ביטוח לאומי הוא זרוע ממשלתית שתפקידה להעביר לציבור תשלומים, בעיקר לצרכי רווחה ובמקרים בהם נפגעת ההכנסה השוטפת של מקבל הקצבה. המוסד משלם קצבאות לקשישים, נכים, נפגעי תאונות, דמי לידה ליולדות, תגמולים למשרתי מילואים, קצבאות ילדים וכו'. מקורות המימון של המוסד הם דמי ביטוח לאומי הנגבים מהכנסות העובדים והעצמאיים, וסכום זהה המועבר למוסד מתקציב המדינה.
שמו של המוסד מטעה - ויש החושבים שהמוסד הוא מעין חברת ביטוח לאומית. למעשה מדובר במעין קופה ממשלתית צדדית לצורך תשלומי רווחה. תאורטית, יכולה המדינה להסתדר גם ללא המוסד, ולספק את שירותי הרווחה והתשלומים באופן ישיר. בפועל, מספק חוק המוסד לביטוח לאומי הגנה מסוימת למקבלי הקצבאות, ומקשה על מקבלי החלטות לנתב כספים המוקדשים לחלשים בקרבנו לצרכים אחרים. מקשה, אבל לא תמיד מונע.
האמת היא שגם הממשלה והמוסד עצמו מתנהגים, לעתים, כאילו מדובר בחברת ביטוח. כך, למשל, נערכת מדי שנה הערכה אקטוארית של מצבו הכספי של המוסד. כלומר: נערך מאזן, הבוחן אם הכסף הצבור במוסד וההכנסות הצפויות לו, מאפשרים לממן גם בעתיד את ההתחייבויות שלו לתשלום קצבאות.
אם היה מדובר בחברת ביטוח אמיתית, היה המאזן האקטוארי של המוסד מוכיח שהוא אינו יכול לעמוד בהתחייבויות - והוא היה קורס. אולם בפועל מדובר בזרוע ממשלתית ולא בחברה מסחרית. לאזרחים המשלמים אין מסי הביטוח הלאומי אין כל פוליסה שבה מפורטות זכויותיהם והתמורה לכספם.
שלא תתבלבלו: התשלומים לביטוח לאומי הם מס לכל דבר
התחייבויות הביטוח הלאומי מצוינות בחוק המוסד, שנחקק לראשונה בשנת 1953, ומאז הוכנסו בו מאות תיקונים. הממשלה רשאית להעלות ולהוריד כרצונה את תשלומי המוסד, למשוך ממנו כסף כאשר נראה לו שנצברו בו עודפים, או להעביר אליו כספים על מנת לממן תוספת תוספות לקצבאות. התשלומים למוסד לביטוח לאומי הם מס לכל דבר, הנגבה במקביל למסים על הכנסה. מערכות הגבייה של מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי מחוברות ביניהן ומחליפות מידע על הכנסות הנישומים.
מי משלם ביטוח לאומי? בעיקרון כל אזרח המדינה מגיל 16, למעט פטורים שנקבעו בחוק, כגון חיילים בשירות סדיר; עקרות בית; עולים חדשים בשנתם הראשונה בארץ; נכים בשיעור 75% לפחות; אנשים השוהים בחו"ל, ולמדינה בהם הם שוהים יש אמנה המסדירה תשלום למוסד המקביל בחו"ל; ועוד.
כמה משלמים? מאז נחקק החוק לביטוח בריאות חובה, כוללים דמי הביטוח הלאומי את מס הבריאות. על חלק השכר, המהווה 60% מהשכר הממוצע (כ-5,600 שקל לחודש), התשלום הכולל הוא 3.5% מהשכר - מרביתם (3.1%) מופנים לביטוח הבריאות. על יתרת השכר, גובה המוסד 12%, כאשר ביטוח הבריאות מהווה 5% מתוכם.
שיעור התשלום זהה לשכירים ולעצמאים, למרות שעצמאים נהנים מזכויות מופחתות בזכאות לדמי אבטלה. יצוין כי בשנה שעברה יזם משרד האוצר הנחה מסוימת לעצמאים המפרישים לקרן פנסיה.
אי תשלום דמי ביטוח לאומי מהווה עבירה על החוק, ולמוסד יש דרכים תקיפות מאוד לגבות חובות ממי שמזניח את התשלום. שכירים אינם נוטים להקדיש מחשבה רבה לתשלומים, שכן הם משולמים אוטומטית באמצעות המעסיקים. אבל בשונה ממס הכנסה, יש לשלם את דמי הביטוח גם בתקופות בהן אין לנו הכנסה - כמו לימודים באוניברסיטה, נסיעה ארוכה לחו"ל או המתנה בין עבודות.
מי שמזניח את התשלומים בתקופות אלה, עלול לקבל ביום מן הימים חשבון גדול - שעוד יכול להתנפח למאות ועשרות אלפי שקלים. לקפדנים מומלץ לבדוק בסוף כל שנה אם דמי הביטוח ששילמו בפועל תואם את נתוני טופס הדיווח השנתי 106. זכרו: טעויות קורות, ולא תמיד לטובתנו.
