הדירות יקרות, המזון גם ותשכחו בינתיים מהגז: האכזבות של 2016

2016 היתה שנת ההבטחות הגדולות. עם קצת סבלנות, הבטיחו לנו, נוכל לראות כבר לקראת סוף השנה ירידה במחירי הדירות, ומי שיחכה לשנת 2017 יראה מפולת של ממש. בסופרמרקטים מחירי המוצרים היו אמורים לרדת בזכות רפורמת הקורנפלקס הנודעת ופרסום מחירוני הרשתות; ויצוא של מיליוני מטרים מעוקבים של גז אמור היה להעשיר את אוצר המדינה ולהפוך את ישראל סוף-סוף למעצמת גז שכל עמי האזור משחרים לפתחה. למקרה שאף אחת מהתוכניות האלה לא תעבוד - תמיד נהיה אומת הסטארט-אפ, שמגדילה בקצב גאומטרי את יצוא ההיי-טק שלה. בין לבין נמשך המאמץ להפיח רוח חיים בבורסה הגוועת של תל אביב, ושהתחזיות לתחייתה היו מוקדמות מידי.

לקריאה נוספת:
מתברר שהפועלים מצא את הזמן הטוב ביותר להחליף את ארז טל
כך נהפכנו למדינה באוברדראפט
מתפתים לעבוד בעגלות בסינגפור? היזהרו ממלקות

מבט חטוף על אירועי השנה האחרונה מלמד שמרבית התחזיות לא התגשמו. לא שהמצב רע כל כך. שיעורי האבטלה נמוכים, צמיחת המשק מהירה מהתחזית, והשכר הממוצע לא ירד, גם אם לא עלה במיוחד. עם זאת שורה ארוכה של כמה מההבטחות והתחזיות מתמודדות על התואר אכזבת השנה.

אם רק ניתן היה להחזיר את הזמן לאחור היה ראש מטה הדיור, אביגדור יצחקי, מוחק את הריאיון שהעניק בפברואר השנה לערוץ הכנסת, ושבו הבטיח ירידה במחירי הדירות עוד השנה. יצחקי, רואה חשבון נעים סבר, מונה על ידי שר האוצר, משה כחלון, לעמוד בראש מטה הדיור. מדובר בגוף עתיר סמכויות, שהוקם כדי למלא את הבטחת הבחירות של כחלון ואת היעד המרכזי של משרד האוצר: הפחתת מחירי הדירות.

יצחקי קנה לו שם של ביצועיסט אמין בעת שכיהן כמנכ"ל משרדו של ראש הממשלה אריאל שרון. בפברואר השנה הוא הודיע בראיון לערוץ הכנסת: "אני מאמין שמחירי הדירות יתחילו לרדת בסוף 2016, ומעריך שעד סוף 2017 הם יירדו ב-15%. אם הם לא יירדו, כפי שהודעתי והתחייבתי, אתפטר מתפקידי". בסוף 2016 ברור כבר שהחלק הראשון של תחזית יצחקי לא התגשם, וקשה למצוא מישהו שמאמין בהתגשמותו של החלק השני - מפולת של ממש בשוק עד סוף השנה הבאה.

היצע הדירות במדינה נקבע על פי מספר התחלות הבנייה. בשנתיים שבהן מכהן כחלון הוא לא הצליח להעלות באופן משמעותי את התחלות הבנייה, ולכן אין סיכוי שהיצע הדירות יגדל בשנים שנותרו לסיום כהונתו. בשנה האחרונה עלו המחירים בשיעור של 8%-9% - תלוי מי מודד - ואין סימנים לשינוי במגמה.

הסיבה לכישלון: כחלון מעולם לא הציג ולא הוציא לפועל תוכנית לחיסול עודפי הביקוש הגדולים שגורמים לעליית המחירים. למשרדו אין גם כל תוכנית ליצירת עודפי היצע, הנדרשים כדי לגרום לירידה במחיר הדירות. ביצוע תוכנית כזו דורש התערבות ממשלתית אגרסיבית בענף הבנייה, תוך סיכון ליציבותם של חברות הבנייה הפרטיות, ושל הבנקים שמממנים את האשראי לענף.

הישגיו העיקריים של שר האוצר היו שינויים ארגוניים במשרדים העוסקים בפתרון המשבר, ופעולות שוליות שחלקן אף האיצו את עליות המחירים וחשפו את העובדה שהבטחות הבחירות שפיזר היו חסרות כיסוי. משרד האוצר נחל הצלחה מסוימת בהקטנת חלקם של המשקיעים בקרב רוכשי הדירות, אבל זה לא הביא לשינוי במגמות שוק הדירות.

