דייקנות היא לא בדיוק התכונה העיקרית שמאפיינת את הישראלים. פקקים, ילדים, שיחות טלפון לא צפויות - יש תירוצים רבים שאנחנו מספקים כאשר אנו לא מגיעים בזמן למקום בו מצפים לנו. נראה כי תופעת האיחורים רק מתרחבת - סקר חדש מגלה כי חלה עלייה משמעותית במספר האיחורים של הישראלים למקום העבודה בשנה האחרונה. האם איחורים טבועים בטבע שלנו, או שאנחנו פשוט נופלים קורבן לנסיבות? והאם המאחרים צריכים לשנות את ההרגלים - או דווקא שוק העבודה צריך להתאים את עצמו ולהפוך לגמיש ודינמי יותר?
חברת עוקץ מערכות, המספקת שעוני נוכחות לאלפי בתי עסק בישראל, השתמשה במאגר הנתונים שהצטברו בשרתים על מת לבדוק סטטיסטית עד כמה מאחרים העובדים הישראלים לעבודה. הסקר, שהגיע לידי וואלה! עסקים, מגלה כי רוב העובדים במשק, כמעט 70%, נוהגים לאחר לעבודה. לשם השוואה, על פי סקר אמריקני שנערך על ידי האתר CareerBuilder, רק 30% מהאמריקאים מאחרים לעבודה.
על פי הממצאים של עוקץ מערכות, כ-36% מכלל האיחורים של הישראלים הם איחורים "קטנים" של עד חמש דקות; 12% הם איחורים של עד 10 דקות; אולם 20% מהאיחורים הם איחורים משמעותיים של יותר מ-15 דקות. כמו כן, הסקר מגלה כי מספר האיחורים המשמעותיים - עד 10 דקות ומעל רבע שעה - גדל בשנה האחרונה בכ-22%.
"הילד לא רצה ללכת לגן", זה "הכלב אכל את השיעורים" החדש של המבוגרים
ההסבר הנפוץ ביותר שנתנו העובדים לאיחורים הוא, כמובן, פקקי תנועה בדרך לעבודה. 55% מהאיחורים נבעו, לטענתם, מהסיבה הזו. הגורם השני לאיחורים (23%) הוא הילדים - "הילד לא רצה ללכת לגן", זה "הכלב אכל את השיעורים" החדש של המבוגרים. 9% מהמאחרים לא התעוררו בזמן ו-7% נאלצו לטפל במשהו שצץ ברגע האחרון.
נראה שלא חסרות סיבות ותירוצים לאיחורים של ישראלים, אולם האם ניתן להסיק מכך על תרבות העבודה שלנו? גלעד ברנד, חוקר שוק העבודה בישראל ממכון טאוב לחקר הכלכלה והחברה בישראל, טוען שלא כדאי למהר עם המסקנות. "לא הייתי מקיש משכיחות האיחורים לגבי מנטליות העבודה של העובד בישראל. הוא אינו עצלן ורשלן, אלא נמצא בסד לחצים משמעותי. השכר נמוך, רמת המחירים גבוהה וצפיפות הפקקים הולכת וגוברת. הוא גם עובד יותר שעות ביחס לרבים ממקביליו במדינות ה-OECD", הוא אומר.
לאור דברים אלה עולה השאלה: איך ניתן להסביר את העובדה שברוב הארגונים, המאחרים הם בדרך כלל אותם עובדים קבועים, עם איחורים חוזרים שתמיד טוענים: "זה לא קרה באשמתי"? לטענת יפית כהן, מאמנת מומחית לניהול וקידום קריירה, אין עניין נסיבתי באיחורים - והסיבה נעוצה באדם עצמו.
"וודי אלן אמר פעם ש-90% מההצלחה זה להגיע בזמן. אני נוטה להסכים עמו. מניסיוני, אנשים מאחרים לעבודה הם אנשים שמאחרים לכל מקום ובכל תחום בחייהם. זהו דפוס התנהגות קבוע שמאוד מעכב את האדם בחייו. הבשורה הטובה היא שאפשר להיגמל מההרגל הזה ולהפסיק לשלם את המחיר בגין גניבת זמן מאחרים".
גם המעסיקים שסופגים הפסדים מאיחורים נאלצים להקשיח עמדות. "בשנים האחרונות אנו רואים מגמה של החמרת האכיפה כלפי איחורי עובדים ותשלום על זמן עבודה בפועל", אומר עמי ברגמן, מנכ"ל משותף בעוקץ מערכות. לדבריו, "הארגונים הבינו כי הנזק הכלכלי שנגרם להם עצום: אם מדובר בארגון שמעסיק 200 עובדים, ש-10% מהם מאחרים מדי יום במשך רבע שעה - הרי שבחישוב של 22 ימי עבודה ועלות מעביד של 35 שקל לשעה - האיחורים האלה יוצרים הפסד כספי שנתי של 46,200 שקל".
בכל העולם מחפשים גמישות בשעות העבודה
הגיוני, אם כן, שהמעסיק לא יספוג איחורים אשר אירעו באשמת העובד; אולם על פי החוק הישראלי, גם כאשר מדובר באיחור שנגרם על ידי פגעי מזג האוויר או כוח עליון, העובד עדיין זה שייאלץ לשלם את המחיר. "עובד שלא הצליח להגיע לעבודתו בגלל מזג האוויר (למשל הצפות שמביאות לחסימת כבישים או שיבושים בתחבורה הציבורית), ייחשב כמי שנעדר מעבודתו על חשבון ימי החופשה השנתית", מסבירה עו"ד איריס אלמוג, מומחית בדיני עבודה. "כרגע הנושא אינו מוסדר בחקיקה, ולכן בהיעדר הסכם אישי או קיבוצי שמסדיר פיצוי לעובד על היעדרות בשל פגעי מזג אוויר, המצב המשפטי הקיים, הגם שיכול להיתפס כבלתי הוגן, הוא המחייב".
הנתונים אודות העובדים הישראלים, שמתקשים לעמוד במסגרת שעות קבועה, מתיישבים עם המגמה ההולכת ומתפתחת בשוק התעסוקה העולמי: דרישת העובדים לשעות עבודה גמישות. מסקר שביצעה חברת MANPOWER העולמית בקרב 14 אלף עובדים ברחבי העולם, עולה כי קרוב ל-40% מהמועמדים למשרות מדווחים שגמישות בשעות העבודה היא בין שלושת הגורמים החשובים ביותר שהם מביאים בחשבון בקבלת החלטות קריירה.
"עם השינויים בדרכי התקשורת, החדירה של טכנולוגיה וחילופי הדורות בשוק העבודה, במסגרתם בני דור ה-Y תופסים יותר עמדות ניהוליות; ובני דור ה-Z נכנסים למשרות הראשונות שלהם - הופך נושא גמישות הארגון והמשרה להיבט מרכזי לצד משכורת ותנאים", מציין אמנון רדר, יו"ר MANPOWER ישראל. "עד לאחרונה, התרבות הארגונית יחסה יותר ערך לנוכחות מאשר לתוצאות ותפוקה. אולם כיום, שני שלישים (63%) מהמועמדים סבורים שנוכחותם ליד שולחן העבודה במשרד כלל אינה הכרחית לביצוע העבודה. הסדרים של שעות עבודה גמישות כבר אינם עניין לאימהות עובדות בלבד. אנשים מכל הגילים מעוניינים באיזון בין עבודה לבית".