את הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מפנה המסורת היהודית לעשיית תשובה ולאמירת סליחות. כידוע, המדרש שגורס כי "עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר - עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שי?רצה את חברו", משאיר את העניינים הבין-אישיים לטיפול הבלעדי של כל אחד ואחת מאתנו.
אם ננכה מהמשוואה הזאת גם את נושא היחסים שבין האדם לאמונתו (המקום), ניוותר בעיקר עם חשבון הנפש שלנו עם העולם שבו אנחנו חיים - הבית של כולנו. בתשע"ח בהחלט התרחשו בתחום הסביבתי כמה וכמה דברים שעלינו לכפר עליהם.
לקריאה נוספת:
שירות הלקוחות לא קיים הבטחות? כך תתמודדו
13 חודשי מאסר נגזרו על אדם שהתחזה ליועץ משכנתאות
ירידה בעמלות העו"ש? הבנקים ממשיכים לצחוק כל הדרך ללקוח
ים המלח: סליחה על ירידת המפלס
ראשית, וברמה המקומית, עלינו להודות בנזק המתמשך שנגרם לים המלח, ובעיקר ירידת מפלס המים והיווצרות הבולענים. מאז יום הכיפורים שעבר, ירד מפלס ים המלח כמעט במטר. יש 2 סיבות לירידת המפלס: הראשונה והעיקרית היא הטיית מים מאגן ההיקוות של האגם, או במילים פשוטות: השימוש שעושות ישראל, ירדן וסוריה במים מתוקים שזרמו באופן טבעי בנחלים לים המלח ומילאו אותו. בזמן שאנחנו נהנים ממי שתייה נקיים, נגרעים מיליארד מ"ק של מים מתוקים בשנה מים המלח.
הסיבה השנייה והמשנית היא ניצול מי ים המלח לייצור אשלג: מפעלי ים המלח, שנמצאים באגן הדרומי של הים, שואבים מים מהאגן הצפוני של ים המלח לבריכות אידוי, שם המים מתאדים והמינרל היקר שוקע ונקצר. השאיבה גורעת מהאגן הצפוני 250 מיליון מ"ק נוספים של מים בשנה, ובמקביל שוקעת באגן הדרומי שכבת מלח בגובה 20 סנטימטר.
פרט לירידת המפלס, אחת התופעות הדומיננטיות בנוף ים המלח כיום הם הבולענים - שהירידה המשמעותית הזו במפלס גרמה ב-4 העשורים האחרונים להיווצרותם. קצב ההתפתחות של הבורות הללו עולה בהדרגה, ואף שהבולענים החלו להיווצר לאורך חופי הים כבר בשנות ה-80, הרי שלמעלה מ-85% מהבולענים נוצרו לאחר שנת 2000, וכיום יש כבר יותר מ-6,000 בולענים לאורך חופו המערבי של הים.
האם ניתן לתקן את כל הנזק שנגרם לפלא הטבעי הזה שממוקם בבית שלנו? כנראה שלא, אך צעד ראשון וחשוב הוא לבקש מים המלח מחילה על חטאי העבר, שלצערנו נמשכים גם בהווה.
בצורת בצפון: סליחה על ייבוש הנחלים
אנחנו פותחים את הברז בבית ומים זורמים ממנו. האם זה אומר שהכול בסדר עם משק המים בישראל? בהחלט לא. לצד "נס ההתפלה" שמזרים מי שתייה לבתים שלנו, בצורת חריגה שנמשכת כבר 5 שנים בצפון ישראל (בעיקר בגליל המרכזי והמזרחי וברמת הגולן) גרמה למחסור חמור במים באגן הכנרת. על פי נתוני השירות המטאורולוגי, גם החורף של תשע"ח היה יבש מהרגיל באזור אצבע הגליל ובצפון הגולן, אזורים שמהם ניזונים חלק גדול מנחלי הצפון והכנרת.
ההצטברות של 5 שנים שחונות, יחד עם גידול מתמיד באוכלוסייה ועלייה בצריכת המים שלנו ושל שכנינו, הובילו להידלדלות מקורות המים בצפון ולזרימות חלשות במיוחד בנחלי הגולן ובמקורות הירדן, שמשפיעים באופן שלילי גם על המערכת האקולוגית בנחלים באזור.
בקיץ החולף הרגשנו את ההשפעה של המצב הזה גם על בריאות הציבור, כשמחלת העכברת התפרצה בנחלי הצפון. העכברת נגרמה על ידי החיידק לפטוספירוזיס, ככל הנראה כתוצאה של הזרימות הנמוכות מאוד, שמצמצמות את תחלופת המים בנחלים ומאפשרות להפרשות בעלי חיים המכילות את החיידק להצטבר במקורות המים ולהעלות בהם את ריכוז החיידקים.
אם כך, נדמה שעלינו לבקש סליחה גם בגלל הדרך שבה אנו מנהלים את משק המים שלנו, שאינו מתחיל ונגמר במה שיוצא לנו מהברז הביתי.
שריפות יער קטלניות: סליחה על שינוי האקלים
הקיץ האחרון טמן בחובו שריפות יער חסרות תקדים, שגבו מחיר כבד בנפש ובנזק לטבע ולכלכלה במערב ארצות הברית, ביוון ובצפון סקנדינביה. השריפות התרחשו לאחר שבכל המקומות הללו נרשמה בצורת שנמשכה כמה חודשים. יש כאלה שמתייחסים לאסונות טבע כמעין דרך של כדור הארץ "לסגור חשבון" עם בני האדם (בין אם מסיבות דתיות ובין אם מסיבות אחרות), אולם במקרה של השריפות, אפשר לקשור את הגורם לתוצאה באופן ישיר יותר.
על פי מומחים, העלייה בטמפרטורות הממוצעות בעולם בעקבות שינוי האקלים (השנה נשברו שיאי חום במקומות שונים בעולם) יוצרת תנאי יובש וחום שמתאימים ליצירת שריפות ולהתפשטותן.
על פי הערכות המדענים, עדיין לא הגענו לנקודת האל-חזור שלאחריה יהיה בלתי אפשרי לרסן את משבר האקלים העולמי (אם כי אנחנו הולכים ומתקרבים אליה במהירות). לכן, אם נרצה למנוע את הנזק הישיר של השפעות שינוי האקלים, עלינו להתגייס ולעשות ככל האפשר כדי לצמצם את הפליטות שאנחנו יוצרים - בעיקר בגלל שריפה של דלקי מאובנים. עד אז, יהיה עלינו לבקש סליחה על האש שאנחנו מסייעים להצית בגלל מעשינו.
פסולת פלסטיק: סליחה על החד פעמי
לאחת ההשפעות השליליות ביותר על הסביבה שעליה אנחנו אחראים, כולנו עדים בכל יום ובכל מקום; כל מה שצריך לעשות זה פשוט לצאת מהבית ולהסתכל למטה. בטוח שתמצאו שם לפחות חתיכת פלסטיק אחת - בקבוק, צלחת חד פעמית, צעצוע זנוח, קשית שתייה מפלסטיק, אטב כביסה שבור, ועוד.
על פי הערכות מומחים, מאז תחילת שנות ה-50 (אז החל הייצור ההמוני של פלסטיק) יוצרו כ-8 מיליארד טונות ממנו ברחבי העולם. פלסטיק הוא חומר שמתכלה רק לאחר מאות ואלפי שנים, וכך מתוך אותם מיליארדים, כמעט כולם עדיין כאן איתנו: למעלה מ-60%, שהפכו לפסולת, הוטמנו בקרקע או זלגו לסביבה הטבעית, והיתר מוחזרו או נשרפו.
כאשר פלסטיק זולג לסביבה הטבעית, הוא גורם לתמותה של בעלי חיים יבשתיים וימיים, שאינם מבדילים בין הפלסטיק לבין מזונם הטבעי, וכתוצאה מכך רבים מהם מתים בייסורים עקב הרעלה וסתימת מערכת העיכול שלהם. בו-בזמן, תוצרי הפלסטיק מתפוררים לחלקיקים זעירים המכונים מיקרופלסטיק, שמוצאים את דרכם אל הצלחת שלנו דרך מארג המזון הטבעי בים, תוך שהם סופחים אליהם חומרים רעילים אחרים בדרך. בנוסף, השנה התגלה שמיקרופלסטיק נמצא גם במים שנמכרים בבקבוקים, עובדה שמדגישה את הממדים העצומים של זיהום המיקרופלסטיק במים בעולם.
במהלך 2 העשורים האחרונים נוצרו ברחבי האוקיינוסים כמה "איי פלסטיק" ענקיים, חלקם בגודל של מדינה אירופית ממוצעת. מדובר למעשה במצבורי פלסטיק גדולים שצפים על פני האוקיינוס. אי פלסטיק מורכב ברובו מפסולת פלסטיק שמקורה ביבשה ושנשטפה לים. הפסולת הזאת נסחפה בזרמי הים ומצאה את מקומה במרכז המערבל אותו יוצרים הזרמים השונים, שם "נכלאה" והצטברה.
כיום ידוע על קיומם של 5 "איי פלסטיק" כאלה ברחבי האוקיינוסים. הגדול והידוע ביותר הוא האי שבצפון האוקיינוס השקט, שנמצא בין קליפורניה להוואי, וגודלו כ-1.6 מיליון קמ"ר (פי 80 משטחה של מדינת ישראל). לפי ההערכות, הוא מכיל כ-1.8 טריליון חתיכות פלסטיק, ששוקלות כ-80 אלף טון באזור הצפוף של האי.
בניגוד לאתגרים לאומיים כמו ניהול משק המים או שיקומו של ים המלח, האחריות על המצב הנוראי של פסלות הפלסטיק בארץ ובעולם יכולה להתחיל אצל כל אחד ואחת מאיתנו. אנחנו יכולים להפחית את צריכת הפלסטיק המוגזמת (במיוחד של כלי פלסטיק "חד פעמיים", שהשפעתם השלילית נמשכת כמעט לנצח), או לפחות להעביר את הכלים שניתן למחזרם למקום המתאים. את הסליחה הזאת מכדור הארץ על האשפה המזהמת, המיותרת והמסוכנת שאנחנו מעמיסים עליו בהחלט אפשר לתרגם למעשה.
מינים נכחדים: סליחה מהקרנף האחרון
לפני כחצי שנה, במרץ 2018, מת בקניה הזכר האחרון של תת-המין קרנף רחב שפה צפוני, שמספר הפריטים שלו באזור ירד באופן קריטי בעקבות ציד. שמו של הקרנף האחרון היה סודן, וכיום נותרו רק שתי נקבות מתת-המין הזה, שחיות בשמורת טבע בקניה. מסודן כבר מאוחר מדי לבקש סליחה, אבל יש עוד מאות מינים של בעלי חיים שנמצאים בסכנת הכחדה בגלל מעשי האדם ושאותם אולי ניתן עדיין להציל.
הביולוג האמריקאי אדוארד וילסון העריך בספרו "עתיד החיים" שאם נמשיך בקצב הנוכחי של הפרעות אנושיות לבעלי החיים בעולם (קטיעת בתי גידול, בירוא יערות, זיהומים שונים, השפעת שינוי האקלים, ציד וכו'), הרי שבתוך מאה שנים בלבד ייכחדו מחצית מהמינים שחיים כיום בעולם.
למעשה, מדענים מסכימים ששיעורי ההכחדה הגיעו לרמות שלא נראו מאז ההכחדה ההמונית הגדולה שהתרחשה לפני 65 מיליון שנה, שבמהלכה נעלמו חצי מהמינים בעולם, ובכללם הדינוזאורים. מה שמייחד את ההכחדה שמתרחשת כיום לעומת כל ההכחדות ההמוניות הקודמות היא העובדה שזאת ההכחדה הראשונה מעשה ידי אדם, שמושפעת באופן ברור מהרס בתי גידול ומשינוי האקלים.
למרבה הצער, נראה שגם בישראל אין מקום לאופטימיות. לפי דו"ח מצב הטבע שהוציא המארג, אובדן בתי גידול, ציד והרעלות הובילו לכך ש-60 אחוז ממיני היונקים, 35 אחוז ממיני הזוחלים ו-23 אחוז ממיני העופות בארצנו מוגדרים כנתונים בסכנה. מהדו"ח עולה גם שיותר ממחצית מהשטחים הטבעיים והמיוערים בישראל לא זוכים לכל הגנה סטטוטורית, ובינתיים נגרעים 22 קמ"ר של שטחים פתוחים מדי שנה.
"הכחדת מינים שאנחנו לא מכירים ושלא אכפת לנו מהם שווה לשריפת חלקים בספריה של ספרים שלא נקראו מעולם", אמר הביולוג אלפרד ראסל וואלאס, בן המאה ה-19, שידוע בעיקר בכך שהגה את תורת האבולוציה במקביל לדארווין. יותר ממאה שנה עברו, אבל דברים אלה עדיין רלוונטיים.
מחקרים רבים חושפים בפנינו שהטבע הוא מאגר אינסופי של ידע, שאנחנו מכירים רק חלק זעיר ממנו: רפואה, פסיכולוגיה, כימיה, פיזיקה ושלל תחומים אחרים שואבים ידע מחומרים ומתהליכים טבעיים. חקר המוח, לדוגמה, הוא תחום מסובך, אבל מחקר של התנהגות בעלי חיים יכול לתת לנו הצצה לדרך שבה למידה מתבצעת: כיצד הצורך באיתור מזון בסביבה מורכבת יכול להסביר את המנגנונים הבסיסיים לרכישת שפה על ידי בני אדם.
בעלי החיים הם השותפים שלנו לבית שבו אנחנו חיים ומייצגים את המורשת שלנו לאורך ההיסטוריה. לכן עלינו לבקש סליחה לא רק מהם, אלא גם מהדורות העתידיים של בני אדם שלא יזכו להכירם.
דליפות נפט: סליחה על זיהום הים
באפריל 2018 התפוצץ צינור נפט בעיר בליקפאפן באינדונזיה. הפיצוץ והשריפה הגדולה שבאה אחריו גרמו לזיהום ברדיוס של כ-26 קמ"ר במי הים, שנצבעו בגוון שחור ומאיים. הפיצוץ גרם למותם של כמה עובדים בחברת הנפט הלאומית, ודליפת הנפט גרמה לפגיעה חמורה במערכת האקולוגית הימית באזור. דליפות כאלו מתרחשות לעתים תכופות מדי ברחבי העולם. לפני שמונה שנים, למשל, אירעה דליפת הנפט החמורה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, שהשפיעה על חמש מדינות השוכנות לחופי מפרץ מקסיקו ועל מיליוני אנשים המתגוררים באזור. הדליפה במפרץ הייתה ממושכת ואינטנסיבית מאוד והשפעותיה על הסביבה עדיין מורגשות כיום.
גם ישראל לא חסינה לבעיה זו. פיצוץ צינור הנפט אילת-אשקלון בשמורת עברונה שבדרום הנגב בדצמבר 2014 חשף ביתר שאת את ההשלכות הסביבתיות החמורות של זיהום נפט ואת הצורך בהיערכות לקראת אירועים כאלה. הים התיכון עשיר במגוון נרחב של מינים, ומהווה מקור חיים למדינות רבות השוכנות לחופיו. לכן, אירוע דליפת נפט במי הים התיכון הוא אירוע בעל השלכות סביבתיות, כלכליות ופוליטיות משמעותיות.
לכל זה צריך להוסיף כמובן את הזנק שנגרם לכדור הארץ בעקבות השימוש בנפט ובתוצריו - ובעיקר את הפליטות שמזרזות את השפעותיו של שינוי האקלים. אחת הדרכים להפחית את הסיכון שגורם השימוש בנפט היא לעבור למקורות אנרגיה מתחדשים וידידותיים יותר לסביבה - ובעיקר אנרגיית רוח ושמש. כד שהמהפך הזה לא יושלם, אנחנו נצטרך להמשיך ולבקש סליחה מהים ומדייריו בעקבות כל דליפה הרסנית שכזאת.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה