הודעת הפרישה של אלי כהן (46), ראש מטה השיווק בבנק הפועלים, התקבלה בהפתעה. הוא גויס לבנק לפני שש שנים על ידי המנכ"ל הקודם, ציון קינן, אבל שמר על יחסים מצוינים עם המנכ"ל הנוכחי, אריק פינטו שנכנס לתפקידו בתחילת השנה. מעטים עוזבים משרה כזו מרצונם, אלא אם מוצע להם קידום משמעותי. אבל לכהן יש קצב אחר, מהיר יותר מרוב האנשים. למעשה, הוא נשאר בבנק הפועלים תקופה ארוכה פי 3 מכל כהונה קודמת שעשה.
בתפקידו היה כהן שותף מלא לעיצוב האסטרטגיה של הבנק כלפי לקוחות, עובדים והמערכת הבנקאית. הוא הוביל הטמעה של מוצרים חדשניים והיה אחראי מרכזי לתפנית שעשה הבנק בכיוון העסקים הקטנים.
כהן החל את דרכו המקצועית ב-1997 כעוזרו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בכהונתו הראשונה כראש הממשלה, ומאוחר יותר כשר האוצר. הוא איש קופצני מאד: חושב מהר, לומד מהר, ואינו מהסס לומר בגלוי את דעתו המקצועית, גם כשהיא נוגדת את עמדת הממונים עליו. גילוי הלב שלו קנה לו ידידים רבים אבל גם עולה לו לעתים בעימותים.
מנתניהו הוא דילג לכיסא מנכ"ל משרד התיירות, שם התבלט תוך זמן קצר ביוזמותיו השיווקיות. תחת שרביטו הפך השיווק של ישראל כיעד תיירותי לממוקד יותר ואגרסיבי. לראשונה החלה ישראל לשלם בונוסים לסוכנויות נסיעות וחברות תעופה שהביאו מספרים גדולים של תיירים למדינה. תקציב המשרד גדל ועמו גם היקף התיירות הנכנסת. הוא מונה על ידי השר המנוח גדעון עזרא והמשיך תחת השר אברהם הירשזון.
ממשרד התיירות עבר כהן לתפקיד הממונה על השכר במשרד האוצר. בתפקיד זה פעל כהן לגיבוש והשלמת רפורמת "אופק חדש" במשרד החינוך. שנתיים של התכתשות עם הוועדים החזקים של השירות הציבורי הספיקו לו והוא פרש לתפקיד הבא: סמנכ"ל הסחר בחברת אל על. גם כאן ניסה כהן "להגדיל ראש" ולדחוף את החברה הגדולה והזהירה לרפורמות אסטרטגיות ושיווקיות. הוא נקלע למחלוקות עם כמה מבכירי החברה, בהם דוד מימון ששימש כסמנכ"ל השיווק והיום מכהן כמנכ"ל אל על. גם את הכהונה באל על החליט כהן לסיים מקץ שנתיים - בנק הפועלים חיפש מרענן רשמי למערכות השיווק והתכנון האסטרטגי שלו.
קינן היטיב לזהות את הפוטנציאל של המנהל הצעיר המתקשה להשלים עם מסגרות נוקשות והגדרות תפקיד מפורטות מידי. הוא תפר לכהן תפקיד שבו הוא יכול היה לבטא את כישוריו היזמיים. כמאמר הקלישאה, כהן לא נועד להשתלב, אלא להוביל. כבר בתחילת עבודתו הבין כהן שהבנק נוטה יותר לתת אשראי לחברות ענק וטייקונים. הריבית שהם שילמו היתה נמוכה, לעתים מגוחכת, אבל קל ונעים היה לשווק סכומים אדירים ללקוח אחד, מאשר להתפזר בין עשרות ומאות לקוחות קטנים, שכל אחד מהם דרש תשומת לב שלעתים לא נפלה מזו שנדרשה כדי לטפל באשראי לטייקון. כהן שכנע את הבנק שהאשראי המפוזר בין עסקים קטנים בטוח לא פחות ורווחי הרבה יותר מהאשראי לטייקונים.
בתפקידיו האחרים בחן כהן ועיצב מחדש את תדמית הבנק ומיצובו האסטרטגי בעיני הציבור הרחב, הלקוחות והעובדים, פיתח תפיסת שירות חדשה, יזם פיתוח מוצרים חדשים ובחן את אופן קליטתם במערכות ובשוק הפיננסים.
הוא עוזב את הבנק בפתחה של מהפכה דיגיטלית שתשנה את הבנקאות: בתוך שנים ספורות יעלמו חלק גדול מהסניפים והעובדים, ומרבית הלקוחות יפגשו עם הבנקאי שלהם בעיקר באפליקציה סלולרית. כהן, אומרים מקורביו, אינו יודע עדיין מה תהיה הקריירה הבאה שלו. אבל יש להניח שגם במקום עבודתו החדש הוא יכריז על סוג כלשהו של מהפכה.