אפקט היען: כך אנחנו דופקים לעצמנו את הכיס

    מדורי הכלכלה כתובים בסינית - לאזרח המצוי זה פשוט מסובך מדי. אבל מסתבר שאפילו מי שמדבר בשפה הכלכלית לא ממהר לצלול לעומק ההחלטות המורכבות שמשפיעות על חיינו ולפי מחקרים, הרתיעה משעמום היא פשוט נטייה אנושית. וזה עולה לנו מיליארדים

    • פנסיה
    הדר חורש
    מערכת וואלה! NEWS

    המוספים הכלכליים כתובים במנדרינית. את הדיווח מהבנק נעביר לאחר כבוד לסל המחזור, את החשבון מחברת כרטיסי האשראי נשמור למועד מאוחר יותר, כשיהיה לנו זמן להציץ בו. את המכתב מקרן הפנסיה נזרוק למגירה, כי מה אנחנו בכלל מבינים ממה שכתוב בו, שם ינוח על משכבו לצד הדיווחים על קרן ההשתלמות וערימת הטפסים של ביטוח הרכב, ודוחות החניה שלעולם איננו משלמים בזמן. רבים מאיתנו עדיין בודקים את החיובים של כרטיסי האשראי, כפי שאנחנו בודקים לעתים את החשבון במסעדה, אבל חשבונות בנק וקרנות פנסיה מסובכים מידי לרובנו.

    עוד בוואלה! NEWS

    פרסום לפי מיקום: עסקים קטנים יזכו לפרסום מותאם לצופים

    בשיתוף בנק הפועלים
    לכתבה המלאה

    פרופ' אורלי שדה היא מרצה למימון החוקרת מזה שנים רבות את התנהגות היען שלנו בתחומי הפיננסים. "אסטרטגיית היען" היא מדיניות של טמינת הראש בחול בניסיון להימנע מעימות עם עובדות לא נוחות. בשיחה עם וואלה! NEWS אומרת פרופ' שדה שגם מי שמבינים בענייני פיננסים אינם בהכרח בודקים, עוקבים ומקבלים את ההחלטות החשובות החלטות השוות לרבים מאתנו הרבה אלפים של שקלים ועשויות לחולל את ההבדל בין עוני לרווחה בגיל פרישה. "אוריינות (הבנה) פיננסית היא תנאי הכרחי כדי לעקוב אחרי הדיווחים ולהשתמש בהם כדי לשפר את מצבנו. העיתונות היום מוצפת בכתבות וניתוחים שיכולים לסייע מאד למי שרוצים להיות מעודכנים ולפעול כדי לשפר את מצבם ולהבטיח את עתידם, אבל זה לא עוזר למי שאינו מסוגל לקרוא ולהבין את המידע. אבל זהו אינו תנאי מספיק. כי גם למי שמבין ויודע לקרוא את הדו"חות שנשלחים לביתו, יש מגבלות התנהגותיות".

    כלומר, גם אנשים שמבינים בפיננסים נוטים להתנהגות יען, ובורחים מהתמודדות עם הנושאים?

    כן, וזה לא אומר שהם לא רציונאליים. לכולנו יש מגבלת זמן ואנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו מעדיפים להשקיע את הזמן בדברים אחרים, כמו קידום קריירה למשל.

    אבל הם מבינים שזה חשוב, ושהתמורה להשקעה בטיפול בנושאים האלה יכולה להיות גבוהה מאד.

    המחקרים מגלים שזה שאנחנו מבינים את חשיבות העניין לא בהכרח אומר שנפעל בהתאם. הרבה אנשים מבינים את החשיבות של הפעילות הגופנית. אבל כמה עוסקים בכך באמת? זה לא שאנחנו חושבים שזה לא חשוב. אבל זה דורש זמן, והיום אין לנו, וגם לא מחר וההחלטות נדחות עד שכבר מאוחר. החברות הפיננסיות יודעות את זה והן מקציבות לנו פרק זמן נתון לקבל החלטה. כשאנחנו לא מחליטים אנחנו נכנסים לתכניות של ברירת מחדל. כלומר, הם מחליטים בשביל הלקוח, וההחלטה אינה בהכרח הטובה ביותר ללקוח.

