צרור נתונים שפורסמו לאחרונה אינם מותירים מקום לספק: נגמר הסיפור על הצמיחה הדוהרת של ישראל בעוד שמדינות רבות אחרות נאבקות במשבר כלכלי עולמי: הצמיחה נעצרה. המרוץ הגדול להדבקת הפער בינינו לבין המדינות המפותחות נבלם בחריקת בלמים - כשישראל מוצאת עצמה במקום כלשהו, קצת מעל יוון השרויה במשבר כלכלי עמוק ומתמשך וקצת מתחת לאיטליה המתחילה להתאושש, עדיין בפער של 40% מארצות הברית. בדיון שהתקיים לא מכבר העריכה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, שאם לא ייחול שינוי דרמטי במדיניות הכלכלית, אין לנו גם סיכוי להדביק את הפער בשנים הקרובות.
הנתונים האחרונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על קצב צמיחה שנתי של 0.8%. האטה משמעותית לאחר שגם ב-2015 נרשמה צמיחה קלושה של 2%. זהו עדיין קצב חיובי לכאורה, אבל בהתחשב בגידול אוכלוסייה של כשני אחוזים לשנה, עברנו מצמיחה להתכווצות המשק. אם לא יחול שינוי במגמה, צפויה ישראל להיכנס בחודשים הקרובים למיתון של ממש. דווקא הצריכה המקומית שינתה מעט את התמונה וסייעה לשמור על צמיחה מסוימת. אולם גם נקודת האור הזו תיעלם מהר מאד אם הירידה ביצוא תגרום למיתון ולפיטורי עובדים.
הירידה ביצוא היא הגורם הישיר לירידה בצמיחה. היצואנים מתקשים להסביר את הסיבה לירידה בחודשים האחרונים. קל להאשים את השקל הישראלי החזק, המקשה על היצרנים הישראלים להציע מחירים תחרותיים. אבל השקל היה חזק לעומת הדולר והיורו גם בעבר, בתקופות שבהן הייצוא החל לפרוח. חלק מההסבר טמון בירידה ביצוא של חברת אינטל יצואנית ההייטק הגדולה והחשובה בישראל. המכירות של אינטל פחתו בחודשים האחרונים מסיבות טכניות של החלפת מכונות וחידוש קווי יצור במפעלי החברה. הנתונים הצביעו גם על ירידה ביצוא של חברת ענק נוספת, טבע. אולם גם כאן ממדובר בתנודות טכניות ולא בירידה של ממש במגמה של טבע, שרשמה בדוחותיה דווקא עליה במכירות. עיכובים זמניים בטבע ואינטל וביצוא הביטחוני הם רק חלק מהסיפור.
היצוא הישראלי סובל מהמיתון המתמשך באירופה ובארצות הברית, ומתחרותיות נמוכה של חלק מהמפעלים. חברות ישראליות רבות, בהן גם חברות טכנולוגיות, מעבירות פעילות למדינות בהן כוח האדם זול יותר ושערי המטבע נוחים יותר.
השקל החזק אינו האשם היחיד בקושי של המשק הישראלי לצמוח. מחקרים שפורסמו לאחרונה בישראל ובחו"ל מצביעים על הפריון הנמוך של העובד הישראלי לעומת עובדים במדינות המפותחות. על פי הארגון לשיתוף פעולה OECD נמוך הפריון של העובד הישראלי ב-75% מהממוצע במדינות OECD. הישראלים עובדים קשה, אבל מייצרים פחות מעמיתיהם בחו"ל. כתוצאה מכך לא מצליחים המוצרים המקומיים להתחרות ביבוא, וחלק מהתעשיות מתקשות להפנות את מוצריהן ליצוא. הפריון הנמוך גורם גם לשכר נמוך בישראל ולשוק מקומי חלש. הסיבה לפריון הנמוך היא מחסור בהשקעות במכונות המגבירות את יעילות העבודה. גורם נוסף לכך הוא רמת ההשכלה הממוצעת של העובדים, וההשקעה בתשתיות.
הזנחת התשתיות וההשקעה הציבורית הנמוכה מקשה על ישראל לממש את פוטנציאל הצמיחה שלה בתחרות הבינלאומית. המדינה שהתפארה בעבר במערכת חינוך הישגית מציגה רמת הישגים נמוכה במבחני המיצ"ב. מערכת הבריאות שהיתה מהמתקדמות בעולם קורסת במהירות בעוד בנק ישראל מזהיר שהקריסה תמשך אם לא יבוצעו השקעות ניכרות בשיפור השירותים. מערכת נחשלת של תחבורה ציבורית גורמת לבזבוז משאבים יקרים בפקקי תנועה.
הממשלה יכולה לפעול כדי לנסות ולשנות את המגמה, אבל ספק אם התקציב הדו שנתי עליו עובדים כעת פקידי האוצר יכלול צעדים של ממש לעידוד הצמיחה. הביקורת החריפה על הטבות המס שמקבלות חברות הענק מהממשלה, מקשה על שר האוצר משה כחלון להגדיל את התמריצים הישירים לתעשיות היצוא.
מרחב התמרון של הממשלה בתחום התקציבי הוגבל על ידי החלטות שכבר התקבלו: עוד בטרם החלה העבודה על התקציב, סוכם על הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון ב-4 מיליארד שקל. תקציב הביטחון הוא התקציב הגדול ביותר, והגדלתו תקשה על שר האוצר להחליט על הגדלת תקציבים אחרים לצרכי צמיחה. בתקציב הקודם נמנע כחלון מלהעלות מסים, באמצעות הגדלת הגרעון ולקיחת הלוואה על חשבון התקציב הבא. כתוצאה מכך צריך התקציב הבא לגשר על גירעון ממשלתי שכבר צמח 15 מיליארד שקלים.
נס הצמיחה המהירה של המשק הישראלי, נראה היום רחוק מתמיד.