בעל מספרה טען במסגרת סכסוך גירושין כי הוא משתכר 8,000 עד 10,000 שקל בחודש בלבד, וביקש לחלק את נטל המזונות בהתאם להכנסות ולזמני השהות. אלא שבבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע נחשפה תמונה שונה לחלוטין: השופט אריאל ממן דחה את גרסת האב, העמיד את הכנסתו החודשית על כ־50 אלף שקל נטו וחייב אותו במזונות ומדור בסך 8,400 שקל בחודש עבור שלושת ילדיו, לצד 80% מהוצאות החינוך והרפואה ו־25 אלף שקל הוצאות משפט.
הפער בין טענות האב למציאות עלה משורה של ראיות שהציגה האם, שטענה כי הוא מרוויח 50 עד 60 אלף שקל בחודש ואינו מדווח על חלק ניכר מהכנסותיו. דו"ח של חוקר פרטי העלה כי במהלך שישה ימי עבודה מלאים נכנסו למספרה בממוצע כ-47 מבקרים ביום. על בסיס חישוב שמרני של 40 לקוחות ביום, במחיר מינימלי של 60 שקל לתספורת ובמשך 25 ימי עבודה בחודש, העריך השופט ממן את הכנסות המספרה ב־60 אלף שקל בחודש לפחות - מבלי להביא בחשבון שירותים יקרים יותר כמו צביעת שיער ועיצובו.
במקביל, חוות דעתו של רואה החשבון יניב בוכניק, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט ולא נסתרה, מצאה כי בשנים 2019-2021 הופקדו בחשבון הבנק של האב כ־1.2 מיליון שקל, בעוד שלרשויות המס דווחו כ־458 אלף שקל בלבד - פער של כ־744 אלף שקל.
לכך נוספו סתירות נוספות: בבקשה ללשכת ההוצאה לפועל הצהיר האב על הוצאות חודשיות של כ-27,300 שקל, העיד כי שילם את שכירות המספרה במזומן מבלי לדווח עליה כהוצאה, ונמצא כי ככל הנראה החזיק חשבון בנק נוסף שממנו העביר כספים.
נוכח הממצאים הגדיר השופט ממן את גרסת האב "תמוהה, בלתי סבירה ובלתי מהימנה", והעמיד את הכנסתו על 50 אלף שקל נטו בחודש, לאחר ניכוי הוצאות העסק ותשלומי חובה. את כושר השתכרותה של האם, בעלת עסק לקוסמטיקה שטענה כי היא מרוויחה 3,000 עד 5,000 שקל בחודש, העמיד על 6,444 שקל.
המחלוקת נגעה גם לחלוקת הנטל הטיפולי. האם ביקשה זמני שהות שוויוניים עם בתם הצעירה כדי שתוכל לעבוד יותר, אך האב התנגד ונקבע כי הבת תלון אצלו ארבעה לילות מתוך 14. עם שני הילדים הגדולים לא התקיימו זמני שהות כלל מאז שעזב את הבית. ערעור שהגישה האם לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך קביעה כי כפיית זמני שהות על האב עלולה לפגוע בטובת הבת, וכי את חוסר השוויון הכלכלי יש לאזן באמצעות דמי המזונות. בהתאם לכך נפסקו 8,400 שקל בחודש לתקופת הזכאות המלאה של שלושת הילדים, סכום הכולל תוספת בגין הנטל הטיפולי העודף על האם ומשתנה בהמשך מאחר שהבן בגר במהלך ההליך.
עו"ד רפי שדמי מסביר כי חשיפת הכנסות שהוסתרו אינה משנה מהותית את המזונות הבסיסיים לילדים מעל גיל 6, הנפסקים "מדין צדקה" לפי צורכי הילד ולא רק לפי עושר ההורה. עם זאת, הפגיעה במהימנות ופער ההכנסות משפיעים על חלוקת ההוצאות - במקרה זה יחס של 80% לאב ו־20% לאם בהוצאות חינוך ורפואה, וחיוב בהוצאות משפט, אף שאלה אינם מוגדרים כענישה. עוד מציין עו"ד שדמי כי לסירוב להרחיב זמני שהות יש מחיר כספי, שהתבטא כאן בתוספת חודשית של 200 שקל עבור הבת הגדולה ו־500 שקל עבור הבת הצעירה. מעבר לסיכון להליכים פליליים מול רשויות המס, הורה שמסתיר הכנסות מסתכן בכך שבית המשפט יקבע את הכנסתו על דרך האומדנה - ממצא שעשוי להשפיע בהמשך גם על ההליך הרכושי המקביל, במסגרתו יידרש בית המשפט לפערים בין הדיווחים למס להפקדות בבנק.