    לא רוצה להעלות מסים - לוקח את הכסף מהפנסיות משה כחלון (צילום: ראובן קסטרו)

    הממשלה נוגסת בפנסיה

    בימים אלה מלאים המדורים הכלכליים בכותרות על דיוני התקציב והחוקים הנלווים אליו, המכונים "חוק ההסדרים". בתוך בליל האינפורמציה על מריבות בין פקידים וקטטות בין משרדים וגופים ממשלתיים, מסתתרים אלפי פרטים שלכל אחד מהם עשויה להיות השפעה משמעותית על ההכנסות של כל אחד מאתנו, על ההוצאות, על הסיכוי לרכוש דירה, התעסוקה' החסכונות ורמת החיים בגיל הפרישה.

    מעטים קוראים את הדיווחים, מעטים מבינים. בסופו של דבר זה מגיע לכיס שלנו. בימים אלה ממש נוברים אלפי רואי חשבון בסעיפי התקציב והצעות החוק, על מנת להדריך את לקוחותיהם כיצד לנצל את הפרצות החדשות ולהתגונן מתקנות מכבידות. העשירים פחות, שהם הרוב, ימשיכו להתייחס לכלכלה כגזירה משמיים - הוויכוח על הגירעון בתקציב המדינה נשמע כמו ממבו-ג'מבו של כלכלנים, אבל בסופו של דבר החשבון פשוט והוא בעצם חשבון הבנק של כל אחד מאתנו.

    שימו לב למשל לתכנית שעשויה להפוך כל אחד מאתנו מפנסיונר המתקיים בכבוד פחות או יותר לקשיש הנאלץ לבחור בין תרופה לפרוסת לחם: הממשלה בזבזה יותר מידי כסף ונכנסה למשיכת יתר ענקית. היא יכולה לסגור את החור באמצעות העלאת מסים, אבל שר האוצר לא רוצה להפסיד את העם, ולכן החליט שלא להעלות מסים אלא לקחת הלוואה כדי לסגור את הפער. את המחיר הוא מתכוון לשלוף מחסכון הפנסיה שלנו.

    כך זה עובד: כשממשלות לוקחות יותר מידי אשראי, גדל היצע איגרות החוב בשווקים ומחירן יורד. איגרות החוב הוא הנכס העיקרי של קופות החיסכון, וכששר האוצר מציע "להגדיל את הגרעון" הוא אומר למעשה, במקום לגבות יותר ממסים מהעובדים, בואו ניקח את הכסף מקופות הפנסיה והחסכונות ששמרנו לעת זקנה. את התוצאות נוכל לראות בקרוב בחשבון המצטמק שנקבל מחברת הפנסיה, אם בכלל נפתח את המעטפה.

    משמעות נוספת של ההחלטה צפויה להיות הכבדה על רוכשי הדירות: הריבית שאנחנו משלמים על המשכנתא תלויה במידה רבה בריבית על איגרות החוב במשק. גרעון ממשלתי גדול מעלה את הריבית שנושאות איגרות החוב ועמה את הריבית על המשכנתא ועלות רכישת הדירה.

    גם הדיווח על התשלומים לקופת החולים ולביטוח הבריאות המשלים עשויים להראות קצת אחרת בקרוב. מאחורי הצעה להגדלת סל התרופות הממומנות על ידי המדינה מסתתר למעשה ייקור התשלומים עבור הביטוח המשלים בקופת חולים, ולמעשה העלאת מסים עקיפה.

    10 מיליארד שקלים

    המדיניות החברתית של שר האוצר אמורה להכביד על העשירים ולשפר את המצב בחוק הדיור. מס חדש שמתכוון האוצר להטיל על בעלי שלוש דירות ויותר. אנשים מרובי דירות יצטרכו לבחור בין מכירת הדירות – פעולה שתגדיל את היצע הדירות בשוק ותתרום למיתון עליות המחירים, לבין תשלום מס. אולם מכיוון שבעלי הדירות משכירים אותן ברוב המקרים. צפוי המס החדש לצמצם את היצע הדירות למכירה ולהזניק את מחירי הדירות להשכרה. כלומר, מאחורי החלטה יבשושית בענייני מיסוי נדל"ן מסתתרת החלטה על העלאת מכירי הדירות בשכירות – שאינה משפרת במיוחד את מצבו של מי שאינו יכול לקנות דירה.

