לפעמים הסנדלר הולך יחף. בנסיעה האחרונה שלי לאיטליה גיליתי שגם כתבת צרכנות, עם מודעות גבוהה לקריאת האותיות הקטנות, יכולה ליפול בפח. אחרי ששילמתי שכר לימוד של 80 דולר עקב טעות בהבנת הנקרא, חזרתי כדי לספר על זה ולמנוע מישראלים נוספים לעשות טעות דומה בפעם הבאה שהם קופצים לחו"ל וזקוקים לכסף מזומן.
הטעות הראשונה הייתה להגיע לאיטליה עם מטבע זר במזומן ולחפש דרך מהירה וזולה להחליף את הדולרים ביורו. הגעתי לפירנצה היפה, בירת טוסקנה, כשברשותי 400 דולר. ביקשתי מנהג המונית לעצור לי בתחנת חילופי מט"ח בעיר, וכך הגעתי לאחד הסניפים של רשת צ'יינג' איטלקית גדולה "change best and fast" ברח' ויה פנזני. שאלתי את הפקידה מה שער החליפין וכמה יורו אקבל תמורת 400 הדולר שלי, ומאחר שהסכום שהיא הציגה נשמע לי סביר בהחלט, מסרתי לה את הדולרים. מה שלא ששאלתי זה אם יש עמלה על עסקת המרת המטבע הזו.
להגנתי, אומר שזו שיטה שבה נהגתי בשנה האחרונה בפולין, הולנד ואנגליה - ובכל המקרים קיבלתי תמורה הוגנת למטבע הזר שברשותי.
הפעם, תמורת 400 דולר שמסרתי לפקידה קיבלתי בחזרה 270 יורו בלבד. כששאלתי היכן שאר הכסף, הסבירה הפקידה שהם גובים עמלה של 19.90%, כלומר קרוב ל-80 דולר מהסכום שהעברתי אליהם. ברגע שהבנתי את המצב, ביקשתי לבטל את העסקה ולקבל את הדולרים שלי בחזרה, ואולם הפקידה התעקשה שאין אפשרות כזו כי זו המדיניות של הרשת בכל הסניפים שלה ברחבי איטליה.
היא הצביעה על דף A4 שהיה מודבק על החלון, ושלא הבחנתי עד לאותו הרגע, ובתוך בליל ההערות שהופיעו עליו, הצביעה על שתי שורות של אותיות קטנות שבהן נכתב: "עמלת חליפין 19.90%", ו-"אין אפשרות לבטל את העסקה ברגע שהלקוח מוסר את הכסף".
התעצבנתי, רתחתי, התווכחתי - אבל שום דבר לא עזר. הסברתי לפקידה שאין דבר כזה במדינה מתוקנת, שהלקוח לא יכול לבטל עסקה כלשהי לפני שהיא הושלמה - ושזו כל המשמעות של ביטול עסקה - לבצע אותה ולבטל. גם העובדה שכלל לא נגעתי ביורו שהפקידה העבירה אלי לא הניחה את דעתה והיא ציינה לקונית: "זה חוקי באיטליה וככה אנחנו עובדים".
הבנתי שעלי להיפרד מהכסף שנגזל ממני והמעט שאני יכולה לעשות הוא להזהיר אחרים שלא ייפלו בפח. נשארתי במקום במשך זמן מה, ניגשתי לשני לקוחות שבאו אחרי ואמרתי להם: "שימו לב לעמלה שהם גובים". שניהם הופתעו מפני שלא שמו לב לפתק המודבק על החלון, החזירו את הכסף לארנק ועזבו את המקום בלי לבצע עסקת חליפין.
לאחר בירור, התברר שכל חנויות הצ'יינג' באיטליה עובדות באותה צורה. כולן גובות עמלה של עשרות אחוזים, אולם יש מקום למשא ומתן כשמדובר בסכומים גדולים (כמה מאות דולרים למשל). המינימום שהתבקשתי לשלם בכל המקומות היה 10%.
בביקור באחד הבנקים האיטלקים בעיירה פיסטוריה ניסיתי לברר מה שיטת החליפין שם, ואולם הפקידה הסבירה לי שהבנקים לא עוסקים בחילופי מטבע חוץ, ושלחה אותי לאחת מתחנות הצ'יינג' העושקות.
יצרתי קשר עם קולגה איטלקי עיתונאי שכותב עבור העיתון המקומי LANAZIONE, והוא פרסם ידיעה שהתייחסה למקרה: "פגם במערכת השירותים הפרטיים שמציעים לתיירים בבירת התרבות האיטלקית. ה'מלכודות' החבויות מאיימות על תיירים שמשמשים מטרה להוצאת כסף במקום להתייחס אליהם כאורחים מכובדים", נכתב בידיעה האיטלקית.
נראה שאיטליה מפגרת אחרי ישראל בכל הקשור לתודעת שירות ויחס הוגן לצרכן, ונראה שהחוק האיטלקי לא מגן על הצרכן במקרים של ביטול עסקה וזו עוולה חמורה. הרי גם אם הייתי אזרחית איטליה שמבקשת להחליף דולרים בתחנת צ'יינג' הייתי נתקלת באותה הבעיה. בנוסף, בעוד שהחוק הישראלי שם סוף להטעיית הצרכנים במחירים המסתיימים ב-99 אגורות, התופעה עדיין חוגגת בחנויות רומא ופירנצה שבהן ביקרתי. המוכרת גם הכריזה בתמימות שאין לה עודף של סנט להחזיר על רכישה כזו וגם היא פעלה במסגרת החוק.
אז מה ההמלצה לישראלים שנוסעים לאיטליה? אם אתם מעדיפים להגיע עם כסף מזומן, תדאגו לרכוש יורו עוד בארץ בתנאים שמוכרים וידועים לכם מראש. אם בכל זאת נתקעתם בלי יורו אך מצוידים בכרטיס אשראי תוכלו למשוך כסף בכספומט או לשלם באשראי בחנויות ומסעדות. רק שגם כאן כדאי לשים לב שכל חברות האשראי הישראליות גובות עמלה של 2.5%-4% על כל משיכה או עסקה.
ומה עושים אם בכל זאת נתקעים עם מטבע זר במזומן ובלי כרטיס אשראי? שואלים שאלות, קוראים את האותיות הקטנות ומתמקחים על התעריף הרבה לפני שמוסרים את הכסף. תלמדו מניסיון של אחרים; את שכר לימוד אני כבר שילמתי באיטליה.
