ראאד שעאר ואשתו לשעבר, אינאס שוויכי, הקימו עסק מכניס במיוחד, שבסופו של דבר סיבך אותם בצרות גדולות. הם לא המציאו מוצר יוצא דופן וגם לא מכרו אחד כזה. השניים ייסדו אופרציה של זיוף מסמכים והכנת תעודות זהות פיקטיביות, שאפשרה לאחרים להוציא חשבוניות כוזבות בענף הדלק ולהתחמק מתשלום מס.
בתמורה הם קיבלו 30 אגורות על כל ליטר דלק שהופיע בחשבוניות. נשמע כמו כסף קטן? לפי התביעה, במשך השנים גרפו בני הזוג כ-40 מיליון שקל, והיו שותפים להונאת מס שגרמה לנזק של יותר מ-156 מיליון שקל לקופת המדינה. עכשיו נגזרו על שעאר 40 חודשי מאסר בפועל וקנס של מיליון שקל.
העסק המשפחתי פעל בין אוגוסט 2013 ליוני 2018, והיה חלק מפרשת הונאת מס גדולה שזכתה לכינוי "כוכב נולד". במרכז הפרשה עמדו שלמה אלון יעקובסון וזאב שמיין, שניהלו חברות בענף הדלק והיו מעורבים בהפצת חשבוניות פיקטיביות ובניכוי מס באמצעותן. בני הזוג, כשהאישה מנהלת חשבונות במקצועה, סיפקו את המסמכים המזויפים שאפשרו להציג את החשבוניות כאילו הוצאו במסגרת עסקאות חוקיות, ולנכות באמצעותן מע"מ שלא כדין.
התשלום נקבע לפי כמות הדלק שנרשמה בחשבוניות, כך שככל שהופיעו בהן יותר ליטרים, העמלה גדלה. נאדר ג'אבר, שהיה מעורב גם הוא באספקת המסמכים הכוזבים, קיבל תמורת פעילותו תשלום קבוע של 10,000 שקל בחודש. לפי גזר הדין, הוא סיפק לגורמים המרכזיים בפרשה את המסמכים המזויפים שהכינו השניים.
שעאר הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, לאחר הליך גישור. הצדדים הסכימו על עונש של 40 חודשי מאסר בפועל, אבל השאירו לבית המשפט להכריע בגובה הקנס. המדינה דרשה להטיל עליו קנס של מיליון וחצי שקל, וטענה שבני הזוג הרוויחו סכומי עתק מהפעילות העבריינית, בלי שנעשה דבר כדי להחזיר את הכסף שנגרע מקופת המדינה.
בתביעה הדגישו שלא מספיק לשלוח עברייני מס לכלא. צריך גם להטיל עליהם קנסות כבדים, כדי שלא יוכלו ליהנות מהכסף שהרוויחו מהעבירות. לטענת המדינה, מי שגורף מיליונים באמצעות הונאת מס צריך לדעת שהוא עלול לאבד את הרווחים האלה, בנוסף לשנות המאסר שייגזרו עליו.
הסנגור חלק על חישוב הרווחים שהציגה התביעה וטען שלא מצא בחומר הראיות חישוב שמבסס את הסכום של 40 מיליון שקל. הוא גם התנגד לטענה שמרשו היה אחד הגורמים הבכירים בפרשה. לדבריו, מי שהובילה את הפעילות הייתה דווקא שוויכי, וחלקו של בעלה לשעבר היה קטן בהרבה. למרות הטענות האלה, הנאשם לא ביקש לחזור בו מהודאתו.
השופטת דורית סבן נוי, סגנית נשיא בית משפט השלום ברמלה, קבעה שחלקו בפרשה היה משמעותי, אף שהיה קטן מזה של יעקובסון ושמיין. היא אישרה את עונש המאסר שהוסכם עליו, והתחשבה גם בהודאתו ובכך שהסדר הטיעון חסך משפט ארוך, שבו היו אמורים להעיד 132 עדים. גם הקשיים שהתגלו בחומר הראיות במהלך ההליך היו בין הסיבות שהובילו להסדר.
