מעילות אינן נחלתן של החברות הגדולות במשק, אלא מתרחשות חדשות לבקרים גם בארגונים קטנים. למען האמת, אחד הסיכונים הקיימים בכל ארגון הוא מעילות והונאות. קשה למצוא בישראל אדם שלא שמע את השם אתי אלון, שמוטטה בנק. אבל מדי שנה יש אלפי מקרי מעילה בארגונים שונים, שכלל לא מגיעים לידיעת הציבור.
מסקר עולמי מקיף בנושא מעילות, שערך הארגון הבינלאומי ACFE, שעוסק במחקר והסברה בכל הקשור למעילות הונאות ועבירות ארגוניות נוספות, עולה כי התופעה רחבה הרבה יותר מכפי ששיערתם. הנתון הבולט הוא שארגון טיפוסי מאבד בשנה 5% מההכנסות כתוצאה מהונאות. במרבית המקרים ההונאות הגדולות ביותר מבחינת ההיקף הכספי שלהן בוצעו על ידי עובד בכיר או הבעלים של החברה, ואמצעי ההסתרה הנפוצים ביותר הם יצירה ושינוי של מסמכים פיזיים. בסך הכל ניתח הארגון 2,410 מקרי הונאה תעסוקתית שהועברו אליו בשנים 2014 ו-2015.
מחסור במערכות בקרה
החשש למעילה קיים בכל ארגון שחסרות בו מערכות בקרה נאותות על הצד הכספי, ואין בו הפרדת תפקידים, כך שאותו עובד מבצע פעולה כספית מתחילתה ועד סופה ללא פיקוח. כמובן שתמיד יש למועלים סיבה לביצוע העבירה. אתי אלון, כמו רבים אחרים, לא התחילה למעול כך סתם. יש טריגר שמביא למצב שבו העבריינים הארגוניים נושכים את היד שמאכילה אותם.
אתי אלון, למשל, גנבה כי אחיה המהמר הסתבך עם ארגוני פשיעה, וכדי לחלץ אותו היא גנבה. ובאמת, במקרים רבים הכסף שנגנב מהמעביד משמש לכיסוי חובות בשוק האפור או למימון צריכת הסמים של העובד. גם אידיאולוגיה מהווה מניע ויש מקרים אינספור שבהם עובדים ביצעו מעילות במטרה לנקום במעסיק.
השלמת הכנסה מכספי המעסיק
בשנים האחרונות ניכרת מגמה של עלייה כללית בהיקפי המעילות, וזאת מארבע סיבות עיקריות. הראשונה, שחיקה בהכנסות המעמד הנמוך והבינוני, שמביאות למצב כלכלי קשה ועלולות לגרום לגניבת כספי המעסיק, בנימוק של השלמת הכנסה. סיבה נוספת היא חוסר טיפול מצד משטרת ישראל ובתי המשפט בחשדות לאי סדרים בארגונים. כתוצאה מכך חלה שחיקה ופגיעה באפקט ההרתעה מפני ביצוע מעשים מסוג זה.
גם הרצון של ארגונים רבים כל כך לסגור כל פרשת מעילות שמתגלה ללא דיווח - תורמת לעלייה בהיקפי המעילות. הימנעות מדיווח עלולה ליצור מצב שבו עובדים עבריינים עוברים ממקום עבודה אחד לאחר ומבצעים בכל אחד מהם מעילות מבלי שארגון אחד ידע על משנהו. החשש הוא שבהעדר הרתעה עובדים נוספים עלולים להצטרף למעגל המועלים.
אך מעל הכל כדאי לזכור שבתוך עמנו אנו חיים וכאן בישראל, הולכת ומתרחבת הנורמה של העלמות מס והון שחור, שללא ספק משפיעה על תפיסת הציבור ביחס לעבירות צווארון לבן.
במרבית המקרים מבצע המעילה הוא הגורם האחרון שהארגון חושד בו, בין השאר משום שהמאפיינים של מועל זהים למאפיינים של עובד מצטיין; אותו עובד שמגיע ראשון והולך אחרון, חכם, משקיע, ממעט להעדר מהעבודה ונמנע מיציאה לחופשות.
הדגלים האדומים תמיד מתנפנפים
אף שקיים קושי לאבחן מה הפוטנציאל של עובד לבצע מעילות, שכן לרוב ביצוע המעילה מתרחש על רקע בעיות כלכליות שלא בהכרח היו קיימות במועד שבו נקלט העובד לעבודה, אפשר לעשות זאת. נקודת המוצא של "לי זה לא יקרה" שגויה, ולא מעט בעלי עסקים שילמו עליה מחיר כבד כשגילו את היקף המעילה והפשטות שבה בוצעה. המציאות מוכיחה שהדגלים האדומים מתנוססים כמעט תמיד, אך לא תמיד בעל העסק יודע לזהות אותם, ולעתים הוא אף מעדיף לנוח באשליה שיצר סביבו, ולפיה המערכת שהוא מנהל חכמה מספיק כדי למנוע זאת.
הכותב הינו מומחה בתחום חקירה איתור ומניעת מעילות, שותף בפירמת אלקלעי-מונרוב