"אני חושב ששינוי האקלים הוא לא אחת הבעיות הגדולות שלנו. אני חושב שהוא לא בעיה גדולה כלל. אני חושב שזה רק מזג האוויר". זו התשובה של דונלד טראמפ - החל מ-20 בינואר 2017 נשיא המעצמה החזקה בעולם - לשאלה האם הוא מאמין שההתחממות הגלובלית אכן קיימת, ואם כן, כיצד צריך להתמודד אתה.
הנשיא האמריקני הנכנס שחרר במהלך השנים האחרונות עוד כמה הצהרות, שמדגימות את חוסר החשיבות שהוא מייחס לנושא עצירת ההתחממות הגלובלית. בין ההתבטאויות הבולטות: "הקונספט של התחממות גלובלית הומצא בידי ובשביל הסינים, כדי להפוך את הייצור האמריקאי ללא-תחרותי"; "תנו לי אוויר נקי, יפה ובריא - לא את אותו 'בולשיט' ישן על שינוי האקלים. נמאס לי לשמוע את השטויות האלה"; לסיכום, הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שההתחממות הגלובלית היא "תרמית מוחלטת, יקרה ומחסלת-עסקים".
טראמפ אף הגדיל לעשות ובמהלך הקמפיין שלו הבטיח לבטל את התחייבות ארה"ב להסכם פריז - שנחתם בחודש דצמבר שעבר בידי רוב מדינות העולם, כולל כמובן ארה"ב והכריז שהוא מתעתד למשוך את ידו מההסכם במהלך 100 הימים הראשונים של כהונתו, ולחדול מלהעביר את 800 מיליון הדולר בשנה שארה"ב התחייבה להעביר לקרן הייעודית של האו"ם למאבק בשינוי האקלים. אמירה זו היא שדחקה את הנשיא האמריקאי המכהן, ברק אובמה - תומך נלהב בהסכם פריז, שבמהלך כהונתו הונהגה בארה"ב תכנית להפחתת פליטות ומעבר לאנרגיה נקייה - לאשרר את ההסכם ברגע האחרון לפני הבחירות, ובכך סייע לדחוף מדינות נוספות לעשות כן, ולהכניס את ההסכם לתוקף חוקי מוקדם יותר החודש.
כעת, לפי דיווחים של סוכנות הידיעות רויטרס שהגיעו ממקור בצוות המעבר של טראמפ, מתברר שהנשיא הנבחר לא מחכה וכבר מחפש דרכים לסגת מההסכם אם באמצעות שליחת מכתב לאו"ם שבו הוא נסוג מההסכם, או באמצעות צו נשיאותי שפשוט יבטל את החתימה החפוזה של ארה"ב על ההסכם, ארבעה ימים לפני הבחירות.
אז מה ניתן לצפות מממשל טראמפ בתחום האקלים והסביבה?
לא במגרש הגולף שלי
בשנת 2014 רכש תאגיד טראמפ אתר גולף שנמצא בסמוך לחוף במחוז קלר באירלנד. כמה ימים לאחר מכן הכתה באזור סערה מקומית, שגרמה למי הים להציף את החוף שמונה מטרים לפנים היבשת, ובטווח זה חלקים ממגרש הגולף של טראמפ, שזכה במקלחת של מי ים סוערים ומלוחים. טראמפ, בתגובה, הגיש לממשל האירי בקשה לאישור תכנית לבניית קיר ים, שישתרע לאורכם של שני מייל מהחוף ויגן על הנכס שלו מהצפות דומות - או חמורות יותר - בעתיד.
בניית קירות ים היא טכניקה להגנה מפני הצפות ומעליית פני הים, שמתרחשת עקב המסת הקרחונים והתפשטות המים באוקיינוסים בשל העלייה בטמפרטורה שלהם, כתוצאה מההתחממות הגלובלית. שינוי האקלים מביא עמו איום כפול למקומות יישוב ולאתרים שנמצאים בקרבת החופים: מקומות שנמצאים בגובה פני הים מצויים בסכנה להיעלם מתחת לפני הים לחלוטין ככל שפני הים עולים, אך גם יישובים שממוקמים מעט גבוה יותר נמצאים בסיכון מהצפות בשעת סערות - שתכיפותן ועוצמתן עולות בשנים האחרונות עקב שינוי האקלים. כמובן שככל שפני הים יעלו, יאיימו סערות להציף יותר ויותר אזורים שעד עכשיו נחשבו מוגנים.
הסיבה העיקרית שמצוינת בתצהיר הסביבתי שמלווה את הבקשה היא ש"התדירות הקיימת של ההצפות תמשיך ואף תחמיר עקב עליית פני הים בשנים הבאות, ותהווה סיכון ממשי ומידי למרביתה של חזית מגרש הגולף ונכסיו". הדוגמה ממחישה היטב את הציניות ברטוריקה של טראמפ כלפי שינוי האקלים: שכשהדבר נוגע לנכסיו הפרטיים הוא יכול לחשוב שהנכס שלו זקוק להגנה מפני השפעות שינוי האקלים ואף להשקיע בהגנתו תקציב מנופח, אך בו בזמן להמשיך לאיים לחתוך את התקציבים להשקעות באנרגיה נקייה, לתמוך בחברות הפחם והנפט, לבטל רגולציה שמגבילה את התעשיות הללו ולאשר עוד קידוחים להפקת פצלי גז באמצעות פראקינג.
יש מקום לדאגה
כמו רבות מהצהרותיו של טראמפ לפני שנבחר, יש הטוענים שניתן לפטור את אמירותיו לגבי שינוי האקלים כחלק מהצגה שמיועדת לשם השגת קהל בוחרים מסוים - ציבור שמעדיף להעביר למטרות אחרות את הכספים שהושקעו בשנות ממשל אובמה ביוזמות לאנרגיה נקייה. אך אם לשפוט על פי בחירתו במיירון אבל - מכחיש מוצהר של שינוי האקלים - לצוות שאחראי על העברת השלטון מול הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית בתקופת המעבר שלפני כניסתו של טראמפ לתפקיד, נראה שטראמפ אכן מתכוון לעשות כפי שהצהיר במהלך הקמפיין שלו: לחתוך דרסטית את המימון לתכניות אנרגיה נקייה ולעשות שינוי דרמטי במדיניות האקלים האמריקאי שעיצבה הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) תחת כהונתו של ברק אובמה. מכיוון שבמהלך כהונתו של טראמפ יהיה רוב רפובליקאי בקונגרס, המורכב מלא מעט מכחישי שינוי האקלים ומכאלה שתומכים בעמדותיו המוצהרות של טראמפ, נראה שאמריקה נמצאת בפתח תקופה חדשה שבה המדע והסביבה עתידים לשחק תפקיד משני מאוד.
לעומת התחזית הזאת ולעומת מומחי סביבה בעולם שנזעקים לנוכח בחירתו של טראמפ, פרשנים אופטימיסטים טוענים שדמותו האקסטרווגנטית של טראמפ והעמדות הבוטות ששידר במהלך הקמפיין צפויות להתמתן לאחר בחירתו, כשמלוא כובד האחריות ייפול עליו ולאחר תהליך חפיפה שבמהלכו הוא צפוי להיחשף למידע רב - בין היתר לחומרים מודיעיניים ומסווגים שאולי יעזרו לו להפנים ששינוי האקלים הוא בהחלט אמיתי, מהותי ובוער - משבר שמצריך הקצאת משאבים, הטלת מגבלות ובעיקר לקיחת החלטות לא פשוטות בשביל הסיכוי להביא אותו לפתרון. אחרי הכול, אם טראמפ חושב שעליית פני הים מאיימת על מגרש הגולף שלו, כנראה בכל זאת הוא מבין שמדובר בבעיה גדולה יותר ממה שהוא משדר לקהל בוחריו.
הפסימיסטים, לעומת זאת, מסבירים שארה"ב אמנם כבולה להסכם פריז, אבל יכולה שלא לאכוף אותו, ויכולה לשחרר מדינות או גופים בתוכה מלעמוד במחויבותם לצמצם פליטות. פרט לכך, יעדי הפליטות בהסכם אמורים להתעדכן כל מספר שנים, ואם ארה"ב תתקע מקלות בגלגלים של עדכון ההסכם ב-2020 - כפי שקרה בשעתו להסכם קיוטו תחת ממשל בוש - הסיכוי שיתקבל עדכון רלוונטי להסכם הוא אפסי.
הכתבה הוכנה בסיוע "זווית סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"