מהלך נוסף שביצע כחלון ללא השפעה על השוק הוא "מחיר למשתכן" שבאמצעותו נמכרות דירות מוזלות לזכאי דיור. הפרויקט זוכה לקידום מכירות מסיבי מצד משרד האוצר, אך מספר הדירות שנמכרו בפועל - ויהיו מוכנות למגורים רק בעוד שנתיים-שלוש - הוא אפסי יחסית לשוק. עד כה שווקו בדרך זו 3,141 דירות – כ-3% מהשוק השנתי. מבקריו של כחלון טוענים שהקצאת הקרקעות הממשלתיות לפרויקטים של מחיר למשתכן צמצמה את היצע המגרשים בשוק החופשי, והביאה לעליית מחירי המגרשים והדירות.

במשרד האוצר טוענים שחלק מעליית הדירות נגרם בגלל לחצים ספקולטיביים ופרסומים מגמתיים של תחזיות להמשך עליית המחירים. במסגרת המאמצים לשינוי עמדות הציבור הצליח כחלון לסכור את פיו של השמאי הממשלתי – יחידה מקצועית במשרד המשפטים שאוספת נתונים על שוק הנדל"ן ומפרסמת נתונים על מחירי השוק.

באוגוסט השנה פירסם השמאי, טל ארדיטי, נתונים על עליית מחירי הדירות ברבעון השני של השנה. הנתונים סתרו דיווח אופטימי יותר שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כחלון הצליח להעביר החלטה ממשלתית שהשמאי יחדל לפרסם לציבור את נתוניו "כדי לא ליצור בלבול בציבור". אולם בנובמבר אישרה גם הלשכה את האמת שמטרידה את שר האוצר והציבור כולו: מחירי הדירות עולים, ובקצב מהיר מכפי שעלו לפני שנכנס כחלון לתפקידו.

שורת רפורמות שעליהן הכריזה המדינה בתחום מחירי המזון היו אמורות להוזיל בשיעור משמעותי את עגלת הסופר המשפחתית. הרפורמות כללו שינוי בסידור המדפים במרכולים, חובה לפרסם ולהציג את מחירי המוצרים על בסיס שוטף באמצעות רשת האינטרנט, ומתן היתרים ליבוא חופשי של מוצרי מזון.

רפורמת הקורנפלקס נכנסה לתוקפה רק באמצע השנה, וקשה לאמוד את השפעותיה על השוק. הבשורה החיובית שהביאה הרפורמה היא שמחירי המזון לא התייקרו השנה, ומדד מחירי המזון אף ירד בשיעור קל של 0.3%. הבשורה הרעה היא ששלל הרפורמות לא הביאו עדיין לירידה משמעותית במחירים, אלא למתונה מזו של השנה הקודמת, והסתכמה ב-1.5%. עיקר הירידה נובעת ממגמה עולמית של ירידה במחירי מזון ובמחיר חומרי הגלם לייצור מזון. בהשוואה בינלאומית נותרו מצרכי המזון בישראל מהיקרים בעולם, בוודאי כשמתחשבים בכוח הקנייה. בעשור האחרון מסתכמת התייקרות מוצרי המזון בישראל ביותר מ-35%.

השנה הוכרע המאבק הגדול לאישור מתווה הגז: הסכם בין המדינה לבין החברות מפיקות הגז, על פיו יישמר המונופול הקיים בראשות חברת נובל אנרג'י בענף, יפותח מאגר לווייתן נוסף על תמר שהוא המאגר העיקרי שקיים היום, ונקבעה תקרה למחיר הגז.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האנרגיה, יובל שטייניץ, הובילו את האישור מול התנגדות ציבורית ופוליטית עזה ונאחזו בכל טיעון משכנע. הם סיפרו על מדינות האזור המשוועות לגז הישראלי, על הסכמים מסחריים שצפוים להיחתם עם מדינות במזרח התיכון ואירופה, בהן מצרים וטורקיה, ואף הבטיחו שמונופול הגז של קבוצת נובל-דלק יישבר אם רק יאושר המתווה.

מוקדם לקבוע עדיין אם ההבטחות הגדולות יתגשמו, אך ברור שלוח הזמנים התברר כמרווח בהרבה מכפי שטענו מצדדי ההסכם. מצרים שהוצגה כמשוועת לגז טבעי מישראל התגלתה כלקוח סבלני מאוד. מאגר הגז הגדול זוהור שהתגלה מצפון לדלתא של הנילוס, צפוי לספק חלק ניכר מהמחסור במדינה - הרבה לפני שהגז הישראלי יגיע אליה. בינתיים, הורה הנשיא עבד אל פתח א סיסי להקפיא כל משא ומתן לרכישת גז מישראל כל עוד לא הושג הסדר בסכסוך שהתגלע בין מצרים לחברת החשמל הישראלית, בעקבות הפסקת יצוא הגז ממצרים לישראל.

מערכת יחסים עכורה מעיבה גם על הניסיונות לחתום על הסכם ליצוא גז לטורקיה. אמנם המחלוקת בפרשת המרמרה הסתיימה לפני חודשים ספורים, ואנשי עסקים בטורקיה ובישראל מדברים בחיוב על אפשרות לעסקת יצוא, אך בינתיים אין כל עסקה. עם זאת הצליחו חברות הגז לחתום על שתי עסקות, קטנות יחסית, לאספקת גז לחברת האשלג הירדנית הפועלת בים המלח ולחברת החשמל הירדנית. חתימת העסקה עם חברת החשמל עוררה מחאות בירדן, אך עברה בשקט יחסי.

גורם בכיר בענף האנרגיה אמר השבוע כי מימוש עסקות יצוא עם מצרים וטורקיה עומד על הפרק וצפוי לצאת לפועל במהלך השנים הקרובות.

היזם מיכאל גולן הבטיח וקיים: הוא חולל מהפכת ומחירים והפך את ישראל למדינה הזולה ביותר בעולם המערבי לשירותי סלולר. גם מי שהאמין בתחרות ובברכה שהיא יכולה להביא לצרכן התקשה להאמין לתוצאות – פחות משקל ביום בעסקת "דבר ככל יכולתך".

אבל ניסיון להבין את ההיגיון במהלכיו של גולן עורר תהיות: המחירים הנמוכים שהכתיב לשוק אפשרו לחברה שלו לקיים את מערך השירות הרזה והשרירי שלה, ולשלם תמורת תשתיות הרשת שחכר מחברות אחרות - פלאפון פרטנר וסלקום. אבל ההכנסות לא השאירו לו שוליים שיכולים לממן את התחייבותו למשרד התקשורת להשקיע מאות מיליוני שקלים בהקמת רשת סלולרית עצמאית.

ב-2013 נדמה היה שגולן מצא דרך למימון הרשת והחל להציב אנטנות עצמאיות. אולם חודשים ספורים מאוחר יותר החלו אנשי החברה לפרק את מאות האנטנות שהותקנו ולמכור אותן בחשאי. במקום להקים רשת, טען גולן בפני משרד התקשורת, הוא החליט להקים רשת משותפת עם חברת סלקום.

אנשי משרד התקשורת לא התנגדו עקרונית לרעיון של הקמת רשת המשותפת, אולם כשבחנו את הסכם השיתוף שהציגו החברות התברר שלא מדובר ברשת משותפת אלא בפורמט אחר: על פי העסקה תישא סלקום כמעט בכל ההוצאה להקמת הרשת וגולן תתארח עליה בהסכם ארוך טווח, כמו כל מפעיל וירטואלי אחר.

פסילת ההסכם הוציאה למעשה את גולן מהמשחק: מבצעי השיווק האגרסיביים נעלמו כמעט לחלוטין, מחירי חבילות השירות חדלו לרדת ואף עלו פה ושם. חברות הסלולר שהגיעו לסף יכולתן לשרוד את התחרות, נשמו לרווחה.

בדרך לכישלונה של גולן טלקום נהנו לקוחות הסלולר מירידת מחירים שהגיעה ל-70% ממחיר השירותים. אבל המדינה שילמה מחיר לא קטן בסבסוד התחרות במאות מיליוני שקלים. רשתות הסלולר בישראל, שהצטיינו בעבר באיכותן ובעדכניות טכנולוגית, נקלעו לפיגור משמעותי לעומת רשתות מקבילות במערב, כתוצאה מחיסכון בהשקעה.

גורלה של גולן טלקום טרם הוכרע: היא עשויה להתפרק, להתמזג בחברה אחרת או להפוך למפעיל וירטואלי. ב-2016 התפכח משרד התקשורת מאשליית חמש רשתות הסלולר. הרי גם מדינות גדולות ועשירות מתקשות לפרנס יותר משלוש רשתות סלולר מלאות.

לא אחת מזהירים כלכלנים מפני מקסם השווא של ההיי-טק: תעשייה שצמחה יש מאין, כשהיא מתבססת במידה רבה על השקעות עתק בפיתוח טכנולוגיות צבאיות, מערכת השכלה טובה, ורוח יזמות ישראלית.

מדובר בהישענות מסוכנת: מרבית הישגי ההיי-טק הישראלי הם בתחום השבבים והאבטחה. מוצרי הטכנולוגיה הישראלים משולבים במוצרים סופיים של חברות שיכולות בכל זמן נתון להחליף את המוצר הישראלי במוצר מתחרה, זול או טוב ממנו, ואם יש מוצר ישראלי שאין לו תחרות - יגיעו המתחרים לשוק במוקדם או במאוחר.

גם ב-2016 משך קטר ההיי-טק את התעשייה והיצוא מישראל, אך היתה זו משיכה חלשה בהרבה בהשוואה לשנים קודמות. נתוני המגמה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים שהיתה זו שנה של ירידה משמעותית ביצוא הסחורות מישראל, ולתעשיית ההיי-טק, שמהווה חצי מהיצוא התעשייתי של ישראל, יש חלק בלתי מבוטל בכך.

נתונים לא סופיים מלמדים על ירידה של כ-13% ביצוא ההיי-טק והתרופות לעומת השנה קודמת. חלק מסוים מהירידה הוסבר בהשבתה חלקית של קווי ייצור באינטל מטעמים טכניים, וירידה ביצוא התרופות על חברת הענק טבע. אולם הסברים אלה, שיש החולקים עליהם, רק ממחישים עד כמה מסוכנת ההסתמכות שלנו על הענף, ועד כמה חשוב לפתח ענפי יצוא מגוונים יותר.

טבע, חברת הדגל של התעשייה הישראלית עם מחזור הכנסות של 20 מיליארד דולר בשנה, תבקש לשכוח את 2016, מהר ככל האפשר. חברת התרופות היתה לסמל של התעשייה הישראלית ויכולתה להקים חברה בינלאומית שאת מוצריה ניתן למצוא בכל בית בעולם.

טבע מעסיקה עשרות אלפי עובדים ברחבי העולם. בישראל בלבד היא מעסיקה כ-7,500 עובדים ב-12 מפעלים, ומייצאת בקרוב ל-20 מיליארד שקל. למרות שמרבית מניות החברה כבר מוחזקות על ידי משקיעים זרים, היא מנוהלת ממרכז משרדים צנוע בפתח תקווה, על ידי הנהלה ישראלית, רשומה ומשלמת מסים בישראל.

רק לפני שנה, ב-2015, נדמה היה שטבע מתאוששת ממשברי הניהול שלה ומסיימת תקופת דמדומים ארוכה. המנכ"ל החדש והמצליחן, ארז ויגודמן, הוציא לפועל תוכנית הבראה חדשנית וחידש את אמון המשקיעים. מניית טבע זינקה והחברה חזרה לאסטרטגיית צמיחה מהירה באמצעות סדרה של מיזוגים ורכישות. בשלל מצגות מבריקות הראה ויגודמן למשקיעים כיצד הוא מתמודד בהצלחה עם סיום תקופת המונופול של טבע על תרופת הקופקסון לטיפול בטרשת נפוצה, ואיך החברה מציגה מדף חדש של מוצרים חדשניים ועתירי רווח.

אבל ב-2016 נפתח לפתע פער עצום בין התוכניות של ויגודמן למציאות: ניסיון ההשתלטות על המתחרה החריפה מילן כשל, לאחר מאבק שליטה מתוקשר. ויגודמן ביצע תפנית בזק ורכש את חטיבת תרופות גנריות (שאין עליהן הגנת פטנט) של חברת אלרגן בעסקת ענק בשווי 35 מיליארד דולר – סכום דומה לשווי הנוכחי של טבע כולה. ויגודמן זכה לתשואות אוטומטיות, אך ככל שהתקדמה העסקה לקראת השלמתה, גברה הביקורת על ההחלטה שנראית היום חפוזה מידי. אנליסטים אומרים כיום כי ההשקעה ברכישת אלרגן גדולה מידי שהרווח בצידה לא ברור. לראשונה נוכח ויגודמן שלא כל מיזוג ענק מעורר את התלהבות המשקיעים.

