חובה לעבוד בערב חג? מדריך זכויות עובדים לתקופת חגים

תקופת החגים מתקרבת וכדי ששכרם לא ייפגע כתוצאה מימי השבתון הרבים זכאים העובדים לתשלום עבור ימי החגים. עובדים רבים אינם מודעים לזכויותיהם המלאות בתקופה זו ולכן ריכזנו את כלל הזכויות המגיעות להם. אז מי זכאי לתשלום עבור ימי חג ובאילו חגים מדובר?

על פי צו הרחבה החל על כל העובדים והמעסיקים בישראל, עובד זכאי לתשלום מלא מדי שנה עבור 9 ימי החג הבאים: ראש השנה, סוכות ופסח. מדובר בתשלום עבור יומיים בעד כל חג ואילו עבור יום הכיפורים, שבועות ויום העצמאות זכאי העובד לתשלום עבור יום אחד בעד כל מועד. עובד לא יהודי יקבל דמי חגים על פי חגי הדת אליו הוא משתייך או בחגים היהודיים, לפי בחירתו.

בנוסף, הסכמים רבים נותנים לענפים שונים "יום בחירה" נוסף אשר מתווסף על 9 ימי חג אלה. כך למשל בענף הייבוא, הייצוא והמסחר בסיטונות זכאים העובדים ל"יום בחירה" נוסף על ימי החג, אותם יכול העובד לבחור מבין המועדים הבאים: פורים, הושענא רבא, ערב יום כיפור, אחד במאי, תשעה באב ויום הזיכרון, וכן זכאים העובדים להיעדרות בתשלום בגין כל יום שיוכרז עליו כשבתון על ידי המדינה.

לקריאה נוספת:
המחירים נחשפים: כמה עולים המוצרים בדקאתלון בארץ?
"גנבו לי כסף מהמגירה": ההסברים של בעלי האולמות להעלמת המס
טבע עדכנה כי 150 עובדים בכפר סבא מועמדים לפיטורים

על מנת שהעובד יהיה זכאי לתשלום עבור ימי חג חייבים להתקיים שלושה תנאים:

העובד יהיה מועסק לפחות 3 חודשים במקום העבודה. כך למשל, אם נניח שעובד הצטרף לשורות המעסיק כחודש ימים לפני ראש השנה, אין חובה על המעסיק לשלם לעובד עבור ימי החג.

העובד הועסק ביום שלפני החג וביום שאחרי החג, אלא אם כן נעדר מהעבודה בהסכמת המעסיק. היעדרות שתיחשב בהסכמת המעסיק יכולה להיות יום חופשה שהעובד לקח, העובדה שהמעסיק לא שיבץ אותו למשמרת בדיוק ביום שלפני החג וכד'.

החג לא חל בשבת: אם החג חל בשבת, העובד אינו זכאי לתשלום. חשוב לציין שהצו לא מתייחס למקרים שבהם החג חל ביום שישי או ביום פנוי אחר של העובד. עם זאת, פסיקה שניתנה לפני כשנה על ידי בית הדין הארצי לעבודה קבעה כי עובד הזכאי לדמי חגים ואשר עובד חמישה ימים בשבוע אינו זכאי לדמי חגים בעבור חג אשר חל ביום שישי.

עובד המשתכר משכורת חודשית ולא על בסיס שעתי או יומי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור ימי החג. למשל, אם עובד מרוויח משכורת חודשית של 6,000 שקל, שכר זה ימשיך להיות משולם לו גם כשיהיה בבית יום אחד לרגל חג השבועות נניח - פשוט לא יופחת לו החלק היחסי של יום החג מהמשכורת. לעומת זאת, עובד שעתי שמרוויח 30 שקל לשעה ונעדר ביום חג השבועות, ישולם לו בתלוש השכר רכיב נפרד של "דמי חגים" או "תשלום חג" עבור אותו יום.

צו ההרחבה הקובע את הזכאות לדמי חגים, אינו קובע מה גובה הסכום שישולם בגין כל יום חג. הפרשנות המקובלת הינה כי התשלום יהיה זהה לתשלום עבור יום עבודה רגיל. כאשר מדובר בעובד שעתי, חישוב דמי החג היומיים יעשה לפי ממוצע שעות ליום העבודה בשנה האחרונה, ללא תוספות שונות כגון נסיעות, שעות נוספות ועוד.

דין עבודה בימי חג הוא כדין עבודה ביום המנוחה השבועי. לכן, במקומות עבודה בהם עובדים גם בימי חג, עובד שהסכים לעבוד ביום חג יהא זכאי לשכר בגובה של 150% משכרו הרגיל בגין אותו יום, אלא אם נקבע גמול גבוה יותר בחוזה אישי או בהסכם קיבוצי או ענפי ו/או בצו הרחבה. יחד עם זאת, בעבר קבע בית המשפט כי אם מדובר בחובה שהוטלה על העובד על ידי המעסיק ולא על רצונו של העובד יקבל העובד תשלום בגובה 150% משכרו - בנוסף לשכר העבודה הרגיל שהיה משולם עבור אותו יום עבודה אלמלא היה יום חג.

החוק אינו מחייב מעסיקים לתת מתנה לעובדיהם לכבוד החגים. יחד עם זאת, מחויב המעסיק לעשות כן מכוח התחייבות בהסכמי עבודה אישיים, מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה החל עליו, או מכוח נוהג הקיים במקום העבודה. כאשר קיים נוהג של מתן שי לחג לעובדים, המעסיק לא יהיה רשאי לבטל נוהג זה, וביטול מעין זה עלול להיחשב כהרעת תנאים. כמו כן, לא יהיה רשאי המעסיק להפלות בין עובדים במתן השי. כך למשל, מתן שי לחגים רק לעובדים מצטיינים שהוכיחו עצמם תוך שלילת השי מעובדים אחרים, מהווה אפליה אסורה ומנוגדת לחוק.

ערב חג מהווה יום עבודה מקוצר על פי צו ההרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר (משנת 1990). בערבי חג יקוצרו ימי העבודה ל-8 או 7 שעות, לפי בחירת המעסיק ונציגות העובדים. בעבור יום עבודה בן 8 שעות יינתן לעובדים תשלום כשל יום עבודה בן 9 שעות, ואילו בעבור יום עבודה בן 7 שעות, יינתן לעובדים תשלום כשל יום עבודה בן 8 שעות. בערב יום כיפור יום העבודה יהיה בן 6 שעות, והתשלום יהיה לפי 8 או 9 שעות, בהתאם לתשלום אותו נוהג המעסיק לשלם בערבי חג אחרים. בענפים מסוימים במשק קיימים הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה אשר מנהיגים ימי עבודה מקוצרים אף יותר בערבי חג. ישנם מקומות עבודה בהם נהוג מזה שנים יום מקוצר בן 4-5 שעות בערב חג, או יום חופשה בתשלום בערב חג, ועם הזמן נוהג זה הופך למחייב, ולעובד קיימת זכות שנוהג זה יימשך.

אין כל התייחסות בחוק ובצו ההרחבה לימי חול המועד. לכן, הכלל הוא כי מדובר בימי עבודה רגילים. עם זאת, כמו בסוגיית ערבי חג, ישנם מקומות עבודה בהם חלים הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה שונים אשר מכתיבים תנאים משופרים בעבור העובדים לגבי חול המועד, ומקומות עבודה בהם קיים נוהג על פיו עובדים בימי חול המועד ימים מקוצרים. נוהג מעין זה מחייב את המעביד להמשיך ולפעול באותה דרך.

זכותו של המעסיק להחליט לסגור את שעריו של מקום העבודה בערבי החג ובחול המועד, ולהוציא את עובדיו לחופשה מרוכזת. עם זאת, זכות זו כפופה לשני תנאים:

1. אם אורך החופשה המרוכזת עולה על 7 ימים רצופים – יש להודיע על כך לעובדים שבועיים מראש לכל הפחות.

2. ניתן להוציא לחופשה כפויה ביוזמת המעסיק, אך ורק עובדים אשר עומדים לרשותם מספיק ימי חופשה צבורים. אם לחלק מן העובדים אין די ימי חופשה העומדים לזכותם, לא ניתן להוציאם לחופשה ללא תשלום או להוציאם לחופשה על חשבון ימי חופשה עתידיים, אלא בהסכמתם. במידה ולא התקבלה הסכמת אותם עובדים, והמעביד בכל זאת איננו מעוניין להעסיקם בערבי החג ובחול המועד, יש לשלם להם על ימי החופשה המרוכזת במלואם, על חשבון המעסיק. במקרה של חופשה מרוכזת, ימי החג לא ינוכו ממכסת ימי החופשה השנתית של העובדים.

הכותבת היא מומחית לדיני עבודה, עומדת בראש משרד נעמי לנדאו ושות'