הרבה דוקטורטים נכתבו על עמוס עוז כסופר, אבל אני חושב שעד היום, אף אחד לא שם לב שהוא היה גם כלכלן לא רע בכלל. מבין כל הדיונים הכלכליים שמופיעים בספרים שלו, אני מחבב במיוחד תאור שמופיע ב"סיפור על אהבה וחושך" שעוסק באחת הסיבות שבגללה אנחנו מתלוננים עד היום על יוקר המחיה.
בקטע הזה, מתאר עוז ויכוח שהוא ראה פעמים רבות כילד, כשנכנס למכולת השכונתית לקנות גבינה. הלקוחות התווכחו ביניהם האם לקנות גבינה מתנובה, או גבינה שייצרו ערבים מהכפר הסמוך. מצד אחד, עניי עירך קודמים, ולכן חובה לקנות גבינה של תנובה. מהצד השני, זאת חרפה לא לקנות ממישהו רק בגלל הבדלי דת, לאום או גזע. מהצד השלישי, זה ממש פאתטי לקנות גבינה ערבית רק בגלל שהיא עולה שני גרושים פחות מגבינה שיוצרה על ידי חלוצים ששוברים את גבם למען המולדת.
אצל עוז הוויכוח הזה נמשך במעגלים, ובסוף, מי שקונה - לא חשוב מה - מרגיש בעיקר בושה. עד לפני כמה שנים, לכלכלנים היה קשה להבין מהיכן מגיעה הבושה, בגלל שכל המודלים הבסיסיים בכלכלה מניחים שבחירה זה דבר טוב. אם יש לך שתי אפשרויות, ועכשיו מוסיפים אפשרות שלישית, אז ברור (לכלכלנים) שלא יכול להיות שהמצב יעשה פחות טוב.
רוצים את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן
לקריאה נוספת:
מי באמת אחראי להרעה הדרמטית בתחזית ההכנסות של אפל?
מהיום: ארצות המקור של שמן הזית יסומנו על אריזת הבקבוק
עידן עופר מוכרה חזקותיו ברשת; לא יפעל בתקשורת במשך 25 שנה
אבל נניח לרגע שאתם ניגשים לחנות לקנות טלפון סלולרי. המוכר הנחמד מציע לכם דגם מסויים, מסביר לכם על כל היתרונות שלו, ומסיים בזה שהוא אומר שבדיוק עכשיו הוא נמכר ב-30% הנחה. לא תקנו? עכשיו, נניח שאתם נכנסים לאותה חנות, ואותו מוכר נחמד מציע לכם שני דגמים, שניהם מצויינים, ושניהם ב-30% הנחה. ההבדל הוא שאחד קצת יותר משוכלל, והשני טיפה יותר זול. איזה תקנו? יש לא מעט לקוחות שיקבלו כאב ראש, יתנצלו, ויחזרו יותר מאוחר עם עוד חבר או חברה.
מי שמוכר לכם יודע את זה, ולכן מוכרים ישתדלו לא להציע לכם שני דגמים שיהיה לכם קשה לקבל ביניהם החלטה. הרבה יותר קל להחליט כשצריך לבחור בין עסקה מצויינת לכזאת שנראית הרבה פחות טוב. אבל מי שהבין הכי טוב את הקושי של הצרכנים לקבל החלטות, היתה תנובה.
כך נוצרו המונופולים
כמו עמוס עוז, גם המנהלים של תנובה ראו איך לפני הקמת המדינה הציבור לא מסוגל להחליט בין גבינה של תנובה לגבינה של מישהו אחר. לכן הם שכנעו את ממשלות ישראל הראשונות שהכי כדאי לכולם להקל על הציבור בזה שיקחו ממנו את הבחירה. כך תנובה קיבלה מונופול על מוצרי חלב, ביצים, בשר, ירקות ופירות. הציבור לא התלונן, כי עכשיו הציבור יכל גם לקנות סחורה שמייצרים חלוצים, וגם לא להתלבט בינה לבין גבינה קצת יותר זולה (ואולי גם קצת יותר טעימה) שייצר מישהו אחר.
באותו אופן, חברות אחרות קיבלו מונופול בתחומים אחרים. וכך נשארנו עד היום עם מונופולים גדולים וחזקים שכבר מזמן לא צריכים להתחרות עם איזה חקלאי ערבי מסכן. אז נכון, לאורך השנים ממשלות ישראל קצת צימצמו את הכוח של המונופולים האלו, וגם נכון שלמרות כל הקשיים שהממשלות שמו בדרך, בכל זאת יש בישראל היום קצת תחרות, אבל המדינה עדיין מקשה מאד על ייבוא של מוצרי מזון לארץ - כשהתירוץ הוא עדיין הצורך להגן על החקלאים.
זאת, למרות שתנובה ושאר יצרני המזון כבר מזמן לא דואגות לחקלאים. להיפך, פה ושם הן אפילו סוחטות אותם כפי שהן סוחטות את הצרכנים. כל עוד הצרכנים ממשיכים להאמין שבכל זאת עדיף לקנות תנובה כי צריך לעודד תוצרת כחול לבן (גם כשהעובדים הם תאילנדים ורוב חומרי הגלם מגיעים מחו"ל), הצרכנים ימשיכו לשלם. אבל תודה לעמוס עוז שלפחות מזכיר לנו איפה ומתי הכל התחיל.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה וקבוצת ההשקעות אינפיניטי