק הקל ביותר להבנה בסיפור המוזר על ביטול הסיוע האמריקני לישראל: עסקינן ב-3.3 מיליארד דולר בשנה, שהם כ-10 מיליארד שקל ועוד כ-500 מיליון דולר ועוד קצת יותר ממיליארד וחצי שקלים, להעצמת העליונות האווירית של ישראל בזירה, הן עם על ידי פיתוח ואם על ידי ייצור.
כלומר, מדובר בחבילה של כ- 12 מיליארד שקל, שתחסר בתקציב מדינת ישראל: לא "חור" קטן, עלות משרד של שר-בכאילו או שלמונים לעוד איזה זרם בחינוך החרדי, שבוגריו מצהירים "נמות ולא נתגייס", אלא חוסר עצום, ענק, בלתי נתפס - ומה שהכי חמור מבחינתנו: בלתי ניתן לכיסוי.
במערכת הביטחון הוכו בהלם, ממש כך, הן מעצם הרעיון והן מהכרזת הנשיא האמריקני, כי סיכם עם בנימין נתניהו על ביטול הסיוע (שכבר נלקח בחשבון בתזרים לשנה הבאה) לאלתר, כלומר - מעוד פחות מחודשיים. כמו מי שצריך לשלם שכר דירה שמגלה שהמשכורת החודשית שלו לא נכנסה לחשבון הבנק.
העניין הוא כזה: מערכת הביטחון תקבל את שלה. היא תתפתל, היא תזעק, היא תפעיל את כל עושי דברה, דוברי-צה"ל במסווה של עיתונאים, כדי להלך אימים על כולנו - ובלבד שיינתן לה (כמעט) כל מבוקשה.
אפשר להלין על דרישותיה, אבל הניסיון מלמד שהן ממולאות עד תומן: שום פוליטיקאי ישראלי אינו חזק דיו כדי לקחת על עצמו את הסיכון שכרוך בלומר "לא" למילוי דרישות מערכת הביטחון.
מי ישלם?
כלומר, מישהו יצטרך לשלם את הכסף הזה, להשלים את החור. נחשו מי זה יהיה? נתחיל במי שלא: השכבות החלשות שממילא אינן נושאות בנטל המס.
אליהן נוסיף את הקרם דה לה קרם של אצולת הממון, אלה שכספם משורשר בין חברות ומוגן על ידיד גדודים של רואי חשבון, עורכי דין ומתכנני מס, שלרשות המיסים אין שום סיכוי נגדם (אם כי "פעם ב" מתלבשים על אחד מהם, למען יראו וייראו).
עם מי נשארנו? עם משפחת ישראלי: ארבעה חדרים, שלושה ילדים, שתי מכוניות וזוג הורים שעובדים קשה כדי לעמוד במשימה המפרכת ביותר שיודעה לאדם: להיות מעמד בינוני, שואף לבינוני-גבוה, במדינת ישראל.
משפחת ישראלי תסבול פעמיים: פעם אחת בסל השירותים ההולך ומתדלדל שהיא מקבלת ממדינת ישראל, בחינוך, בבריאות, בתשתיות התחבורה ועוד.
המישור השני הוא נטל המס: אולי עוד אחוז למע"מ (זה לפחות חל על כולם, לא רק על מעמד הביניים) אולי דחייה נוספת בעדכון מדרגות המס, מה שהיה אמור לתגמל את רוב השכירים בעוד כמה מאות שקלים לחודש - ואולי נחזור שוב לימים של "מלווה חובה מרצון", תותחים במקום גרביים.
דבר אחד ברור וודאי: בכלכלה אין "יש מאין", כלומר - אותם 12 מיליארד שקל שייחסרו בקופה, יצטרכו להגיע מכיס אחר - וזה במדינה שעדיין לא התחילה להתמודד עם חלק ניכר מהוצאות המלחמה האדירות, שאורבות מעבר לפינה, כמו חשבון הוצאות בכרטיס אשראי לחשבון בנק שגם ככה נמצא במינוס.
מה עושה יהודי כשהוא נקלע למצוקה, אפילו הוא חילוני גמור? מתפלל (אם לא יועיל, בוודאי לא יזיק) - ואכן עכשיו מתפללים באוצר ובמערכת הביטחון, שטראמפ טעה, התבלבל או שיקר בכוונה (לצורך הבחירות, מה שלא ממש עזר לו ולמפלגתו), עת אמר שסיכם עם נתניהו על ביטול הסיוע לאלתר, שכן זה מעוגן בסיכומים עד 2028.
מה עבר על נתניהו?
זה מביא אותנו לעסוק לא רק במי שביטל את הסיוע, לדבריו - לאלתר ובמפתיע, אלא גם במי שהסכים לביטול המיידי, ראש ממשלת ישראל. מה עבר על נתניהו עת הסכים, לפחות על פי טראמפ, להפסקת הסיוע?