בהמשך השנה תכפו החדשות הרעות: שוק התרופות העולמי נקלע להאטה. במהלך הבחירות בארצות הברית הבטיחה המועמדת הילרי קלינטון שתפעל להוזלת התרופות היקרות, וההצהרה הביאה לירידות חדשות בשעריהן של כל מניות התרופות. בצד בעיות השוק נקלעה טבע לצרות מתוצרת עצמית: השקעת ענק של יותר מ-2 מיליארד דולר בחברת התרופות רימסה ממקסיקו התבררה כטעות קשה. טבע הגישה תביעה נגד המוכרים בטענה שרומתה, אבל בינתיים אבד חלק גדול מההשקעה.

לטעויות העסקיות הצטרפו גם חשדות לעבירות על החוק וכן חקירות לא פשוטות בקשר לפעילות הענפה של שלוחת החברה בארה"ב. בדו"חות האחרונים נאלצה החברה להפריש 520 מיליון דולר על חשבון הסדר שהיא צפויה לחתום עם משרד המשפטים האמריקאי, וזאת עקב חקירה על מעשי שחיתות במדינות זרות. במקביל נמנית טבע עם חברות הנחקרות על ידי רשות ההגבלים האמריקאית בחשד להסכמים בלתי חוקיים ליצירת קרטל בתחום התרופות.

בעלי המניות של טבע שילמו על מבול הצרות האלה: המניה צנחה בשיעור של 55% שמשמעותו הפסד 37 מיליארד דולר משווי החברה. כמעט כל אזרח ישראלי נושא בחלק מההפסד, מכיוון שמניית טבע היא אחת המניות הפופולריות בתיקי הפנסיה והגמל בישראל.

המחיר הנמוך של מניית טבע כבר הביא לשינוי אסטרטגי בחברה, שבלמה את אסטרטגיית הרכישות והמיזוגים שלה. מחיר המניה הנמוך הופך את החברה, גם לדעת בכירים בתוכה, ליעד להשתלטות עוינת מצד חברות אחרות, ויש פרשנים שכבר רומזים על חילופים מתבקשים בהנהלת החברה. המשך קיומה של טבע כחברה ישראלית המנוהלת בידי מנהלים דוברי עברית שוב אינו מובן מאליו.

שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך, סירב להשלים עם דעיכת הבורסה. המוסד הפיננסי הוותיק, שעורר בעבר עניין ציבורי עצום, הולך ודועך. משקיעים קטנים וגדולים מדירים רגליהם משוק המניות המקומי, החברות חדלו כמעט לחלוטין להנפיק בבורסה את מניותיהן, ועיקר גיוסי ההון הם של איגרות חוב. חלק מהחברות שמנסות להנפיק לציבור הישראלי ניירות ערך מתוארות כחברות בעייתיות, שהגיעו לבורסה הישראלית רק לאחר שלא הצליחו לגייס כסף במקומות אחרים.

לפני שלוש שנים החליט האוזר לעשות מעשה: הוא הדיח את מנהלי הבורסה מתפקידם ופעל למינויים של מנהלים חדשים. המנכ"ל הנמרץ, יוסי ביינארט, והיו"ר אמנון נויבך, הגישו תוכנית מפורטת שאמורה היתה להעלות את הבורסה על דרך חדשה, ולהפוך את הבורסה לחברה מסחרית לכל דבר. 2016 אמורה היתה להיות שנת המפנה.

ואולם דווקא אז אירע השבר הגדול: סכסוך סמכויות קשה פרץ בין היו"ר והמנכ"ל, וכשנדמה שנמצאה הדרך לפשר בין הצדדים נאלץ ביינארט לפרוש מטעמי בריאות. היו"ר נויבך התקשה להמשיך ולנהל לבדו, והמפנה הגדול לא הגיע.

בסך הכל גויסו השנה בבורסה כ-6 מיליארד שקל בהנפקות מניות - עלייה קלה בלבד לעומת השנה שעברה, שנחשבה לאחת משנות השפל. נוכח ביקורת גוברת על תפקודו ואיומי הדחה נאלץ נויבך להפחית את מעורבותו בניהול השוטף של הבורסה. לאחרונה מונה לבורסה מנכ"ל חדש, הבנקאי איתי בן זאב. האוזר מונה לאחרונה לכהונה נוספת ברשות ניירות ערך, והוא עדיין מקווה לחולל את המהפכה שלא קרתה עד כה. בינתיים סוגרת הבורסה עוד שנת דמדומים, עדיין לא מתה, אבל לגמרי לא חיונית.