ריבית פיגורים היא הריבית שמשלם חייב עקב חוב שלא שולם במועדו. גופי הממשלה אימצו מנגנון חישוב ריבית פיגורים שאומץ גם על ידי החברות הממשלתיות, הרשויות המקומיות והבנקים למשכנתאות. כיום שיעור ריבית הפיגורים הוא 8% ומורכב מריבית בסיס משתנה (פריים) בגובה 1.5% וריבית פיגורים בגובה 6.5% המתווספת אליה. שינויים שמובילה החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי בויאנג'ו, יגבילו מינואר 2015 את הריבית המתווספת לפריים לעד 4.5%. צעד נוסף הוא החלה הדרגתית של ריבית הפיגורים, החל משלושה חודשים ראשונים לחוב בהן היא תעמוד על 0% ועד לרמתה המקסימלית של פריים בתוספת 4.5% החל מהשנה השלישית לחוב.
ריבית הפיגורים כוללת שלושה רכיבים רעיוניים של ריבית המיוצגים בסופו של דבר בנתון אחד:
שמירה על ערך הכסף, רכיב שמקובל לראותו כמקביל למדד המחירים לצרכן או ריבית הבסיס במקרה זה. פיצוי על התקופה שבה המלווה נמצא בנפרד מכספו. כאשר בעל חוב אינו מקבל את חובו בזמן ברור סביר שהדבר יגרום לנזקים, חלק הפיצוי בריבית בא לכסות על הפסדים אלו.
הרכיב השלישי הקיים רק בריבית הפיגורים הממשלתית הוא רכיב ענישתי, המדינה מבקשת להבהיר לחייבים כי לא משתלם לא לשלם בזמן, ומי שעושה זאת ראוי שייענש. לפיכך ריבית הפיגורים הייתה תמיד הריבית הגבוהה ביותר שהנהיגה המדינה.
השינויים מייצגים את השינוי התפיסתי לפיו אי תשלום חוב אינו פעולה זדונית שיש להעניש עליה, אלא מצוקה שיש לסייע בפתרונה. בהתנהלות נורמטיבית לא חדל גוף עסקי או אדם מלשלם את חובו לחברת החשמל מתוך כוונת זדון אלא ממצוקה. שינוי התקנות יגרום לחובות בפיגור להתנפח בקצב מתון יותר, וימנעו תשלומי ריבית שנצברו בשל תקלות או אי ידיעה בזכות שלושת חודשי החוב הראשונים הפטורים מריבית. בכל הנוגע לצד החייב אכן מדובר בשינוי לטובה.
המדינה צריכה ויכולה לשלם מהר יותר לספקים
מנגנון ריבית הפיגורים הוא הדדי, כלומר חלים גם על חובות של רשויות המדינה לאחרים. אם חברה או אדם סיפקו שירות או סחורה לגוף ממשלתי פרק הזמן הקצוב לתשלום הוא עד 30 יום מסוף החודש שבו סופק השירות או המוצר. מנקודת המבט הזו השינוי יכול להיות הרה אסון, מאחר שהרשות יכולה לעכב תשלום בשלושה חודשים נוספים מבלי להיות חשופה לסנקציה כלכלית.
חשוב לעשות אבחנה חדה בין הגוף הפרטי והממשלתי. צ'קים מקופת המדינה לא חוזרים, כלומר אי תשלום לספק עבור עבודה או סחורה שסיפק למדינת ישראל לא יכול להיות תוצאה של חדלות פירעון או מחסור אמיתי במזומנים - אלא של אי סדרים. מדינת ישראל, בניגוד לעסקים ואנשים, לא צריכה לקחת הלוואות או להסדיר פריסת חוב, הכסף קיים. לכן במקרה זה טוב שיישאר הרכיב הענישתי בקביעת שיעור הריבית.
גם יחסי הסיכון חסרי פרופורציה. בעוד עיכוב תשלום על עבודה גדולה לספק יכול לגרום לו לפשיטת רגל, עיכוב תשלום לקופת האוצר לא יגרום לסגירת המדינה. מוסדות המדינה צריכים להוות דוגמה למוסר תשלומים הגון ולשלם ריבית ענישתית במקרה שלא עמדו בהתחייבותם כלפי עסקים ואנשים.
השינוי במנגנון אמנם נתפס כברכה בעיני הרוב, אך זה רק מכיוון שהרוב לא מספקים שירותים למשרדי ממשלה ועיריות. טוב יהיה אם ישקול החשכ"ל להחיל את השינוי באופן שיכלול גם את חובות הממשלה לעסקים ולפרטיים.
שחף מזין, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א). יועץ במשרד הכלכלה