(בווידאו: דיווח למהדורה המרכזית של וואלה! NEWS מהמסחר בבורסת תל אביב)
מחירי מוצרי הטואלטיקה המיובאים לארץ גבוהים באופן משמעותי מבחלק גדול מהעולם המפותח. אני זוכר את הפרצוף שלי כשהגעתי בפעם הראשונה לסופר בגרמניה בתקופה שעשיתי שם פוסט-דוקטורט, וראיתי שאני יכול לקנות משחת שיניים ב-40 סנט - מחיר נמוף פי 10 ממשחת השיניים שהבאתי אתי מהארץ.
גם הנתונים הרשמיים מראים את זה: תרשים 1 משווה את רמת המחירים בישראל של מוצרים שבהם נתח היבוא הוא למעלה מ-70% לרמת המחירים של אותם מוצרים במדינות אחרות בעולם.
הקו בשרטוט מראה שבממוצע, רמת המחירים עולה ככל שההכנסה לנפש במדינה עולה. אבל רמת המחירים בישראל היא גבוהה בהרבה מכפי שניתן היה לצפות לפי ההכנסה. למעשה, רמת המחירים של המוצרים הללו בישראל גבוהה מאשר במדינות שבהן ההכנסה לנפש כפולה מאצלנו.
השבוע התפרסם כי הרשות להגבלים עסקיים פתחה בבדיקה האם יבואני הטואלטיקה הגדולים פעלו כדי לחסום מתחרים. המהלך הזה מצטרף לשורה של מהלכים שביצעו משרדי הממשלה השונים במטרה להוריד את מחירי הטואלטיקה: בעיקר זכור הנסיון של משרד הכלכלה להוריד את המחירים של מוצרים שמחיריהם בארץ יקרים במיוחד בהשוואה לעולם בעזרת פרסום המחיר הממוצע במדינות אחרות.
אז אין ספק שכל נסיון להוריד מחירים גבוהים הוא מבורך. אבל כמה הערות לגבי הדרך:
הכוחנויות היתה סוד גלוי
ראשית, השאלה אם פרסום המחירים בעולם על יד המוצרים אכן מצליח להביא לירידת מחירים ראויה למחקר מעמיק. רוב הממצאים מראים שצרכנים בדרך כלל לא שמים לב למידע שמפורסם ליד מוצרים. לכן קצת מפתיע שהם שמים לב דווקא לכך שליד המוצר מפורסם המחיר בחו"ל.
סביר להניח גם שצרכנים ששמים לב למידע על מחירים גילו כבר מזמן, או דרך התקשורת או מהנסיעות שלהם לחו"ל, שבארץ ממש לא כדאי לקנות משחות שיניים, דאודורנטים או סכיני גילוח. אז אם דווקא הפרסום של המחירים ליד המוצרים גורם ליצרנים להתבייש ולהוריד את המחיר, זה בהחלט דבר מעניין. אבל אני לא בטוח שזאת הדרך הכי יעילה לצמצם את הפער בין ישראל לעולם באופן משמעותי.
שנית, חקירה לגבי נסיונות של יבואנים לחסום מתחרים היא בהחלט במקום. אני לא יודע מה המצב כעת, ואני בוודאי לא מעודכן לגבי הפעולות של היבואנים המסויימים שכנגדם נפתחה חקירה כעת. אבל עד לפני מספר שנים זה היה סוד גלוי שמשווקים כוחניים פועלים כדי להגביל את המקום שהמתחרים שלהם מקבלים על המדפים.
בחנויות קטנות, זה היה ממש בולט, ואם שאלתם את הבעלים, הם היו מסבירים לכם מה הסיבה בלי לחשוב פעמיים. אז זה מצויין שרשות ההגבלים העסקיים החליטה לחקור את הנושא כעת, אבל מעניין איפה הם היו עד היום.
שלישית, בשנה-שנתיים האחרונות יש מגמה מבורכת של גידול בתחרות בטואלטיקה. זה נובע גם מכניסה של מתחרים חדשים וגם מתקנות שקיפות המחירים שמחייבות את כל רשתות הפארם לפרסם את המחירים שלהם באינטרנט ומאפשרות לאתרים כמו pricez ו- mysupermarket להפנות לקוחות לחנויות שמציעות את המחירים הנמוכים ביותר.
המדינה היא האחראית העיקרית
אבל כדי שהתחרות הזאת תשיג את התוצאות הטובות ביותר, יש נושא אחד שעדיין צריך טיפול משמעותי: עם כל הכבוד ליבואנים שפועלים כדי להגביל את התחרות, מי שעושה את העבודה בשבילם בצורה הטובה ביותר היא הרגולציה. הרגולציה על ייבוא בענפי הטואלטיקה בישראל היא מסורבלת. בין היתר, היא דורשת התעסקות גם עם מספר משרדי ממשלה וגם עם רשות המסים. כך שרוב היבואנים שרוצים להביא מוצרים בייבוא מקביל פשוט מתייאשים ומשאירים את השוק לייבואנים הגדולים שמכירים את המערכת יותר טוב מכולם.
אז אם באמת רוצים להוריד את המחירים, המדינה צריכה קודם כל להגיש תביעה נגד עצמה. כי מי שיצר את הסביבה שנותנת ליבואנים הגדולים כל כך הרבה כוח אלו משרדי הממשלה. אז אם מחפשים פתרונות, חשוב לזכור שהמדינה אשמה הרבה יותר מהיבואנים שמנצלים את המצב כדי להרוויח עוד כמה שקלים על חשבון הצרכן הקטן.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה וכלכלן בכיר בקבוצת ההשקעות אינפיניטי