בעוד כשלושה חודשים בעקבות הבחירות לנשיאות ארה"ב, גורל הכלכלה האמריקאית יוכרע אך למרות ההשלכות מרחיקות הלכת של בחירת המועמד לנשיאות, שווקי ההון בעולם נראים שקטים. בכדי להבין את הדרמה וההשלכות של בחירת מועמד, חשוב להבין מהי האג'נדה הכלכלית של כל אחד מהם, עד כמה היא מנוגדת לשניה ואיך כל זה קשור לסין.
בעוד שהאג'נדה הכלכלית של הילרי קלינטון קלה, מיידית, ציבורית, פופוליסטית וקל לציבור הרחב להתחבר אליה, במיוחד בעולם של תקשורת מהירה שהעבר כבר כמעט ונשכח מיידית, נראה כי האג'נדה הכלכלית של דונלד טראמפ קצת מעורפלת. להערכתי, כאשר מסתכלים על הכלכלה בראייה רחבה הדברים נראים ברורים מאוד.
בעוד שבשנת 2009 החוב הלאומי של ממשלת ארה"ב תפח למימדים מפלצתיים, הרי שכיום נראה שהחוב הלאומי כבר לא כל כך מעניין את הציבור ובודאי שלא את התקשורת. עם זאת, זה לא אומר שהחוב נעלם או שהוא מאיים פחות. בעוד שלקלינטון נוח לשכוח מבעיה "קלה" זו, נראה שטראמפ דווקא מונע מהדחף לצמצם את החוב - גם במחיר שעלול לפגוע באהדה של השווקים הפיננסים בטווח הקצר.
אז איך פותרים את משבר החוב של ארה"ב?
שני מועמדים, שתי גישות שונות
הגישה המקובלת כרגע ועל פיה הלך אובמה היא לקיחת הלוואות לטווח ארוך כדי לשלם את החוב המיידי. במצב כזה אין הגבלה על גובה החוב, ואת ההשלכות למעשה זה יצטרך לשלם הדור הבא, "שבודאי ימצא כבר מוצא בעצמו". היתרון בכך הוא שארה"ב שומרת על התדמית שלה כמשלמת חובותיה לנושים.
על פי הגישה התאגידית-עסקית, כאשר חברה מזהה כשל עתידי במערכת הגורמת לה לפעול בדרכים דפנסיביות, עדיף לאותה חברה לנטרל את הבעיה באמצעות הסדר חוב - להבריא את החברה ולפרוץ קדימה.
כשטראמפ העלה לסדר היום הציבורי את פתרון הסדר החוב - זה הקפיץ את הבוחרים, וכמובן שאת המתחרים. אבל חייבים להבין שיש הרבה דרכים להגיע להסדר חוב - בעיקר כשמדובר במדינה ולא בחברה. הדרך הכי נכונה במצב זה היא "להריץ את האינפלציה" - כך אמנם החוב הלאומי נשאר אך הערך הכלכלי שלו מתכווץ.
טראמפ מתכנן להגדיל משמעותית את האינפלציה בארה"ב. הדפסת כסף, תוריד את ערך הכסף, העלאת שכר המינימום תעביר את הכסף לציבור, קיצוץ מסים לציבור ישאיר בידי הציבור סכומי כסף גדולים יותר, שיפור המיסוי לחברות יאפשר להן לגייס יותר עובדים בשכר גבוה. הגבלת הסחר עם מקסיקו תוודא שהמחירים ימשיכו לעלות. אם נסכם את ההיקף הכספי של הפעולות הללו אנו רואים שזהו הדבר הכי קרוב ל'כסף הליקופטר' עליו כלכלנים מדברים כמוצא אחרון לשיפור הכלכלה.
הנפגעת העיקרית מתוכנית טראמפ היא הנושה הגדולה של ארה"ב - סין. פגיעה בערכו של הדולר תפגע בחוב של ארה"ב כלפי סין, כאשר סין מבחינתה כבר החלה בפעולות הגנה מאסיביות ובשנים האחרונות מצטיידת במאות טונות של זהב כאמצעי גידור למטבע הדולרי בו היא מושקעת. משמעות נוספת לפעולות אלה היא העלאת ריבית בארה"ב, וצניחה בשוק ההון האמריקאי. יש לציין שבטווח המיידי הבורסות יצנחו, אולם בטווח ארוך יותר הבורסות אמורות לקבל תשואות עודפות כאפיק המוגן מאינפלציה.
קלינטון מצידה, תעשה הכל על מנת למנוע משבר יזום זה. הצהרותיה משנת 2009, בהן היא עודדה את סין להמשיך ולהשקיע באגרות החוב של ארה"ב, מקבלות משנה תוקף כאשר עליה לוודא שערך החוב המצוי בידי הסינים ישאר מוגן. קלינטון רואה את סין כמשענת הכרחית להמשך כלכלה בריאה בארה"ב.
אז מה יבחר העם האמריקאי? משבר מיידי אך אמריקה עצמאית וחזקה בטווח הרחוק תוך לקיחת סיכון על העתיד שלה או השלמה עם המצב שכלכלת ארה"ב תלויה בהמשך דרך משולבת עם הסינים? התשובה על כך ב-8 בנובמבר 2016, אנחנו נעקוב.
* הכותב הינו שותף מנהל ב- CashFlow