ואז הנאשמת ברחה מהארץ
לקראת מתן גזר הדין חלה התפתחות חריגה. שוויכי, שהודתה והורשעה גם היא במסגרת הסדר טיעון, ברחה מהארץ לפני שנגזר דינה, והשאירה מאחור את בתם המשותפת, בת התשע. הילדה נשארה בחזקת אביה, וכעת היא עומדת להיפרד גם ממנו לתקופה ארוכה.
בדיון סיפר הסנגור כי גרושתו של מרשו ניסתה לקחת איתה את הילדה לחו"ל, אבל האב הצליח להוציא ברגע האחרון צו עיכוב יציאה מהארץ. לדבריו, לאחר שעזבה, שלחה לו הודעות שבהן התנצלה על כך שסיבכה אותו בפרשה, וטענה שהיא ונאדר ג'אבר ניסו להפיל עליו את האחריות למעשים. ההודעות הוצגו לבית המשפט, אך השופטת לא קבעה שהטענות המופיעות בהן נכונות.
ההגנה ביקשה להתחשב בעובדה שהאב נותר אחראי לבדו לבתו, שאמה עזבה את הארץ. הסנגור הסביר שהילדה מתקשה להתמודד עם המצב, ושמאסרו יותיר אותה גם בלעדיו. הוא לא ביקש לשנות את תקופת המאסר שהוסכמה בהסדר הטיעון, אלא להקל בעונש שיתווסף אם הקנס לא ישולם, ולדחות את הכניסה לכלא כדי לאפשר לו להסדיר את הטיפול בילדה.
בת זוגו הנוכחית, יארה סלאיימה, סיפרה בבית המשפט שהילדה נמצאת במצב נפשי קשה, ועדיין לא מבינה לגמרי שאביה עומד להיכנס לכלא. היא הסכימה לטפל בה בזמן המאסר, אבל הסבירה שהילדה לומדת בבית ספר המרוחק כשלוש שעות נסיעה מביתם בבית חנינה, וצריך להעביר אותה לבית ספר קרוב יותר. כדי להשלים את המעבר נדרשת מעורבותו של האב בקבלת האישורים, מאחר שבת זוגו אינה יכולה להסדיר זאת בעצמה.
הסנגור ביקש לדחות את הכניסה לכלא עד הקיץ, כדי ששעאר יוכל להשלים את העברת בתו לבית הספר החדש ולהכין אותה לפרידה. הפרקליטות התנגדה לדחייה ממושכת והסכימה לכמה שבועות בלבד. השופטת נענתה לבקשה באופן חלקי וקבעה שעונש המאסר יתחיל ב-1 במאי 2027. עד אז יהיה עליו להפקיד את דרכונו, להישאר בארץ ולעמוד בתנאי הערבות שנקבעו.
גם בקביעת הקנס התחשבה סבן נוי במצבה של הילדה, שתישאר ללא אמה ובמשך תקופה ארוכה גם ללא אביה. עם זאת, היא הדגישה שהנזק העצום לקופת המדינה מחייב קנס משמעותי, במיוחד אחרי שלא הוחזר ממנו דבר. בסופו של דבר הוטל קנס של מיליון שקל, או 60 ימי מאסר אם לא ישולם, במקום מיליון וחצי שקל שדרשה המדינה. התשלום נקבע לינואר 2028.
בנוסף, נגזרו תשעה חודשי מאסר על תנאי במקרה של עבירת פשע לפי חוק מע"מ, וחמישה חודשי מאסר על תנאי במקרה של עבירת עוון לפי אותו חוק. שני התנאים יחולו במשך שלוש שנים לאחר השחרור מהכלא. הנאשם גם התחייב שלא לחזור על העבירות שבהן הורשע במשך שלוש שנים מיום גזר הדין, אחרת יידרש לשלם 100 אלף שקל.
נאדר ג'אבר, שהיה מעורב באספקת המסמכים המזויפים, נידון ל-36 חודשי מאסר בפועל ולקנס של מיליון וחצי שקל, שהופחת בערעור לחצי מיליון. לפי גזר הדין, ג'אבר הרוויח מהעבירות כ-420 אלף שקל, סכום קטן בהרבה מהעמלות שמייחסת התביעה לבני הזוג. השופטת קבעה שחלקו של שעאר בפרשה היה גדול יותר, והטילה עליו קנס גבוה יותר בהתאם.