(בווידאו: האסטרטג הראשי של קבוצת איילון, יניב פגוט, מדווח למהדורה המרכזית על הדרישה ליצור מסגרת רגולטורית לטכנולוגיית הבלוקצ'יין)
לפני כמה ימים פגשתי מכר מאמריקה, שהתלונן באוזני על זירות המסחר למטבעות קריפטוגרפיים בישראל. הוא ניסה להמיר סכום מכובד בביטקוין לשקלים, זירת המסחר לקחה את הביטקוינים והתמהמהה כמעט שבועיים עד שהעבירה את השקלים לחשבונו. לדבריו, מאחר ובישראל יש מעט מאד זירות מסחר של מטבעות קריפטוגרפיים, הן יכולות להרשות לעצמן לגבות עמלות גבוהות, ולהתפשר על רמת השירות שהן מעניקות.
אחרי שסיים המכר להתלונן, הוא שאל שאלה פשוטה: "איך בישראל שהיא אומת סטארט אפ, לא הוקמו זירות מסחר נוספות?" זו שאלה טובה, בעיקר לאור ריבוי החברות בישראל שעוסקות בתיכנות, בסביבה של המטבעות הקריפטוגרפיים.
לפחות חלק מהתשובה לשאלה זו, טמון ברגולציה. למרות שהביטקוין קיים כבר תשע שנים, הרגולציה בישראל עדיין לא החליטה כיצד להתייחס אליו. הרגולטורים בישראל רוצים לראות מה עושים המקבילים שלהם בעולם לפני שהם מקבלים החלטות, ומכיוון שכל רגולטור בעולם מקבל החלטה שונה, הרי שהרגולטורים בישראל עדיין מתמהמהים.
מלכוד 22
מצד אחד, הרגולטורים מבינים שיש מי שסוחרים בנכסים קריפטוגרפיים, ושיש כאלה שאף מרוויחים מכך סכומי כסף גבוהים. לכן, הם מעוניינים למסות ולנהל את הנכסים האלו כמו כל נכס אחר. מצד שני, הרגולטורים עדיין לא ממש הגדירו מהו הנכס הזה. הם גם מבינים שמכיוון שהמטבעות הקריפטוגרפיים בנויים כדי לשמור על האנונימיות של הבעלים שלהם, גביית מסים ופיקוח על השימוש הם בעייתיים ליישום.
אז בינתיים לא מקבלים החלטות, וחוסר הרגולציה בתחום בארץ יוצר קשיים לכל מי שמעורב במסחר במטבעות קריפטוגרפיים. חוסר ההחלטיות יוצר מלכוד 22 רגולטורי: בשל המחסור בהנחיות, חלק מהבנקים מונעים העברות כספים לזירות מסחר במטבעות קריפטוגרפיים. הם מסתמכים בכך על הנחיית הרגולטורים לפיה, ראשית, התנודתיות במטבעות הללו מסוכנת ללקוחות, ושנית, המחסור ברגולציה הופך את זירות המסחר ואת השימוש במטבעות הקריפטוגפיים למקום נוח לפושעים, גנבים ומלביני הון למיניהם.
אבל, במקום לפקח ולהסיר את החשש, הרגולטורים לא מפקחים על המטבעות הקריפטוגרפיים כי הם חושבים שהם נמצאים בשימוש של גנבים ומלביני הון. כך שמצד אחד, בגלל שלא מפקחים, הזיורת הופכות להיות זירות לגנבים ולמלביני הון, ומצד שני, בגלל שיש שם גנבים ומלביני הון, אז לא מפקחים.
המגבלות הבנקאיות והבירוקרטיות מביאות לכך שסכומים גדולים של כסף יוצאים מישראל במקום להיות מושקעים בה. בגלל הרגולציה, חברות שעוסקות בפיתוח פלטפורמות המבוססות על מטבעות קריפטוגרפיים, מעדיפות להנפיק בחו"ל מאשר בארץ. זירות מסחר ופיתוחים טכנולוגיים שהמרכז שלהם יכול היה להיות בארץ, נודדים החוצה. כל עוד הרגולציה בארץ יותר מגבילה מאשר בחו"ל, מי שמעוניין לסחור במטבעות קריפטוגרפיים כאן, מוצא דרכי מסחר קשות יותר לפיקוח. כך קיים שוק סוער בפייסבוק, שבו אנשים מוכרים מטבעות קריפטוגרפיים פנים אל פנים תמורת מזומן. לכן, אם גורמי הרגולציה לא ימצאו ומהר את הדרך להפוך את המסחר לנוח ומפוקח, הם יגלו שהפיקוח הפך להיות קשה מאוד ליישום.
לא כל הסוחרים הם פושעים
בשורה התחתונה, הפיקוח לא צריך להיות כל כך מסובך. חשוב לעודד הקמה של זירות מסחר עם עמלות נמוכות, נפח מסחר גבוה, ורישום של המשתמשים. הרוב המכריע של הסוחרים במטבעות קריפטוגרפיים הם אנשים שומרי חוק, שמעוניינים באתר מפוקח שבו הכסף שלהם מבוטח, ולכן אם יציעו להם אתרים כאלו הם יסחרו דרכם. זירה כזו תפתור לרגולטור הרבה בעיות, כי הוא ידע מי מעביר כספים, לאן, ולמה.
אז במקום להתייחס לכל מי שרוכש ומוכר מטבעות קריפטוגרפיים כמו אל מלבין כספים בפוטנציה, אולי עדיף להניח שמי שמבקש להעביר כספים באופן גלוי מחשבון הבנק שלו למטבעות קריפטוגרפיים, עושה את זה מתוך כוונה חוקית. אולי גם עדיף לבנות בשבילו את התשתית לעשות את זה בצורה מפוקחת, מה שישפר גם את מצבו, וגם את מצבו של הרגולטור.
ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה