פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האבטלה בשפל, הכסף זורם - אז איפה האינפלציה?

      למרות שהנתונים הכלכליים במשק תומכים בעליית מחירים - האינפלציה בישראל בשנים האחרונות שלילית. איך זה יכול להיות ולמה בעצם עדיף שהיא תהיה חיובית?

      האבטלה בשפל, הכסף זורם - אז איפה האינפלציה?
      עריכת וידאו:ניר חן

      (בווידאו: נגידת בנק ישראל קרנית פלוג עם השטרות החדשים בערך של 100 שקלים ו-20 שקלים בשוק מחנה יהודה )

      "איפה האינפלציה?" היא אחת השאלות החשובות ביותר בכלכלה המוניטרית בשנים האחרונות. במשך עשרות שנים, כלכלנים התרגלו לחשוב שאינפלציה של 2%-3% לשנה היא ה"שמן" שמקטין את החיכוך בגלגלי הכלכלה. כל חריגה של האינפלציה מהקצב הזה, נחשבת למשהו שיכול לעכב ולהפריע לצמיחה הכלכלית.

      יש מספר סיבות לכך שלאינפלציה, לא גבוהה מדי, יש תפקיד חיובי בכלכלה. אחת הסיבות היא שהאינפלציה, כלומר עלייה במחירים, מאותתת ליצרנים, מצד אחד, שכדאי להשקיע במוצרים חדשים כי אנשים מוכנים לשלם עליהם ומצד שני, היא מאפשרת להם להביא עוד עובדים, וכך להגביר את הייצור.

      לכן, המטרה העיקרית של הבנקים המרכזיים בכל העולם היא לשמור שקצב האינפלציה יהיה נמוך ויציב. באופן כללי, ההסכמה היא שהקצב הנכון הוא באזור ה-2% לשנה. אבל מאז המשבר שפרץ ב-2008, קצב האינפלציה בעולם כולו, וגם בישראל, הלך לאיבוד. מאז 2014, יש בישראל אפילו פחות אינפלציה מאשר בעולם. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, בכל אחת משלוש השנים האחרונות, קצב האינפלציה היה שלילי, וגם השנה הוא יהיה כנראה באזור האפס.

      לקריאה נוספת:
      מתיחת פנים לקופיקס: מחירי הקפה והסנדוויץ' חוזרים ל-5 שקלים
      רפורמת המס של טראמפ: האם תשפיע על יוקר המחייה בישראל?
      עובדים 14 שעות ועושים צרכים בבקבוק: התנאים הקשים של נהגי אמזון

      אינפלציה שנתית בישראל (עיבוד תמונה)
      תרשים 1: אינפלציה שנתית בישראל. מקור: למ"ס

      רמת האינפלציה הנמוכה, בישראל ובעולם, מפתיעה במיוחד מכיוון שהיא מתרחשת בניגוד לשתי התאוריות שמלמדים בקורסים הבסיסיים במקרו כלכלה. התיאוריה הראשונה, "המוניטריסטית" גורסת כי אינפלציה נובעת מכך שהגידול בכמות הכסף מהיר מהביקוש לכסף. לפי התיאוריה הזאת, בכל פעם שיותר מדי כסף רודף אחרי פחות מדי מוצרים, מתחוללת אינפלציה.

      התרשים הבא מראה את הבעייתיות בתיאוריה זו. מאז 2008, הבנקים המרכזיים בעולם מגיבים לירידה בצמיחה העולמית באמצעות הזרמת כספים לשווקים. זאת, מתוך הנחה שהגדלת כמות הכסף, תוריד את הריביות (מה שאכן קורה), ותעודד השקעות וצריכה, שיובילו בסופו של דבר גם לעליית מחירים.

      תרשים 2 מראה את הגרסה הישראלית של התהליך הזה. הוא מראה את הגידול שהתרחש בכמות אמצעי התשלום בישראל מאז תחילת שנות ה-2000. אפשר לראות שעד 2008, קצב הגידול בכמות הכסף היה יציב ומתון. אבל אז קצב הגידול הואץ בחדות, ומאז 2014, התקופה שבה האינפלציה שלילית ממש, קצב הגידול בכמות הכסף הוא במימדים אסטרונומים.

      לצורך ההשוואה: קצב גידול דומה בכמות הכסף הזין ב-1981–1982 קצב אינפלציה של למעלה מ-100 אחוזים לשנה. עכשיו הוא מזין קצב אינפלציה של פחות מאפס אחוזים לשנה.

      כמות אמצעי התשלום בישראל (במליוני שקלים) (עיבוד תמונה)
      תרשים 2: כמות אמצעי התשלום בישראל. מקור: בנק ישראל

      התיאוריה השנייה היא "עקומת פיליפס". התאוריה מבוססת על ממצאים אמפיריים שמראים שקיים קשר הפוך בין אבטלה ואינפלציה. על פי עקומת פיליפס, כאשר האבטלה יורדת, כוח המיקוח של העובדים עולה, וכתוצאה מכך השכר עולה. כשהשכר של העובדים עולה, הצריכה עולה, והמחירים עולים.

      תרשים 3 מראה איך התיאוריה הזאת באה לידי ביטוי במציאות. הקו האדום מראה את אחוזי האבטלה בישראל, והקו הכחול את האינפלציה החודשית הממוצעת בכל רבעון.

      אפשר לראות שבתקופה שבין 1985 ל-2008 הקשר הסטטיסטי הזה נשמר. כשהאינפלציה ירדה, האבטלה בדרך כלל עלתה ולהפך. מאז 2008, הקשר השלילי שחוזה עקומת פיליפס נשבר: גם האבטלה וגם האינפלציה במגמת ירידה.

      אבטלה ואינפלציה (עיבוד תמונה)
      תרשים 3: אבטלה ואינפלציה. מקור: בנק ישראל

      אז איפה האינפלציה? ומה זה אומר על היכולת של הבנק המרכזי למלא את התפקיד העיקרי שלו - שליטה בקצב האינפלציה?

      לפני שמגישים תביעה נגד הנגידה על כך שהיא לא עומדת ביעדי האינפלציה שהממשלה קבעה לה, צריך לזכור, ראשית, שחלק גדול מהירידה בקצב האינפלציה נובעת משינויים בכלכלה העולמית. הגידול בכושר הייצור במדינות המתפתחות, כפי שקורה בסין, יצר ביקוש אדיר לנכסים בטוחים, כלומר, לכסף מערבי. הסינים (וגם היפנים) מוכנים להחליף מוצרים שלהם תמורת נכסים דולריים בריבית נמוכה, ואפילו נמוכה מאד.

      הדבר יוצר ביקוש גדול למטבעות המערביים. לכן, למרות הגידול העצום בכמות הכסף במערב, שישראל היא חלק ממנו, הגידול הזה נספג בעזרת הביקוש מהמדינות המתפתחות. עבור ישראל, המשמעות היא שהשקל מתחזק, מה שמשמר את רמתם הנמוכה של מחירי הייבוא, ולכן גם שומר על רמת אינפלציה נמוכה.

      שנית, צריך לזכור שהגידול בכמות הכסף מתועל בארץ (ולא רק בארץ) למחירי הדיור ולמחירים של נכסים פיננסיים. אבל מכיוון שאלו אינם חלק ממדד המחירים לצרכן, ההשפעה שלהם על האינפלציה היא שלילית: אנשים חוסכים כסף כדי לרכוש דירות, ולכן הם מוציאים פחות על דברים אחרים. אז זה לא שאין בארץ אינפלציה, יש. אבל היא לא באה לידי ביטוי במחירי המוצרים והשירותים אלא במחירי הנדל"ן והנכסים הפיננסיים.

      שלישית, צריך לזכור שאם בנק ישראל באמת ירצה לייצר אינפלציה, הוא יכול. אבל בשביל זה הוא צריך לחזור לעשות את מה שהוא הפסיק (בצדק רב) לעשות ב-1985. מה שהוא צריך לעשות, זה להדפיס כסף כדי לממן הוצאות ממשלתיות. אבל אם הוא יעשה את זה, יפסיקו לשאול איפה האינפלציה. השאלה תהיה למה יש כל כך הרבה אינפלציה, ומה המחיר שנצטרך לשלם כדי לעצור אותה. כך שלמרות כל התלונות שמגיעות מבנק ישראל וממקומות אחרים על כך שאין אינפלציה, צריך תמיד לזכור שזה לא בגלל שבנק ישראל לא יכול לייצר אותה, אלא בגלל שהוא מפחד לייצר יותר מדי.

      ד"ר אביחי שניר -כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה