פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ברקזיט 2016: הבדלנות הכלכלית קמה לתחייה

      בבריטניה לא ראו את זה בא: באמצע השנה אמרו האזרחים את דברם וקראו להתנתק מהאיחוד האירופי. מאז כבר הכריז טראמפ על הגבלת ההגירה ופירוק הסכמי סחר בינלאומיים ונבחר לנשיא, ובאיטליה נדחו רפורמות בחוקה. אפקט הדומינו כבר זכה לכינוי שמסמן את הכיוון: "דה-גלובליזציה"

      ברקזיט 2016: הבדלנות הכלכלית קמה לתחייה

      תנועות נגד הגלובליזציה ידעו מחאות אלימות וקשות בעבר. כבר ב-1994, השנה שבה חגג הבנק הבינלאומי 50 שנות קיום, התמקדו המחאות בכנסים כלכליים של קרן המטבע, הפורום הכלכלי בדאבוס, ובפסגות של ה-G8 וה-G20. באפריל 2000, למשל, התקבצו כ-15,000 מפגינים בכנס קרן המטבע העולמית והבנק העולמי, ובעימותים אלימים שפרצו במהלך ההפגנה נעצרו 1,300מפגינים. שנה לאחר מכן התפרצה מחאה נוספת בפסגת ה-G8 בגנואה איטליה, ועד היום היא נחשבת לאחת המחאות העקובות הדם של אירופה המערבית. במשך יומיים התקיימו הפגנות אלימות נגד הגלובליזציה ושלטון האליטות התאגידיות. במהלך ההפגנה נפצעו מאות שוטרים, אזרחים נאלצו לנעול את עצמם בבתיהם מחשש לחייהם, ואדריכל מקומי בשם קרלו ג'יאולני נורה בעת שניסה לזרוק מטפה על ניידת משטרה.

      לקריאה נוספת:
      מתברר שהפועלים מצא את הזמן הטוב ביותר להחליף את ארז טל
      כך נהפכנו למדינה באוברדראפט
      החיים הם לא מאסטר שף: כמה מרוויח טבח?

      אם בעבר נתפסו מתנגדי הגלובליזציה כקבוצות שוליים בחברה, נראה כי האירועים של החודשים האחרונים מצביעים על שינוי, ועל הצטרפותו של הציבור הרחב לנטיות המתנגדות לגלובליזציה. עם אירועים אלה אפשר למנות את ההצבעה על הבריטים לטובת הברקזיט במשאל עם, בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב וההפסד האחרון של ראש ממשלת איטליה במשאל עם על רפורמות בחוקה האיטלקית.


      בניתוח שעשה דיוטשה בנק על גל האירועים האחרון, הוא כינה את המגמה "דה-גלובליזציה", וראש הממשלה החדשה של בריטניה, תרזה מיי, הגדירה זאת במשפט אחד קצר: "אם אתה רואה את עצמך בתור אזרח העולם, אתה אזרח של כלום". התחושה הכללית היא כי זהו זמנם של הבדלנים, אלה התומכים בהסתגרות כלכלית, ביטול שותפויות והסכמי הסחר חופשי, ועליית כוחם של כוחות ה"יורו-סקפטיים" באירופה, אלה השואפים להתנתק מהאיחוד האירופי. יצאנו לשחזר את הסיפור מאחורי הברקזיט, בניסיון להבין את המשמעויות הכלכליות שלו, ועת עתידו של האיחוד האירופי.

      מה זה ה"ברקזיט" הזה בכלל?

      ב-23 ביוני 2016, נערך משאל עם בבריטניה בשאלה אם לעזוב את האיחוד האירופי. 52% מהמצביעים תמכו בעזיבת האיחוד האירופי, לעומת 48% שהעדיפו להישאר באיחוד. 71.8% מבעלי זכות ההצבעה הגיעו לקלפיות, שהם יותר מ-30 מיליון בריטים שיצאו מהבית והחליטו על עתידם. מעניין לציין שבסקוטלנד, בה נערך לאחרונה משאל עם והוחלט להישאר חלק מבריטניה, דפוס ההצבעה היה שונה: 62% מהסקוטים תמכו בהישארות באיחוד האירופי, מול 38% מתנגדים.

      מה עם הכלכלה הבריטית?
      אף ששוויו של הליש"ט הבריטי נותר בשפל של 30 השנים האחרונות מאז ההצבעה על הברקזיט, לעת עתה נראה שכלכלת בריטניה עמדה בזעזוע הראשוני. עם זאת הדעות חלוקות באשר להשפעות לטווח הרחוק של עזיבת האיחוד. חלק מהחברות הבריטיות הגדולות, כמו EasyJet, ציינו כי הירידה בשער הליש"ט הגדילה את העלויות שלהן. מדובר בבשורות רעות על רקע ההערכות כי שער הליש"ט צפוי להישאר ברמה הנמוכה בכ-10% מהשער שנרשם בעת משאל העם. כמו כן בריטניה איבדה את דירוג האשראי הגבוה שלה, העומד על AAA, כך שההלוואות העתידיות של המדינה יהיו יקרות יותר.

      עם זאת שערי המניות בבורסה המקומית התאוששו מהירידה החדה בשוויין. גם מדד ה-FTSE 100 וגם מדד ה-FTSE 250, הכוללים חברות בריטיות רבות, נסחרים בשווי גבוה יותר מזו שנרשמה לפני משאל העם.

      מתי העזיבה צפויה להתרחש בפועל?
      כדי שבריטניה תעזוב את האיחוד האירופי יהיה עליה להפעיל את סעיף 50 של אמנת ליסבון. סעיף זה מקצה לשני הצדדים שנתיים לקידום הסכם על תנאי הפיצול. ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי, שהחליפה את דיוויד קמרון שהתפטר על רקע תוצאות המשאל, אמרה כי בכוונתה להתחיל את התהליך בסוף מרס 2017. אם התהליך אכן יתחיל בתאריך המתוכנן צפויה בריטניה לעזוב את האיחוד עד קיץ 2019, בכפוף ללוח הזמנים שיוסכם.

      מה צפוי בהסכמי סחר עתידיים?
      הסכם הסחר העתידי של בריטניה צפוי להיות החלק המורכב ביותר במגעים על תנאי העזיבה. הסיבה העיקרית לכך היא הצורך להגיע להסכמה מלאה, אישור בפה אחד, של יותר מ-20 פרלמנטים לאומיים ואזוריים באירופה. כדי לסבך עוד קצת את העניין כמה פרלמנטים כבר הודיעו כי בכוונתם לערוך משאל עם גם על ההסכם הזה עצמו.

      האיחוד האירופי צפוי לאפשר לבריטניה להיות חלק מה"שוק האירופי האחיד" (Single Market), שהוקם ב-1992 ומאפשר תנועה חופשית של סחורה, שירותים, כסף ואנשים בתוך האיחוד האירופי. תג המחיר של אפשרות זו כבר ברור: בריטניה תיאלץ לאפשר לאזרחים של מדינות האיחוד לחיות ולעבוד בבריטניה ללא כל מגבלה.

      בריטניה, מצידה, מעוניינת להגביל את מספר האנשים שנכנסים אליה מאירופה. על פי נתונים מעודכנים מדי שנה מהגרים לבריטניה 330 אלף איש - מתוכם 184 אלף אזרחי האיחוד האירופי. ראש ממשלת בריטניה הצהירה כי ברצונה לצמצם כניסת המהגרים לפחות מ-100 אלף בשנה.

      בריטניה היא אחת מ-10 מדינות באיחוד האירופי שמשלמות לאיחוד האירופי יותר כסף מכפי שהן מקבלות ממנו. לפניה מדורגות גרמניה וצרפת שמעבירות לאיחוד סכומי כסף גבוהים יותר ממנה. על פי נתוני משרד האוצר הבריטי, בין השנים 2014-2015 שילמה בריטניה לאיחוד 8.8 מיליארד ליש"ט, יותר מאשר קיבלה.