ראשית ניתן לראש הממשלה את יומו בדיון הזה: הפסקת הסיוע מעסיקה את נתניהו כמעט מיום היבחרו. הוא הצהיר כמה פעמים, מימי כהונתו הראשונה (1996-1999), שיישאף לבסס את כלכלת ישראל כך שנוכל לוותר על הסיוע. מילים כדורבנות שסחטו (יותר מפעם אחת) מחיאות כפיים מחברי הקונגרס.
הנחת העבודה של משרדי האוצר והביטחון בישראל, שהדברים נאמרים בבחינת "אני מאמין", כלומר - חזון לטווח ארוך ולא תכנית ליישום בהווה. אחרי 30 שנה מאז ההתבטאות הראשונה של אותו ראש ממשלה בנושא, האמינו כולם שזה אכן כך, עד שבאה הפצצה אתמול והממה אותם.
אם אכן "הסכימו" (המירכאות נועדו לבטא שלא מדובר בשותפות שווה, אלא בהסכמה-לכאורה בין דוד עשיר לקרוב משפחתו העני) טראמפ ונתניהו על הפסקה מידית של הסיוע, אין לנו אלא לתהות כיצד ההחלטה הזאת מתיישבת עם מלחמה "בשבע חזיתות" שנמשכת כבר יותר משלוש שנים, ולא פחות מתמיה מכך - עם מדיניות תקציב שכוללת את תחזוקת ה"בלוק" במחיר של מיליארדים לשותפות הקואליציוניות?
אולי לנתניהו פתרונים, אבל גם אם יש כאלו, אי אפשר שלא לתהות על העיתוי, ערב הבחירות שבהן הובסה מפלגתו של הנשיא בקלפי. עצם הרעיון שהפסקת תמיכה בישראל תשרת את האלקטורט, צריכה להדיר שינה מעיניו של כל ישראלי.
אלה כבר לא הפרוגרסיביים המטורללים, אנשי ה"ווק", האינטלקטואלים של האוניברסיטאות במימון קטארי... אלא אפילו הרפובליקנים הרדומים שטראמפ קיווה לעורר באמצעות ההכרזה. האם הפכנו למוקצים מחמת מיאוס עד כדי כך, אפילו בקרב מי שנחשבו לידידינו?
מקדמה או מפרעה
זה במישור האמריקני, אבל לעיתוי יש משמעות גם בזירה הפנים-ישראלית: הסכמת ראש הממשלה לוותר על הסיוע הקריטי לביטחוננו, היא כתשלום לנשיא טראמפ. האם נתניהו פורע כאן את שטר תמיכתו בפומבית של טראמפ ערב הבחירות בישראל? כלומר - האם היה כאן "מבצע השפעה אמריקני" תמורת מיליארדים?
האמינו או לא, זאת האפשרות הטובה יותר, כי האפשרות השנייה היא שיש כאן מקדמה על חשבון התערבות אמריקנית בוטה הרבה יותר: זאת שתקרא להקמת ממשלה רחבה בראשות נתניהו, כולל דיל משפטי מפתה לראש הממשלה, בערבות של טראמפ לפרישה בהסכמה של נתניהו בסוף התהליך.
אם כך הוא, הרי שנתניהו סוחר בצרכי הביטחון, קודש הקודשים של ההגנה על גבולות מדינת ישראל, כדי לשרוד בתפקידו. שיא חדש גם עבור מי ששבירת שיאים בתחום ההישרדות הפוליטית בכל מחיר הייתה לאומנתו.
אז הנה שתי הערות קטנות לסיום הדיון המטריד מאוד הזה, שנוגע לביטחון של כל אחת ואחד מאתנו. הראשונה היא למי שעלולים למצוא עצמם תחת לחץ אמריקני, כשאישור התקציב לשנה נוספת עלול להיות חלק ממנוף הלחץ של טראמפ, בבחינת: "שתפו פעולה עם התכנית ואשחרר את הסיוע לשנה נוספת, שכן מאחר שהנושא אושר בקונגרס, אין לי צורך באשרור".
במצב שכזה צריכים ראשי גוש השינוי עצבים של פלדה כדי לעמוד בלחצים שיציגו אותם כמי שמוכנים לסכן את ביטחון ישראל - וכן לזכור שהערב המרכזי לקיום תנאי העסקה הוא קשיש אמריקני שלא יהיה כבר בתפקידו עת יגיע מועד הפירעון...
ההערה השנייה נוגעת לזיכרון ההיסטורי של אזרחי ישראל, באשר למי שמוכיח פעם אחר פעם שאין אמצעי שבו יהסס להשתמש בשם תאוות השלטון שלו. וכשהדברים נכתבים ב-4 בנובמבר, הם מעבירים צמרמורת במורד הגב.
ואחרי שגמרנו להזדעזע: יש למישהו 12 מיליארד שקל להלוות (שואל בשביל חבר בשם אייל זמיר)?