הגשם הסוחף ששטף את מרתון טבריה בתחילת החודש שעבר לא הרתיע את אלפי הרצים שהתייצבו בבגדים ספוגי מים הרבה לפני יריית הזינוק. לא זאת בלבד שההרשמה לתחרות וההגעה לעיר הצפונית סיכמו חודשים של אימונים ומשברים מנטליים, אלא היתה זו גם ההשקעה הכספית שסייעה להם לצאת מהמיטה החמה במלון ולדדות בגרביים סחוטים לקו ההתחלה.
נהוג לחשוב שריצה היא אחד מענפי הספורט שדורשים את ההשקעה המינימאלית ביותר לחובביו. מול ענף אופני הכביש למשל, או השחייה ואפילו הכדורגל השכונתי, מצבו עוד נחשב טוב. מספיק לנעול את הסניקרס הישנות או נעלי ההתעמלות שמעלות אבק בארון ואתם מסודרים ומוכנים לצאת לרוץ. אבל רק מי שיגלה את חדוות הריצה ויקפיד לצאת לרוץ בקביעות יגלה שמדובר בתחום שדורש הקצאת משאבים לא קטנה.
כבר מזמן לא מדובר בטרנד חולף: בישראל מתקיימים מדי שנה מאות מרוצים ותחרויות ריצה מכל הסוגים והמינים. ארגון והפקת אירועי ריצה לא מותירים בכיסי המארגנים שולי רווח נאים ובחלקם שיקולי הרווח אף כלל לא קיימים. אבל את הקופון השמן ביותר מהרצים גוזרים חברות הציוד וההלבשה, מאמני קבוצות הריצה וכן, גם הפיזיותראפיסטים.
לפי ההערכות, רץ תמיד שמשתתף במרתון אחד בשנה ועוד כמה מרוצי 10 ק"מ לצרכי אימון, ישקיע סכום התחלתי של כ-4,500 שקלים בשנה, זאת בתנאי שאינו משתייך לאף אחת מקבוצות הריצה הרבות שפועלות בענף. למי שנמאס לרוץ בגפו וחפץ בהדרכה יעלה התענוג עוד 300-600 שקלים בחודש בממוצע.
ההוצאה הכבדה ביותר נעלי ריצה
שיטוט קצר באחד מבקרי סוף השבוע במסלולי הריצה של פארק הירקון בתל אביב מלמד על גודל התופעה. אלפי רצים צבעוניים שוטפים בהתנשפות את דרכי האספלט והכורכר חמושים במיטב הגאדג'טים וציוד הריצה המתקדם ביותר שקיים בשוק. התחרות, כך מסתבר, קיימת לא רק על הקצב והמרחק אלא גם על הטכנולוגיה האחרונה של הנעל שזה עתה יצאה לשוק ושעון הדופק שכבר יודע למדוד את מידת המוטיבציה לקום לריצת הבוקר.
לפי סקר שערה חברת BROOKS נמצא כי ענף הריצה בישראל ממשיך לצמוח בקצב של 20% בשנה, ובחמש שנים האחרונות הכפיל את עצמו. ההערכות הן כי הוא מגלגל כ-1.3-1.5 מיליארד שקלים בשנה, שמגיעים מכחצי מיליון ישראלים שעוסקים בריצה בין אם בכותלי חדר הכושר או תחת כיפת השמים. 50 אלף מתוכם אף משתתפים לפחות פעם בשנה במירוץ כלשהו וההשקעה על ציוד ריצה לבדו מסתכם ב- 1500 שקלים בשנה לכל רץ.
לאיש אין ספק, ההוצאה הכבדה ביותר של הרצים היא נעלי הריצה, שבשנים האחרונות הלכו והשתכללו כדי לאפשר לחובבנים ולמקצוענים כאחד לרוץ הרבה יותר ומהר יותר. מחירו של דגם נעלי ריצה חדש של אחת מהחברות המובילות מתחיל מ-650 שקלים ולעתים מגיע ל-990 שקלים.
"הרץ המודרני מתוחכם יותר ומבין את הצורך בביגוד וציוד טוב המאופיין בטכנולוגיה מתקדמת", טוען אילן בניסטי, מנכ"ל ר.א.ן ספורט, יבואנית מותג הריצה BROOKS. "כך למשל, מדי שנה נעלי הספורט הופכות קלות ומשוכללות יותר, מושקים עיצובים חדשים של שרוולי ריצה המתלבשים על שרירי הרגליים והידיים ומיועדים להפחתת כאבי השרירים, ושלל פריטי ספורט נוספים. כל אלה מגדילים בהתאמה את סכום ההוצאה הממוצע".
אבל נעלי הריצה לא לבד. אליהן יש להוסיף ביגוד מתאים לקיץ ולחורף שמסתכם בכ-1,500 בשנה, שעון ריצה הוא אמנם הוצאה חד פעמית אבל עדיין לא זולה 1,000-2,500 שקל ותוספי מזון כמו ג'לים וחטיפי אנרגיה בסכום של עד 500 שקל בשנה. לכל אלה יש להוסיף עלות הרשמה למרוצים שנעה בין 100-300 שקל למרוץ ולעתים לינה במלונות, כשמדובר בתחרות רחוקה מהבית.
המטרה: המרתונים של תל אביב וירושלים
בעוד קצת יותר משבועיים תיצבע העיר תל אביב בצבעי המרתון השנתי שמתקיים בסוף השבוע האחרון של פברואר. אירוע הריצה הגדול בישראל, שבו משתתפים כ-35 אלף רצים בשלל מקצים, הוא מטרה נעלה לא רק למי שרץ, אלא גם לחברות הספורט. אדידס, נייקי, ניו באלנס, אסיקס וכל שאר מותגי הריצה כבר עומדים על קו הזינוק עם הדגמים החדשים שיקשטו את רגלי הרצים באביב-קיץ הקרובים.
קרן נהיר, סמנכ"ל השיווק של אדידס בישראל מבהירה כי הרצים דומים לעמיתהם בעולם ומקפידים בהשקעה של סכומים לא קטנים על נעלי ריצה איכותיות, שישמרו על הרגל וישפרו את הביצועים. "בגזרת הלבוש זה משתנה. לא כולם מייחסים ללבוש חשיבות כפי שמייחסים לנעליים. עם זאת ביגוד ספורטיבי פרץ את הקטגוריה שלו בשנים האחרונות והפך לביגוד אופנתי שלא רק רצים איתו".
את ההשקעה הענקית במרתון סמסונג תל אביב מסבירה נהיר בכך שאדידס נותנת חסות כחלק מההשקעה שלה בחיבור הקהילה לעולם הריצה ומתוך רצון ליצור דיאלוג עם הקהל. "ההשקעה היא בעיקר במיצוב אדידס כחברת הספורט המובילה בארץ. המיצוב הוא תדמיתי אבל בוודאי שיש גם ביטוי להשקעה בהיבט המכירתי".
אבל לא רק מרתון תל אביב מהווה את מוקד המשיכה למותגי הריצה. גם מרתון ירושלים שיתקיים במארס השנה נחשב לאבן שואבת, בעיקר עבור נותנת החסות הראשית, ניו באלאנס. "מרתון ירושלים הוא הרבה מעבר למיתוג", אומרת מירב חדרי, מנהלת השיווק של המותג בישראל. "למרות שרצים רבים בוחרים את מסלולי הריצה של תל אביב וטבריה, לנוכח התוואי המהיר והמישורי, מרתון ירושלים מצליח לשמר עצמו כמרתון היוקרתי שיש בישראל".
באשר לשאלה עד כמה הרצים נחשפים ליכולות ולפיתוחים של המותגים השונים, היא משיבה: "מותגי הספורט מפתחים טכנולוגיות ומוצרים חדשים על מנת לשפר ולהקל על הרצים לשפר ביצועים, ובהחלט יש לזה יחס ישיר עליהם. אנחנו מבחינים בדרישה למוצרים יותר איכותיים במחיר ידידותי וזה מאתגר את החברות הגדולות להוציא מוצר טוב יותר שיתאים לצורכי הקהל".
גם יובל בראון, מנכ"ל מ.ב.ס, יבואנית סאקוני בישראל רואה שינוי בשנים האחרונות. "הצרכן הישראלי חכם ובקיא בכל החידושים והשינויים שהתעשייה מייצרת. אם לפני 18 שנים היינו היחידים בישראל שביצעו בדיקות התאמה הנערכות בריצה על מסילה, הרי שכיום יש לפחות 15 חנויות הבודקות את תנועת הרגליים לפני הרכישה. הצרכן יודע לזהות מוצרים מתוחכמים ומוכן לשלם עבורם. כמובן שמתבצעת השוואת מחירים עם חו"ל אבל ברוב המקרים ישראל זולה ממדינות אירופה ומצמצמת פערים מארצות הברית".
המשיכה העצומה של הרצים לתחרויות הובילה את המותג נורת' פייס, שעד לפני שנתיים התעסק בשיווק ציוד וביגוד למטיילים, להיכנס לתחום הריצה ולקחת חסות על שתי תחרויות מובילות - מירוץ האביב ברמת השרון ומירוץ האולטרה-מרתון המפורסם, "סובב עמק". לדברי עופר יער-און, מנהל המותג בארץ, תחום הריצה לא רחוק כל כך מתחום הטיפוס או התרמילאות, והבשורה שהביאה נורת' פייס היא טיפוח תחום האאוט-דור שמשלב בין השניים. "למדנו את הצרכים של הרצים ויצרנו מוצרים ייעודים שעומדים בשורה אחת עם המותגים המובילים האחרים. יש כאלה שקוראים לנו להישאר בתחום התרמילאות והסקי, אבל אני מרגיש שאין לנו במה להתבייש".
מרוצים אלטרנטיביים - בחינם
הצד השני של מותגים המובילים בשוק שיוצרים עולם מאמינים משל עצמם, הוא סירובם של רצים רבים לקחת חלק בחגיגה. לטענתם, ריצה היא ספורט קהילתי שכבר משחר ההיסטוריה נעדר סממנים קפיטליסטים. כחלק מכך נולדו להם במהלך השנים מרוצים אלטרנטיביים שלא דורשים כמעט דבר מהמשתתפים, זולת תרומה לפי ראות עיניהם למארגנים.
"ריצה בישראל היא ספורט מאוד יקר, במקרים רבים ללא הצדקה כלל. אפשר לרוץ גם עם נעליים שעולות 200-300 שקל. לא חייבים להיות פרסומות מהלכות של המותגים הגדולים", אומר שחר הדר, רץ וותיק שכבר השתתף בעשרות מרוצים בארץ ובחו"ל.
"נכון שנייקי ואדידס ממצבים עצמם כמובילים טכנולוגיים וקצב הוצאת הדגמים שלהם לשוק מהיר יותר מהרצים עצמם, אבל לא חייבים ללכת שולל אחרי כל קמפיין. מעולם לא נתקלתי בנעל ריצה, טובה ככל שתהיה, שלא נשחקה אחרי כמה מאות קילומטרים. כל מי שמקפיד לרוץ למרחקים ארוכים כבר יודע שההשקעה בציוד היא עניין אמוציונלי ולא פונקציונלי".