פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זהו את עצמכם: לא יודעים על הניצול הכלכלי או יודעים ומתעלמים?

      בכל פעם שאנחנו קונים מוצר, אנחנו משפיעים על היצרנים והעובדים שלהם. אמנם, בסביבה הכלכלית הרגילה שלנו זה לא מעניין אותנו וגם לא צריך לעניין אותנו כי כולנו פועלים כדי לשפר את המצב שלנו. אבל האם הידיעה שילדים בני 6 קוטפים את הקקאו, תגרום לנו לא לאכול יותר שוק

      שטרות של 100 אירו (ראובן קסטרו)
      (תצלום: ראובן קסטרו)

      "כמה פעמים יכול אדם לסובב את הראש, ולהעמיד פנים שהוא פשוט לא ראה", שואל חתן פרס נובל לספרות, בוב דילן, האחד משיריו. לדעתו, התשובה עפה ברוח, אבל נראה שהתשובה האמיתית היא, פחות או יותר: לנצח.

      לקריאה נוספת:
      כמה כסף תחסכו אם לא תקנו דירה?
      איכות חיים ויוקר מחיה בישראל: האם באמת כל כך רע לנו פה?
      דו"ח השכר: איפה כדאי לעבוד בהיי טק או במגזר הציבורי?

      לא מעט מהפעולות שלנו משפיעות בדרכים עקיפות על רווחתם של אנשים אחרים. כשאנחנו קונים מוצר, אנחנו משפיעים על הרווחה של היצרנים ושל העובדים שלהם. אמנם, בסביבה הכלכלית הרגילה זה לא מעניין אותנו, וגם לא צריך לעניין אותנו שהרי כולנו פועלים כדי לשפר את המצב שלנו. עם זאת בלא מעט מקרים הפעולות שלנו ממש מזיקות לאחרים.

      השאלה היא מה קורה כשיש בכוחנו לפעול כדי לשנות את המצב – אף שיש לזה מחיר. בכל מצב כזה עומדות בפנינו כמה אפשרויות:

      לדעת שאנחנו מזיקים לאחרים, ולפעול כדי לשנות את הדברים גם אם יש לזה מחיר.

      לדעת שאנחנו מזיקים, ולהמשיך לפעול באותה צורה.

      לא לדעת שאנחנו מזיקים, ולעשות מה שטוב לנו.

      בניסוי פשוט שניסה להדגים זאת, קולגה שלי בשם ואן דר וילה, נתן לנבדקים להחליט איך לחלק סכום כסף בינם לבין אדם נוסף, אבל כדי להפוך את הניסוי למעניין הוא גם אמר לנבדקים שהחלוקה יכולה להתבצע רק באחד משני המצבים הבאים:

      במצב הראשון, הנבדקים ידעו שאם הם יבחרו באפשרות הראשונה, הם יקבלו 10 אירו, והאדם האחר יקבל אירו אחד. אם הם יבחרו באפשרות השנייה, הם יקבלו 6 אירו, וגם הנבדק השני יקבל 6. אם, לעומת זאת, מדובר במצב השני, אז אם הם יבחרו באפשרות הראשונה, הם יקבלו 10 אירו, והאדם השני יקבל 6. אם הם יבחרו באפשרות השנייה, הם יקבלו 6, והאדם השני יקבל אירו אחד.

      או במילים אחרות - במצב הראשון בחירה באפשרות הראשונה היא הפעולה האנוכית שמשאירה את הבוחר עם הרבה ואת האדם השני עם מעט. ואילו במצב השני, האפשרות הראשונה היא הבחירה העדיפה עבור שני המשתתפים.

      הנבדקים לא ידעו איזה משני המצבים מתקיים, אבל לפני שהם בחרו, הם יכלו לברר זאת ללא כל עלות. עם זאת בערך שליש מהנבדקים העדיפו לא לברר - ובאופן לא מפתיע, כל אלה שבחרו לא לברר, גם בחרו באפשרות הראשונה, זאת שתמיד נותנת להם את הרווח הגבוה. כמו בשיר של דילן, הם הפנו את המבט הצידה, ואז הם יכלו לבחור מבלי להיות מוטרדים מהאפשרות שהצד השני יישאר כמעט בלי כלום.

      אלה שכן בחרו לברר, התחלקו בערך חצי-חצי. חצי בדקו, ואז בחרו בכל מקרה באפשרות שהיתה עדיפה בשבילם, וחצי בחרו באפשרות שחילקה את הכסף בצורה הוגנת. המסקנה מכך היא שאפילו במעבדה חלק לא מבוטל מהאנשים בוחר לא לדעת - כשיש להם מה להרוויח מחוסר ידיעה.

      מעדיפים לא לדעת

      במציאות, מסתבר שהחלק שמעדיף לא לדעת גדול בהרבה. דוגמה אחת היא השוקולד שכולנו אוכלים. כ-70% מהקקאו בעולם מגיע מגאנה ומחוף השנהב. החקלאים שמגדלים את הקקאו מרוויחים כ-2 דולר ליום, וכדי להישאר עם רווחים, הם מעסיקים ילדים. חלק לא מבוטל מהילדים הללו, מועסקים בתנאים של עבדות. אף שהמצב השתפר במעט בשנים האחרונות, הרבה מהילדים האלה לא לומדים כלל בבית ספר, וכמחצית מהם סובלים מחתכים ופצעים שנגרמים מהמצ'טה, שבה הם משתמשים מאז שהם בני שש.

      לו היינו צריכים להביא את זה בחשבון בכל פעם שאנחנו אוכלים קובייה של שוקולד, ייתכן שהיה אובד לנו חלק מהתיאבון. לכן, אין זה מפתיע שרוב האנשים בוחרים לא לדעת מי מגדל את השוקולד שלהם, ואם הם בכל זאת יודעים מה קורה בגאנה וחוף השנהב, הם כנראה מעדיפים להאמין שהם קונים שוקולד שמיוצר במקומות אחרים.

      מובן שכדי לשנות את מצבם של העובדים בחוף השנהב, צריך לשלם יותר על השוקולד, וכתוצאה מכך לגרום לצמצום הרווחים של החברות המערביות שמייצרות את השוקולד, ולפגוע בבעלי המניות שלהן - כלומר בחוסכים באירופה, ארה"ב, וגם בישראל.

      מה שעוד יותר עצוב הוא שגם כאשר מתנהל קמפיין אמיתי כדי לעצור תופעות כאלה, בדרך כלל מנהלים אותו אינטרסנטים שרוצים להגדיל את הרווחים שלהם על חשבון אותם עובדים מסכנים במקומות אחרים.

      נסיון העבר מוכיח שהחברות המערביות באמת יילחמו מיוזמתן בעבדות של הילדים, רק אם חקלאי השוקולד העניים יתאגדו כדי לייצר את השוקולד בעלויות נמוכות. אם דבר זה אכן יקרה, החברות המערביות יהיו הראשונות לשכנע את הצרכנים בעולם המערבי לקנות רק שוקולד יקר, כזה שלא מייצרים בתנאי עבדות, מאחר שהחברות היחידות שיוכלו לשלם עבור קקאו ללא עבדות הן אותן חברות מערביות גדולות. במקרה כזה אמנם תהיה פחות עבדות ילדים, אבל המחיר שהחקלאים העניים של אפריקה ישלמו הוא אובדן החברות שיקימו וגם אובן של הסיכוי להפוך לעצמאים באמצעות החברות האלה.

      אביחי שניר הוא כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה