לפני כשנה ילדה נעה, שם בדוי, בת 36 נשואה ואם לשניים ממרכז הארץ, תינוק בריא והייתה מאושרת. היא הייתה מאושרת גם כאשר התינוק נלקח ממנה באופן מידי לידי אישה אחרת, אמו המיועדת של התינוק. נעה שמחה בשמחתה ושמחה לסיים את המשימה המורכבת שלקחה על עצמה לשאת ברחמה ילדה של מישהי אחרת, משימה שהסתיימה בהצלחה.
היא חזרה הביתה, לבעלה, שני ילדיה ועבודתה כמנהלת חנות בגדים. היא הכניסה את הכסף שקיבלה בעבור ההריון והלידה שעברה 166,000 שקלים לחשבון הבנק, וידעה שזה מקרב אותה צעד נוסף לחלום הפרטי שלה - קניית דירה.
נעה שימשה כאם פונדקאית לזוג שלא הצליח להביא ילד לעולם. 20 שנה חלפו מאז שחוקק בארץ חוק הסכמים לנשיאת עוברים שאפשר להליך הפונדקאות בארץ להתרחש, והרבה השתנה. עד לפני 3 שנים החוק לא התיר לאישה נשואה להפוך לפונדקאיות וזו הייתה נחלתן של אמהות חד הוריות בלבד. היום הדרישה עבור האישה היא להיות בגיל המתאים פחות מ-38 ויותר מ-22, אם לילד אחד לפחות אך שלא עברה יותר משלוש לידות, והיא נמצאת שנה אחר הלידה האחרונה.
"ההחלטה שלי להפוך לפונדקאית התגבשה לפני הרבה שנים, כשהכרתי מקרוב את המצב של מישהי שלא מסוגלת להביא ילדים לעולם בכוחות עצמה", מספרת נעה. "זו הייתה חברה מאוד קרובה שלי, ראיתי את סבלה והחלטתי שאם יזדמן לי אני אעשה את זה עבור זוג אחר, אולם אז לא יכולתי לעבור את התהליך כי לא הייתי אמא בעצמי, וכשהייתי, כבר הייתי אישה נשואה".
אחרי שהחוק אפשר פונדקאות לנשים נשואות, נעה פנתה למרכז "חיים חדשים, פונדקאות סיגל ותמר", שליווה אותה לאורך כל התהליך, עד הלידה.
"פונות אלינו הרבה נשים מדהימות, שרואות בפונדקאות הזדדמנות לשפר את מצבן הכלכלי וגם רואות בזה שליחות לעזור לזוג שלא מצליח להפוך להורים", מספקת עו"ד סיגל רוסק גיסין, מייסדת מיזם "חיים חדשים", בשיתוף עם עו"ד תמר רובינשטיין. "בניגוד לתפיסת העבר, כשנשים שבחרו להפוך לפונדקאיות היו 'קשות יום', ממצב סוציואקונומי נמוך, היום יותר ויותר נשים 'רגילות' - משכילות, נשואות, ממעד הביניים, בוחרות לשמש פונדקאיות".
השכר שמקבלת הפונדקאית הוא 165,000 שקלים, לא כולל תוספות עבור לידת תאומים, ביגוד, הוצאות על נסיעות ועוד. הסכום נקבע על ידי המרכז המלווה את התהליך והוא שמקבל כיום בישראל. "הפונדקאית נהנית מכל הזכויות של אישה בהריון בשוק העבודה, כולל חופשת לידה. במקרה של נעה שהמשיכה לעבוד כמנהלת בחנות בגדים במשך כל תקופת ההריון, היא זכתה לחופשת לידה של 14 שבועות ממומנת על ידי ביטוח לאומי".
"זו הייתה תקופה מדהימה. תחשבי שבתוך מרוץ החיים ועבודה, מישהו מממן לך ארבעה חודשים של הפסקה ואין לך תינוק חדש לטפל בו והילדים שלך במסגרות תעשי מה שאתה רוצה! לקחתי את הזמן לעצמי. עשיתי קורסים של ציור ובישול וכל מה עניין אותי לעשות ועדיין לא מצאתי זמן, וגם טסתי לחו"ל. מאוד נהניתי".
ובכל זאת, למרות המצב האוטופי שמצטייר מהסיפור של נעה, היא עברה טיפול הורמונאלי כדי להיכנס להריון לא שלה, עברה בחילות וצרבות וכל הכרוך בתשעה חודשי הריון, עברה לידה, ועצם הקריבה את הגוף שלה. "למזלי ההריונות שלי היו מאוד קלים, וכך גם הלידות. גם ההריון הזה, פרט לבחילות בהתחלה עבר עלי בצורה קלה. ברגע הלידה, כשהאמא המיועדת קיבלה ממני את התינוק, הייתה בי תחושה מדהימה, שאני הצלחתי לעשות את זה בשביל האישה הזו. אני. וזה היה מדהים", מספרת נעה.
ושאלת השאלות איך אפשר בסוף התהליך שלא להיקשר לתינוק פרי בטנך? נעה בקשר עם המשפחה שעבורה ילדה את התינוק גם היום. לא מזמן היא הוזמנה ליום הולדת שנה שלו : "הסתכלתי עליו וראיתי שהוא חמוד, והתחייסתי אליו כאילו בן של חברה. פשוט כך. לא היו לי רגשות אחרים ומיוחדים כלפיו", היא מסבירה.
כשנושא הפונדקאות עלה לכותרות בהקשר של זוגות חד מיניים שנאלצים לעבור את ההליך בארצות מזרח אסיה, הועלתה בתקשורת הטענה של ניצול נשים. הרי איך שלא מסתכלים על זה נעה "מוכרת" או "משכירה" את גופה למטרה נעלה ככל שתהיה תמורת כסף. את נעה הטענה הזו לא מרגשת ואף מעצבנת: "זה פשוט טמטום! מי שמכיר אותי שיודע שאני עושה את הבחירה הזו בצורה חופשית ואילו שוקלת לעבור את התליך הפעם נוספת. כי מדובר בחוויה מעצימה. חוויה שהעצימה את הכח הנשי שלי ואת יכולת הנתניה שלי לאדם זר".