כששומעים שבישראל שרים וראשי ממשלה נחקרים בחשד לשחיתות, עולות כמה שאלות. הראשונה, מה זה בכלל שחיתות. השנייה האם זה רע. השלישית - האם ישראל היא מדינה מושחתת. התשובה לשאלה הראשונה היא ששחיתות היא שימוש של אנשי ציבור במעמדם כדי להשיג טובות הנאה אישיות. זה לא חייב להיות ראש ממשלה שמחפש סיגרים. הרבה יותר נפוץ שראש עיר דורש תרומה לקידום קבוצת הספורט המקומית בתמורה לאישורי בנייה, שימוש בקשרים כדי לקבל תפקיד, או קניית מתנה לרופא כדי לקדם את התור.
התשובה לשאלה "האם זה מזיק?" היא שזה מזיק מאוד. כשיש שחיתות, לעובדי ציבור אין עניין לפשט ולזרז תהליכים. להפך, יש להם עניין לסבך אותם, כי ככל שהדברים מסובכים יותר, כך יש לעובדי הציבור יותר כוח להשפיע, ולציבור יש יותר סיבה לשלם כדי לקבל שירות. בנוסף שחיתות יכולה להוציא את החשק לעבוד: כשאנשים מגלים שעבודה ישרה לא מביאה אותם ליעד בגלל שאחרים עוקפים אותם בסיבוב, נוצר חוסר אמון במערכת, וחוסר האמון הזה מוביל לכך שאנשים מאבדים תקווה להצליח.
אבל כששואלים אם ישראל היא מדינה מושחתת, התשובה הוא שישראל אינה מאוד מושחתת, אבל בכל המדדים, נראה שהשחיתות מהווה חלק משמעותי מחיי היום-יום בארץ. המדד הבינלאומי העיקרי שבוחנים לצורך מדידת שחיתות הוא מדד השחיתות הנראית (Corruption perception index). מדובר במדד שמבוסס על הדיווח של אנשי עסקים וקבוצות עבודה בינלאומיות לגבי רמת השחיתות שהם נתקלו בה בכל מדינה.
התוצאות לגבי ישראל מראות את ההידרדרות בציון שישראל קיבלה במדד השחיתות הנראית בתקופה שבין 1997 ל-2015, ואת המקום של ישראל ביחס למדינות אחרות. אפשר לראות שב-1997 ישראל נראתה מדינה יחסית נקייה: רק 15 מדינות דורגו כנקיות יותר מישראל, והיא הקדימה מדינות כמו ארה"ב, יפן ואוסטריה. מאז, הדירוג רק ירד, וישראל ירדה למקום ה-32 בעולם ב-2015, הרבה מתחת לרוב המדינות המפותחות. רק לצורך ההסבר, מעל ישראל דורגו מדינות כמו קטאר, אסטוניה, וצ'ילה.
תרשים 1: הדירוג של ישראל במדד השחיתות הנראית.
יש מי שינסה לטעון שחלק מהסיבה להידרדרות בדירוג היא לא שהשחיתות גדלה, אלא שהיקף הפרסומים על שחיתות גדל וכתוצאה מכך נוצר לישראל דימוי של מדינה שבה יש הרבה שחיתות. אבל אותו ארגון שמדרג מדינות במדד השחיתות הנראית, מפרסם מדד נוסף לשחיתות, שמבוסס על הדיווח של אנשים בכל מדינה על רמת השחיתות שהם נתקלים בה באופן אישי.
תרשים 2 מראה את שיעור האנשים במדינות מפותחות יחסית שענו כי שחיתות משפיעה מאוד על חייהם הפרטיים, על חיי העסקים שלהם ועל הערכים והתרבות במדינה שלהם. אפשר לראות שבכל אחד מהמדדים הללו, ישראל נמצאת באחד המקומות הגבוהים. ישראל ממוקמת במקום השני מבין המדינות שבהן אנשים חושבים שהשחיתות משפיעה מאוד על התרבות, במקום השלישי מבין המדינות שבהן אנשים סבורים שהשחיתות משפיעה על חייהם האישיים, ובמקום גבוה גם ביחס לשאלה אם הם סבורים שהשחיתות משפיעה על חיי העסקים.
עם זה עוד לא שכנע מישהו שיש בעיה, יש נתון נוסף שעליו מדווחים אנשים בסקרים הללו: האם שילמתם שוחד ב-12 החודשים האחרונים כחלק מקבלת השירות באחד מהתחומים הבאים: בנייה, בריאות, חינוך, משטרה, משפט, מסים, אישורים, ותנאים סוציאליים. תרשים 3 מסכם את שיעור האנשים שדיווחו כי שילמו שוחד במדינות שונות.
ישראל נמצאת אמנם מתחת לטורקיה ומקסיקו מבחינת שיעור האנשים שמדווחים כי שילמו שוחד, אבל הרבה מעל כל המדינות המפותחות. אפילו בצ'ילה יש יותר אנשים שמתביישים להגיד לסוקרים כי הם שילמו שוחד מאשר בישראל. נראה כי בישראל כבר די מקובל שאם אתה רוצה משהו, אתה צריך לשכנע את הפקידים לתת לך את זה. כפי שאמר לי קבלן מסוים, כמובן שהוא לא עושה שום דבר לא מוסרי. אבל הוא אדם מבוגר, והוא כבר מכיר את כל הפקידים בוועדה המקומית, והוא יודע מה הבעיות שלהם, ואם הוא יכול לעזור, במילה טובה, או במשהו לחתונה של הבן, אז בוודאי שהוא יעזור. כי ככה זה כשמכירים ונמצאים בקשר כבר שנים.
כשאלו הדברים, נראה שלא צריך להתפלא שקבלנים חדשים לא מצליחים לקבל אישורי בנייה בתוך זמן סביר, וגם לא מכך שלמרות שמחירי הדירות עולים, התחלות הבנייה ממש לא מתרוממות, גם כאשר שר האוצר מתגאה בכמות הקרקעות שהוא הפשיר.
תרשים 2 : אחוז האנשים שחושבים שהשחיתות משפיעה מאד על תחומים בחייהם.
תרשים 3 : אחוז האנשים שדיווחו כי שילמו שוחד ב- 12 החודשים האחרונים
ד"ר אביחי שניר, המכללה האקדמית נתניה