      האם בריטניה תישאר מרכז עסקי?
      בעולם העסקים הבריטי נטו לתמוך בהישארות בריטניה באיחוד. לנוכח התפקיד המכריע של לונדון כמרכז פיננסי, למספר המשרות שתאבד בריטניה לטובת מרכזים אחרים באיחוד האירופי, יש משמעות גדולה. ארבעת הבנקים האמריקאיים הגדולים התחייבו לשמור על עמדתה של העיר. עם זאת, HSBC כבר הודיע כי הוא צפוי להעביר עד 1,000 משרות לפריז.

      היצואנים הבריטים מרוויחים יותר בעקבות הליש"ט הנמוך, אך חלק מהאפקט של העזיבה עשוי לכלול מעבר של מפעלים מבריטניה למדינות אחרות, שמהן קל יותר להעביר סחורות.

      נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ בנאום בסינסינטי שבמדינת אוהיו, 2 בדצמבר 2016 (רויטרס)
      דונאלד טראמפ (תצלום: רויטרס)

      שתי התפתחויות שהתרחשו ממש לאחרונה מסמנות את המשך מגמת הבדלנות בעולם: בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, ותוצאות הבחירות באיטליה. קשה להתעלם מקמפיין הבחירות שניהל טראמפ לפני היבחרו לנשיא ארצות הברית. הקמפיין כלל הטלת מגבלות על הגירה לארצות הברית, החזרת עבודות ומשרות למדינה ופירוק הסכמי סחר בינלאומיים שעליהם חתומה המדינה.

      ראש ממשלת איטליה, מתאו רנצי, הפסיד במשאל עם על רפורמות בחוקה האיטלקית. הטענה שלו, כי המהלך דרוש כדי לאפשר למדינה לשקם את הכלכלה הרעועה שלה, לא הצליחה לשכנע את האיטלקים. תוצאות המשאל הצביעו על הפסד בפער עצום של 20%, והביאו להתפטרותו.

      ההצבעה נגד הצעתו של רנצי מהווה התרסה כלפי הממסד. המנצחת בגדולה במשאל העם היא תנועת חמשת הכוכבים הפופוליסטית, בראשותו של הקומיקאי בפה גרילו, שעשויה לגבור על מפלגתו של רנצי בבחירות. התנועה מקדמת רעיון לברקזיט איטלקי: לקיים משאל עם על עזיבה או הישארות באיחוד האירופי.

      המשקיעים הביעו את חששותיהם עוד לפני המשאל הנוכחי: התשואה על איגרות החוב הממשלתיות של איטליה ל-10 שנים זינקו בשבועות האחרונים ליותר מ-2%, לעומת תשואה של 0.3% על איגרות חוב דומות של גרמניה, לשם השוואה. עלייה בעלויות של החוב, בשילוב הירידות הצפויות במניות הבנקים, מורים על כך שהמשקיעים רואים באיטליה את הסכנה הגדולה ביותר של גוש היורו. הסיכון המיידי נובע ממצבם הרעוע של הבנקים האיטלקיים, שמחזיקים בחובות אבודים של 383 מיליארד דולר - כשליש מהחוב הכולל של גוש היורו. הענף נמצא בקשיים כבר עכשיו, והסיכוי למשבר פוליטי, זעזוע בשוק ומיתון – צפויים להחמיר עוד יותר את מצב הבנקים.

      עם זאת, האנליסטים צופים כי איטליה תישאר בסופו של דבר באיחוד. "הסיכון לכך שאיטליה תרצה לעזוב את הביטחון של גוש היורו נראה די רחוק", כתב הולגר שמידינג, כלכלן ראשי בבנק Berenberg. אבל, בעולם שאחרי הברקזיט ובחירתו של טראמפ, נראה שלתחזיות מסוג זה אין תמיד אחיזה במציאות.

      ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי מודיע על התפטרותו, 5 בדצמבר 2015 (רויטרס)
      מתאו רנצי, ראש ממשלת איטליה, מודיע על התפטרותו (תצלום: רויטרס)

      יו"ר הבנק האירופי המרכזי, מאריו דראגי, אמר לאחרונה כי בחירתו של טראמפ והברקזיט בבריטניה הן הסיבות המרכזיות לאי הוודאות הכלכלית הנוכחית. בוועדה לענייני כלכלה של הפרלמנט האירופי, אמר: "במבט על האירועים האחרונים, ברור למדי שאי הוודאות הגיאו-פוליטית הפכה למקור מרכזי של אי ודאות הכלכלית שצפויה בחודשים הקרובים". הוא הודה כי קשה לחזות את ההשלכות הכלכליות המדויקות של הברקזיט, משום שהדבר "תלוי בתזמון, בהתקדמות ובתוצאה הסופית של המגעים".

      באשר לבחירתו של טראמפ, הדוגל בבדלנות כלכלית, אמר דראגי כי הבחירה מעלה תהיות ביחס למדיניות של הכלכלה הגדולה בעולם. "לאחר הצניחה בשווקים בתגובה לאירועים האחרונים, נרשמה התאוששות, וזו מובילה אותנו למסקנה כי השווקים עמידים יותר מכפי שצפינו לפני מספר שנים", אמר. עם זאת הוא הדגיש כי "השינויים האחרונים עמוקים למדי ועומדים להשפיע על המציאות לא רק בחודשים הקרובים, אלא בשנים הקרובות". על פי התרחיש הגרוע ביותר של הבנק האירופי המרכזי, האירועים האחרונים עשויים להצית את משבר החוב של גוש-האירו של שנת 2009.

      מארין לה פן, ראש מפלגת החזית הלאומית, לאחר תוצאות הסיבוב השני בבחירות האזוריות בצרפת. 13 בדצמבר 2015 (רויטרס)
      "הגיע הזמן לדמוקרטיה למדינה שלנו הצרפתית". מריאן לה פן (תצלום: רויטרס)

      משאלי עם, התנתקות מהאיחוד ועצמאות מדינית

      ראש ממשלת צ'כיה, בורסלס סובוטקה, אמר לקראת ההצבעה על הברקזיט, כי משאל העם ייתן דחיפה לבדלנים ולכוחם של לאומנים בכל הגוש. "הצבעה על יציאה תהיה סימן לבדלנים וסימן בטוח ללאומנים קיצוניים שיש להם תוכנית להתנתק מהאיחוד האירופי", אמר.

      מנהיגי ימין מאירופה, כגון מארין לה פן ממפלגת החזית הלאומית מצרפת וחרט וילדרס ממפלגת החירות ההולנדית, הגיבו בהתלהבות להצבעה על הברקזיט. "כעת הגיע הזמן לדמוקרטיה למדינה שלנו הצרפתית חייבים להחזיק בזכות לבחור", כתבה לה פן. המנהיגה ההולנדית וילדרס כתבה: "עכשיו זה הזמן שלנו, זמן למשאל עם בהולנד". בספרד, אמר מנהיג המועצה הקטלונית הלאומית הקוראת לעצמאות של מחוז קטלוניה, ג'ורדי סנצ'ז: "עכשיו אנחנו יכולים להגיד ללא חשש שהגיע הזמן למשאל עם שלנו". הארגונים הקטלוניים מקדמים משאל עם בקרב תושבי המחוז בהחלטה על היפרדות מספרד.

      מצב הרוח בקרב האזרחים אינו חיובי במיוחד בכל הנוגע לעתיד האיחוד האירופי. מסקר שערך Ipsos Mori שנערך לפני הברקזיט בקרב 6,000 איש ב-8 מדינות שונות באירופה, עולה כי 50% מהצרפתים והאיטלקים מעוניינים בהצבעה בנוגע לשותפות באיחוד, ומחצית מהם סבור כי העזיבה של בריטניה תוביל לאפקט דומינו של מדינות אחרות שיעזבו אחריה.

      48% מהאיטלקים אמרו בסקר כי הם מתכוונים לתמוך בעזיבת האיחוד האירופי אם ייערך משאל עם. בסוף 2016 אפשר לקבוע כי פירוק האיחוד כפי שהכרנו אותו קרוב מאי פעם.