    יהיו גם הקלות, בעיקר לבעלי הכנסות נמוכות ולעשירים. שינוי במדרגות המס עשוי להגדיל בשנה הבאה את ההכנסות לבעלי שכר של 8-12 אלף שקל לחודש בכמה עשרות שקלים ולהעלות את המס על בעלי הכנסות גבוהות.

    משרד האוצר אף מתכנן הפחתת מסים באופן שיקל על חברות ועשירים: אנשים בעלי הכנסות גבוהות יחסית מקימים לעצמם חברה בע"מ, ומנתבים לחברה את כל הכנסותיהם, גם אם זו משכורת ממקום העבודה. את הכסף שנכנס לחברה הם מושכים מהחברה כדיבידנד ששיעור המס עליו 25% בלבד, כמחצית המס שהיו משלמים אם היו מקבלים אם היו מקבלים משכורת כמו כל אזרח אחר. לאחרונה ראה משרד האוצר שיותר מידי כסף נצבר בחברות הארנק, ולכן הוא מבקש להפחית את המס על בעלי החברות האלה, על מנת שיוציאו את הכסף מהחברות ויגדילו את הכנסות המדינה ממסים. אפשר לסמוך על אנשים בעלי מודעות פיננסית גבוהה שישכילו להרוויח מהחלטת האוצר.

    יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

    להתעלמות מהדיווחים הכלכליים והדו"חות האישיים הנשלחים אלינו הביתה יש מחיר. באגף שוק ההון של משרד האוצר יודעים שמדובר בלפחות 10 מיליארד שקלים – סכום עתק המונח במרתפי בנקים, חברות ביטוח ופנסיה שאין לו דורש. הבעלים החוקיים של הכסף הם אנשים שמן הסתם לא הצליחו לזכור ולשחזר היכן ומתי הניחו אותו, ולא ניתן לאתר אותם.

    פרופ' שדה עורכת בימים אלה מחקר, בשיתוף עם בנק ישראל, על הניסיון לאתר את בעליו של "הר השקלים". "לא הופתענו לגלות שרוב האנשים שהצליחו לאתר את כספם היו בעלי אוריינות פיננסית גבוהה", אומרת פרופ' שדה. "איננו יכולים לומר כמה בדיוק מפסידים אנשים בגלל חוסר ההבנה הפיננסית. ההשפעה אינה אחידה והיא שונה מאדם לאדם. דווקא האנשים שההבנה הפיננסית חשובה מאד עבורם ויכולה להשפיע במידה רבה על חייהם, הם לרוב בעלי הבנה נמוכה. החשיבות הרבה ביותר של החיסכון הפנסיוני למשל היא בגיל צעיר, אולם בעלי ההבנה הפיננסית הגבוה יותר הם בגיל הביניים. לשמחתי אני רואה שבכל העולם עולה רמת המודעות לצורך להבין ולהתעניין, בעיקר בחסכונות הפנסיוניים. אנחנו נמצאים בעידן שבו האחריות לחיסכון הפנסיוני עוברת לאנשים, והפנסיה שמקבל אדם תלויה בכסף שהוא חסך".

    אוריינות פיננסית היא מקצוע לימוד בכל המדינות המפותחות וחלק ממבחני פיז"ה של מערכות החינוך במדינות העולם. אולם מערכת החינוך הישראלית, המפגרת בתחומים רבים אחר מדינות מתקדמות, לא הצליחה להטמיע עד כה את החינוך הפיננסי, האמור לספק לתושבים את היכולת להתמודד עם אתגרי החיים המודרניים. לפני ארבע שנים יזם אגף שוק ההון במשרד האוצר תכנית לימודים בתחום. וועדה בינמשרדית אימצה את התכנית והחליטה על יישומה בכל בתי הספר. לשם התחלה הוחלט להכניס את התכנית במתכונת ניסויית במספר מוגבל של בתי ספר. אולם היוזמה גוועה וכרגע אין למשרד החינוך כל תכניות מעשיות להכנסת האוריינות הפיננסית לתכנית הלימודים הכללית.

    למישהו לא ממש דחוף להסביר לנו מה קרה לחסכונות הפנסיה שלנו.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully