קיימות, נושא הנראה לכאורה מאד טהור ושמי שעומדים מאחוריו מונעים על ידי אידיאולוגיה של שמירה על הסביבה והרצון לשמור על כדור הארץ לדורות הבאים. אבל, בפועל, מאחורי הרצון לשכנע אנשים לאכל אוכל אורגני ולשמור על הטבע יש הרבה כסף והרבה מאמץ שיווקי שבינו לבין איכות הסביבה אין הרבה במשותף.
דוגמא אחת היא המאבק שהתנהל כדי להגן על הדולפינים. כיום, כל הדייגים שצדים טונה עושים זאת בעזרת רשתות מיוחדות שמונעות מהדולפינים להילכד בפנים. זה קרה בזכות קמפיין אגרסיבי של הארגונים הירוקים בארה"ב ששכנעו את הצרכנים שלא לקנות טונה בגלל החשש מפגיעה בדולפינים. הצרכנים האמריקאיים נענו לקמפיין הזה בגדול וכל דייגי הטונה נאלצו או לעבור לרשתות מיוחדות או לסגור את העסקים שלהם.
לכאורה, ניצחון גדול לארגונים הירוקים ולשמירה על איכות הסביבה. בפועל, מתברר שמי שמימנו את הקמפיין היו דווקא יצרני הטונה האמריקאיים הגדולים. באותה תקופה, יצרני הטונה האמריקאיים היו נתונים בתחרות חריפה מול יצרנים ממקסיקו שנצלו את כוח העבודה הזול בארצם כדי ולייצא טונה זולה לארה"ב. היצרנים האמריקאיים התקשו לעמוד בתחרות, ולכן הם תפסו טרמפ על קמפיין להגנה על הדולפינים והפכו אותו ממשהו שולי למשהו שמשנה התנהגות של צרכנים.
הדייגים המקסיקאים שלא היה להם הכסף להשקיע ברשתות מיוחדות, פשטו את הרגל. החברות הגדולות האמריקאיות השתלטו מחדש על השוק והרוויחו בגדול. הדולפינים אולי הרוויחו מעט בגלל שעכשיו הם בדרך כלל לא נתפסים ברשתות, אבל הם עדיין במאבק הישרדות מכיוון שכשדגים את הטונה, יש להם פחות מה לאכול. הצרכנים האמריקאיים הפסידו כי הם משלמים עכשיו יותר על הטונה, אבל ייתכן שהם מפוצים על כך בשינה שקטה יותר בלילה בלי חלומות על דולפינים ברשת. מי שהפסידו הכי הרבה הם הדייגים העניים ממקסיקו. אולי לא דגים יותר דולפינים, אבל לדייגים המקסיקאים אין פרנסה ואין איך להאכיל את הילדים שלהם. המחיר של הטונה היה בני אדם.
העולם השלישי מפסיד
זה נכון בעוד הקשרים של שמירה על הסביבה וקיימות. מי שדוחף ומעודד חקלאות אורגנית הם חקלאים במדיניות המערב, אלו שיש להם את היכולת ואת התקציבים לייצר חקלאות אורגנית. לחקלאים במדינות של עולם שלישי, אלו שמייצרים מזון בזול, אין את הטכנולוגיה, הכלים והיכולת לקבל עליהם את הפיקוח שנדרש כדי שמזון יחשב לאורגני. לכן המזון האורגני משרת את היצרנים המערביים פעמיים. ראשית, ניתן לייצר הרבה פחות מזון אורגני ליחידת שטח ממזון שמופק בטכנולוגיות "לא אורגניות" וזה גורם לעליית מחירים. שנית, ככל שהצרכנים משתכנעים לאכול יותר מזון אורגני, כך יש פחות תחרות מצד יצרנים במדינות עולם שלישי, מה שמביא לעוד עלייה במחירי המזון.
מי שמפסיד הם יצרני המזון בעולם השלישי, שמאבדים את שוקי הייצוא שלהם ונשארים ללא פרנסה. ככל שהעולם המערבי נעשה צרכן גדול יותר של מזון אורגני, החקלאים בעולם השלישי נאלצים יותר ויותר למכור את עצמם לתאגידי מזון מערביים שמביאים את הטכנולוגיה לייצור מזון אורגני ומרוויחים את כוח העבודה הזול. כך הם מייצרים בזול ומוכרים באירופה ביוקר, בזמן שהחקלאים באפריקה נשארים עם הפירורים. למעשה, מכיוון שייצור מזון אורגני דורש יותר שטח, מים, ועבודה ממזון שהוא "לא אורגני", החקלאים באפריקה נשארים עם פחות מזון מכפי שהיה להם קודם. שוב, מי שמרוויחים הם הצרכנים שמרגישים שהם תורמים לסביבה והתאגידים הגדולים שנהנים מהרווחים. מי שמפסידים הם החקלאים הקטנים. שוב, הירקות האורגניים הם אולי יפים ובריאים יותר מהירקות הלא אורגניים, אבל החקלאים נעשים רזים יותר.
באותה מידה צריך גם לבחון קמפיינים שמתנהלים בארץ. לא תמיד מי שירוויחו מהם הם דווקא בעלי החיים. אם יפסיקו ייבוא של עגלים לבקר מאוסטרליה, לדוגמא, מחירי הבקר יעלו, אבל מספר העגלים שנשחטים לא יפחת. דוגמא אחרת היא הקמפיין להוצאת כלובי הדגים מים סוף. מי שעמדו מאחרי הקמפיין היו במידה רבה המלונות והעירייה שרצו לפנות את החוף ולהרוויח מארנונה. כך שגם כשמדובר בקמפיינים למען הטבע, צריך תמיד לזכור שגם לדולרים יש צבע ירוק ושלעתים המחיר של שמירה על טבע הוא פגיעה בבני אדם.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי