האם אמונה דתית טובה לכלכלה? ולא פחות חשוב - איזה חלק באמונה הדתית מקושר להצלחה כלכלית? האם זאת האמונה באלוהים, ההליכה לבית התפילה, הפחד מהגיהנום או התקווה לגן עדן?
את ההשערה הראשונה לגבי הקשר בין כלכלה לדת העלה בפעם הראשונה הסוציולוג מקס וובר ב-1930. הוא טען שמדינות צפון אירופה וארה"ב עשירות יותר מדרום אירופה, בעיקר משום שהראשונות הן ברובן פרוטסטנטיות; בעוד שבדרום אירופה הקתוליות נפוצה הרבה יותר. וובר טען שקתוליות פוגעת בצמיחה, בגלל שהיא מלמדת כי "קל יותר לגמל לעבור בקוף של מחט מלעשיר להגיע לגן עדן".
אז נכון שאמונה קתולית לא מנעה מלא מעט אנשים, כולל כמה אפיפיורים, לעשות מעשים נוראים בשביל להתעשר. אבל כשהנורמה החברתית היא - אם יש לך כסף, תרום אותו לכנסייה במקום להשקיע - קשה להגיע רחוק. לדעתו של וובר, עובדה זו מסבירה למה באיטליה יש כנסיות נפלאות, אבל הרבה פחות עסקים מוצלחים.
הפרוטסטנטים, לעומת זאת, מאמינים שעליהם לחסוך ולעבוד קשה, ושהצלחה בחיים האלו מעידה גם על העתיד בעולם הבא. אם כך, טוען וובר, לא מפתיע שהפרוטסטנטים לא בונים כנסיות יפות, אבל כן משקיעים בתעשייה.
בשנים האחרונות בחנו כלכלנים את הקשר בין דת לצמיחה כלכלית של מדינות, ומצאו שהקשר הישיר הוא די חלש. גם אם פעם היה קשר בין הנורמה החברתית שמגיעה מהדת והצמיחה הכלכלית, היום הקשר הזה חלש הרבה יותר.
כשבודקים את הצמיחה, כמעט שאין הבדלים בין מדינות שרובן פרוטסטנטיות, קתוליות, יהודיות, או דוגלות בדתות מזרחיות. הדת היחידה שיש לה השפעה על הצמיחה היא האיסלם - בעיקר בגלל שקשה לצמוח כלכלית אם הנשים נשארות בבית.
בנוסף, מחקר חדש מ-2015 מראה שלרמדאן יש השפעה שלילית די חזקה על הצמיחה במדינות מוסלמיות. אז אולי זאת לא הדת המוסלמית שמשפיעה לרעה על הצמיחה, ויותר העובדה שאנשים עושים בשם הדת דברים שמפריעים להם לתפקד אחר כך בחיי היומיום.
אמונה בגן עדן וגיהינום - מעלה את הצמיחה
אבל המחקר החביב עלי בכל הנוגע לדת ולצמיחה כלכלית הוא מחקר של ברו ומקלירי (Barro and McCleary). השניים אספו נתונים על כחמישים מדינות לאורך 20 שנה. חומר רב זה אפשר להם ללמוד על הקשרים בין צמיחה כלכלית בכל מדינה לבין אחוז האנשים שהולכים באופן קבוע לבית תפילה, אחוז האנשים שמאמינים בגן עדן ואחוז האנשים שמאמינים בגיהינום.
המחקר שלהם מאפשר לבדוק מה ההשפעה של אמונה דתית, אחרי שכבר לוקחים בחשבון איזו דת דומיננטית בכל מדינה. התוצאות מראות שראשית, ככל שיותר אנשים מאמינים בגן עדן, ובעיקר ככל שיותר אנשים מאמינים בגיהינום, הצמיחה הכלכלית חזקה יותר. הפירוש של החוקרים לממצאים הללו הוא שאמונה בגן עדן (ובגיהינום) מקושרת עם נורמות חברתיות של שיתוף פעולה, אמינות, פתיחות לזרים ומוסר עבודה. כי כשאתה מאמין בגן עדן ובגיהינום, ואתה מאמין שגם האחרים מאמינים בזה, יותר קל לך לתת אמון באחרים, ויש לך סיבה טובה לשמור על מוסר עבודה גבוה.
שנית, ככל שיותר אנשים הולכים לבתי תפילה, כך הצמיחה הכלכלית פוחתת. כך שלפחות מבחינת התוצר, הליכה לכנסייה או לבית כנסת היא בזבוז זמן. אז אם אמרו לכם פעם שהליכה לבית כנסת בלי שינוי עצמי לא תתרום לגורלכם בעולם הבא, קחו בחשבון שזה לא יעזור לכם גם בעולם הזה.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן