(בווידאו: פינלנד היא המדינה עם מדד האושר הגבוה בעולם)
בפינלנד הוחלט השבוע להפסיק את הניסוי הראשון בעולם בקצבה אוניברסלית. הממשלה בחרה קבוצה מקרית של מובטלים והחלה לשלם להם קצבה חודשית שאינה תלויה במצב התעסוקה שלהם. כלומר, גם אם העובדים האלו מצאו עבודה, הם המשיכו לקבל את הקצבה. בהמשך, תיכננה הממשלה להרחיב את הקצבה גם לאנשים עובדים, ובסוף להגיע למצב שבו כל אזרח מקבל מהמדינה קצבה חודשית קבועה. בגרסה הפינית, התשלום היה כ-560 אירו (קצת יותר מ-2,400 שקל) בחודש.
אם ממבט ראשון הרעיון נראה לכם קצת הזוי, אז דעו שגם בביטוח הלאומי בישראל היו מי שניסו, ועדיין מנסים, לקדם את הרעיון הזה. כך שגם בישראל יש מי שמנסה לדאוג לכך שכל אזרח יתחיל את החודש עם משכורת בסיסית.
דווקא רעיון הגיוני
האמת היא, שלפחות ממבט ראשון, זה לא רעיון רע, ולא רק בגלל שאני (ולא רק אני), דווקא אשמח לקבל עוד 1,000-2,000 שקל בתחילת החודש. מה שהניע את הממשלה בפינלנד להתחיל את הניסוי היה הטיעון שבעולם הנוכחי משרה קבועה היא משהו שכבר כמעט ולא קיים. עובדים מחליפים מקומות עבודה בתדירות גבוהה, ובעלי מקצועות רבים נמצאים בסיכון לגלות שאת העבודה שלהם עושה מחשב או רובוט.
זה אומר שמצד אחד בעלי הון צוברים הכנסות גבוהות מאד בגלל שהם מייצרים יותר עם פחות עובדים, ומצד שני עובדים עשויים למצוא את עצמם מובטלים לתקופות ארוכות, או נאלצים להסתפק בשכר נמוך.
על חומרת הבעייה אפשר ללמוד מכך שבדוח האחרון של הבנק העולמי יש המלצה למדינות מתפתחות לבטל את שכר המינימום, להפסיק למנוע ממעסיקים לפטר עובדים ללא סיבה, ולבטל חוקים שמונעים החתמת עובדים על חוזים עם תנאים פוגעניים.
הטיעון של כלכלני הבנק העולמי הוא שבמדינות מתפתחות, חלק גדול מהמשרות עשויות להיתפס על ידי רובוטים והדרך היחידה להגן על העובדים מפיטורים היא להביא לכך שעובדים אנושיים יהיו זולים יותר מהרובוטים. בסין בלבד מדובר על כ-200 מיליון עובדים שעשויים למצוא את עצמם ללא עבודה בתוך כ-10 שנים, וזה רק עניין של זמן עד שהרובוטים יתחילו להחליף עובדים גם במדינות המפותחות.
אז מה הוגן יותר מלהביא לכך שהממשלה תחלק את הרווחים בין העובדים? כך כולם יקבלו שכר בסיסי שהוא לא גבוה מספיק כדי שהם יוכלו לוותר לגמרי על עבודה, אבל גבוה מספיק כדי שיהיה להם שקט נפשי גם בתקופות של אבטלה. יוזמי הרעיון הפיני האמינו כי אנשים שיש להם שקט נפשי לגבי ההכנסה החודשית שלהם יכולים ללמוד, לרכוש כישורים, ולקחת סיכונים עסקיים, כך שמתן קצבה בסיסית דווקא תעודד אנשים לעבוד יותר ולהיות יצרניים יותר, לעומת המצב שבו כל אחד מפחד למצוא את עצמו ברחוב.
קצבה לכולם דורשת מסים גבוהים
אבל לרעיון של קצבה אוניברסלית יש חסרון שבא לידי ביטוי בעוד ניסויים מאותו סוג - לדוגמא: הקיבוץ. שמעתי פעם את פרופסור צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, ומי שגדל בקיבוץ (של השומר הצעיר) מדבר על הרעיון ליישם את התוכנית הפינית. הוא הזכיר את אבא שלו במצעדי אחד במאי שעומד על טנדר עם הדגל האדום וצועק: "לחם-עבודה!"
מה שנכון לנסיון החברתי הגדול שהיה הקיבוץ, נכון גם לניסוי הפיני. מצבם של העובדים בחברה עם קצבה אוניברסלית ישתפר אם העובדים אינם מעוניינים בלחם, אלא בעבודה. כי מי שמאמין שקצבה אוניברסלית תעודד אנשים לעבוד מאמין בהנחה שקבע קארל מרקס ולפיה העובדים רוצים לעבוד, כי העבודה נותנת להם את ההזדמנות להיות יצירתיים. אם העובדים רוצים לעבוד, אז אין צורך בשכר כדי לתמרץ אותם לעבוד: אפשר שכל אחד יקבל לפי צרכיו, כי כל אחד מעוניין לתרום לפי יכולתו.
אבל עד היום, הנסיון מלמד שגם אם יש לא מעט אנשים שמוכנים ומעוניינים לעבוד, הרי שכדי לתת קצבה לכולם, צריך לגבות מסים גבוהים. כאשר עובדים מוצאים את עצמם במצב שבו הם רואים את השכר שהם מרוויחים נלקח מהם במסים, ומוחזר להם בהתאם לתוכנית שקובעת הממשלה, אז די מהר נמאס להם לעבוד. כי גם אם העובדים רוצים לעבוד, הם בדרך כלל לא רוצים שמי שיקבע איך התשלומים יחולקו זה הפוליטיקאים ואנשי האוצר.
אם היה מקום בעולם שבו היה סיכוי שבו זה בכל זאת יעבוד, זה בפינלנד, כי שם לעובדים באמת יש מוסר עבודה גבוה במיוחד. אבל אם אפילו שם זה לא עבד, אז כנראה שאפילו בפינלנד בשביל לקבל 2,400 שקל מהמדינה, צריך לשלם מסים כפולים.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה וכלכלן בכיר בקבוצת ההשקעות אינפיניטי