א', דתי-לאומי בוגר ישיבה בציונות הדתית, נישא לבחירת לבו. את טקס החופה ערך רב מוכר שהחזיק גם בתפקיד רשמי באותה העת. מספר ימים לפני מועד החופה, התקשר אל א' הנהג של הרב ובירר עמו מספר פרטים. בשיחה הקצרה גם סוכם עם א' הסכום שיירשם כ"תוספת" בכתובה של הכלה בעוד ימים אחדים. הליך קצר ופשוט - אך בעיקר ללא הסברים.
הנהג של הרב הציע לא' לכתוב בכתובה סכום של 180 אלף שקל, ובאותה הנשימה ציין כי "המהדרין" כותבים 360 אלף שקל. הנהג הסביר כי סכומים אלה הם נגזרת של מכפלת המספר 18 שמשמעו בגימטריה - ח"י.
הסכומים נשמעו לא' דמיוניים. הוא היה סטודנט צעיר, שעבד בחצי משרה, והבהיר שסכום של 360 אלף שקל נשמע לו המון כסף. לבסוף סיכמו א' והנהג כי בכתובה יירשם סכום של 180 אלף שקל "בלבד". בשום שלב של השיחה לא נשמעה אפילו התחלה של הסבר אודות המשמעות המעשית וההלכתית של הכתובה, והסכום שסוכם שייכתב בה.
גם הרב המוערך והמוכר שהגיע לערוך את החופה כעבור ימים אחדים, התייחס לסכום כאל נושא סגור וברור; ואף לא טרח לבדוק עם החתן את הבנתו בנושא, טרם החתימה על הכתובה ותחילת טקס החופה. הסיפור הזה אולי נשמע מוזר, אבל הוא אמיתי לגמרי, וככל הנראה מתרחש בווריאציות שונות אצל לא מעט ישראלים.
אז מהי בעצם הכתובה?
הכתובה היא המסמך שמוסר החתן לכלה בעת טקס החופה. זהו מסמך משפטי לכל דבר ועניין, שבו קבועות חובות הבעל כלפי אשתו, וכן התחייבות כספית כלפיה למקרה שבו, בין היתר, יתגרשו הצדדים ללא עילה הלכתית מוכרת. הסכום הכספי שנקבע בכתובה מורכב מסכום בסיסי כלשהו, ובתוספת סכום כספי שנקרא "תוספת הכתובה" - שנקבע באופן פרטני ושונה בין הזוגות הנישאים.
אם האישה רוצה לעמוד על זכותה לפרוע את סכומי הכסף שפורטו בכתובתה, עליה להגיש תביעה מתאימה לבית הדין הרבני - שהוא בעל הסמכות הייחודית לדון בנושא הכתובה, והדין החל הוא הוראות ההלכה היהודית.
האם ניתן לאכוף סכום כספי מופרז שנקבע בכתובה?
בשנים האחרונות ניתן לחזות בטקסי חופה שבהם מקריאים בקול רם את הכתובה, וכאשר מגיעים לסכום - קוראים בהדגשה יתרה. ככל שהוא גבוה יותר, כך מוקדשת לכך תשומת לב רבה יותר. אלא שכדאי לדעת כי הגישה ההלכתית הרווחת היא שהתחייבות מעבר ליכולת המתחייב = איננה בהכרח בתוקף.
כך למשל, חתן צעיר שכל רכושו מסתכם בסכום של עשרות אלפי שקלים בחשבון הבנק, איננו יכול להתחייב על תוספת כתובה בסך של מיליון שקל, שכן מבחינת ההלכה - אין ולא יכולה להתקיים אצלו היכולת להתחייב על סכום הגבוה עשרות מונים מרכושו בעת ההתחייבות.
ברור שככל שסכום ההתחייבות יתקרב ליכולתו הריאלית של החתן, תוכל ההלכה להכיר ביכולת שלו לגבש "גמירות דעת" (מונח שנלקח מההלכה) להתחייב על העסקה - מה שסולל את הדרך לאכיפת אותה ההתחייבות. אם בני הזוג נפרדו, ובעת הפרידה יש לחתן די כסף בגובה הסכום שעליו התחייב בחופה, ייתכן מאוד שבית הדין הרבני יחייב אותו לעמוד בהתחייבות הכספית במעמד החופה.
רק לשם כבוד? לא בטוח שתצטרכו לשלם הכול
לאחרונה דן בית הדין הרבני האזורי בתל אביב בטענתו של בעל, שסכום הכתובה המוגזם נכתב כך משום ש"הרב שערך את החופה הסביר שהסכום בכתובה נכתב רק לשם הכבוד". בפסק הדין נכתב כי "מהכרת המתרחש בתחום הכתובות, הטענה מתקבלת על הדעת, שכן ידוע שישנה כיום הבנה בציבור שהסכום הנקוב בכתובה לא מחייב".
עוד הוסיף בית הדין: "במציאות הקיימת היום, כשקיימים רבנים עורכי חופות אשר אינם מייחסים חשיבות לסכום הכתובה, הרי שיש בסיס לטענה שהכתובה נכתבה לשם הכבוד על דעת הרב שערך את הכתובה". אמנם בית הדין סייג את דבריו והבהיר בפירוש שיש לבחון כל מקרה לגופו, אבל, הוא הכיר במציאות שידועה לרבים.
סביר וברור כי ככל שהנסיבות המצטברות יוכיחו לבית הדין שהחתן לא היה בעל יכולת, והתקשה להבין את התחייבותו המופרזת שניתנה לשם הכבוד, הדבר יוביל להפחית את סכום הכתובה, ככל שבית הדין יכריע שיש לחייבו לשלם זאת.
ובחזרה למקרה של א', שלימים הפך לעו"ד מצליח הנשוי באושר עד עצם היום הזה. במקרה שבו חס וחלילה יתעורר בעתיד צורך או רצון בפירוד, הוא ימצא את עצמו נזקק להתדיינות משפטית - שהיה ניתן למנוע מראש, אילו רק היה מקבל ייעוץ מסודר לפני שחתם. ההמלצה המקצועית היא חד משמעית - אין להקל ראש: הכתובה היא מסמך משפטי מחייב. סוף מעשה במחשבה תחילה.
הכותבים הם שותפים במשרד עורכי הדין הופמן & פרידנברג העוסק בדיני ירושה וענייני משפחה