מה עוצר את תחום ההנדסה הגנטית בישראל?

בחודש שעבר הפכה ישראל למדינה השלישית בעולם שבה התבצע טיפול שנועד לרפא חולי המופיליה באמצעות הנדסה גנטית. לשם כך, גנים בריאים הונדסו במעבדה והוכנסו לווירוסים, שהוחדרו לגופו של חולה באמצעות אינפוזיה - וכשהכבד פינה את הווירוסים, הגנים הבריאים נשארו בגוף.

אמנם, השימוש בהנדסה גנטית על מנת לרפא מחלות בבני אדם נמצא עדיין בחיתוליו, אבל כשזה מגיע לצמחים, מדובר בתחום מפותח ביותר. טכנולוגיית ההנדסה הגנטית בצמחים קיימת בחקלאות המסחרית כבר 25 שנה, וניתן לייצר באמצעותה מזון עמיד, חסכוני במשאבים ובריא יותר. כך למשל, בתחילת שנות ה-90, תעשיית הפפאיה בהוואי עמדה על סף קריסה. וירוס ה-PRSV (Papaya Ringspot Virus) התפשט במהירות והרג את עצי הפרי בזה אחר זה. הפתרון לבעיה הקשה הגיע כששני זנים חדשים של הפרי פותחו כך שיהיו עמידים בפני הווירוס. עד היום לא נמצאה דרך לחסל את הווירוס הקטלני, אך הזנים המהונדסים גנטית, שאליהם משתייכים כיום רובן המוחץ של הפפאיות בהוואי, משגשגים ללא הפרעה. עם זאת, על אף יתרונותיה של ההנדסה הגנטית בצמחים, גם היום קיים פחד רב מפניה בציבור, ואנשים רבים יעדיפו שלא לאכול מזון מהונדס גנטית - על אף שמעולם לא נמצאה כל הוכחה מדעית לנזק שנגרם בעקבות השימוש בטכנולוגיה.

הנדסה גנטית (GMO) היא תהליך שבו מדענים משנים באופן מלאכותי חלקים בקוד הגנטי של הצמח על מנת להשפיע על תכונות מסוימות בפרט שהונדס (כמו מראה, טעם, או עמידות למזיקים). פעמים רבות מוחדרים בתהליך זה ל-DNA של הצמח גנים שמקורם באורגניזם שונה מאוד מבחינה ביולוגית. ב-1994 נכנס לראשונה צמח מהונדס גנטית לשימוש מסחרי: עגבניית FLAVR SAVR, שמתאפיינת בחיי מדף ארוכים יותר. נכון להיום, למעלה מ-80 אחוז מגידולי הסויה בעולם מהונדסים גנטית, וכן כ-30 אחוז מהתירס וכ-20 אחוז מהקנולה.

"להנדסה גנטית יש רק יתרונות", אומר ד"ר אבי פרל, המדען הראשי של משרד החקלאות. "היא תורמת המון לעולם, כולל לעולם המתפתח, ומועילה רבות לחקלאות". לאורך השנים ההנדסה הגנטית הובילה להגברת התפוקה החקלאית ולפיתוחם של פירות וירקות עשירים יותר בערכים תזונתיים, עמידים יותר בפני מחלות ומזיקים (מה שגם מפחית את הצורך בחומרי הדברה) ואלרגניים פחות.

הגדלת שרידותם ותפוקתם של צמחים באמצעות הנדסה גנטית עשויה להיות פתרון מעשה ידי האדם לבעיות ממקור אנושי. כיום, שינוי האקלים מקשה על גידולם של מינים שונים, בגלל השתנותם של תנאי האקלים שהכרחיים להישרדות הצמחים, עליית תדירותם של אירועי מזג אוויר קיצוניים ושגשוגם של מחלות ומזיקים כתוצאה מהשינויים האקלימיים. בנוסף, הגלובליזציה מאפשרת מעבר מהיר יותר של מחלות ומזיקים, וחרק או וירוס שפעם הוגבלו לאזור מסוים יכולים כיום להגיע לצד השני של הפלנטה בתוך כמה שעות טיסה. מעבר לכך, אוכלוסיית העולם צפויה לגדול באופן משמעותי בעתיד, מה שיוביל לקושי להאכיל את כל בני האדם בתפוקות החקלאיות הקיימות.

רוצים את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן

לקריאה נוספת:
לקראת הנפקה ראשונית: גט הישראלית גייסה 200 מיליון דולר
לעקל או להסתכן: מה עושה מעסיק כשהעובד שלו נקלע לחובות?
לפני חידוש השיחות עם טראמפ: סין רשמה נתוני סחר מפתיעים

כאמור, מחקרים שונים מצאו שאין לחששות שהנדסה גנטית היא מסוכנת, לבריאותנו או לסביבה, שום ביסוס מדעי שהוא. "במבחנים הרבים שנערכו באופן קפדני ובלתי תלוי על ידי שלל גורמים שונים בעולם לא נמצאו מעולם השפעות על בריאות האדם, כך שבהחלט מדובר בטכנולוגיה בטוחה", אומרת ד"ר זיוה חממא מהיחידה לניהול סיכונים במזון במשרד הבריאות.

עם זאת, צירוף המילים "הנדסה גנטית" מעורר פחד בקרב אנשים רבים (כולל מדענים מסוימים), קל למצוא תעמולה שלילית בנושא באינטרנט, וגופים שונים (ביניהם גם ארגוני סביבה) נלחמים רבות נגד השימוש בטכנולוגיה בחקלאות. כמו במקרים של טכנולוגיות מעוררות יראה אחרות, גם במקרה הזה הפחד בדרך כלל לא נובע מידע מבוסס כלשהו.

"אחד הדברים שהפחד מתבסס עליהם הוא חוסר השוואה לאלטרנטיבות", אומר ד"ר שי פליישון, מומחה בתחום הביוטכנולוגיה החקלאית. "אף אחד לא עושה את ההשוואה בין הנדסה גנטית לשאר שיטות הטיפוח". במובנים רבים, הנדסה גנטית בטוחה יותר מהשיטות המסורתיות וה"טבעיות" שבהן מתערב האדם ברביית הצמחים, שבאמצעותן פותח לאורך הדורות המזון שאנחנו אוכלים. הידועה בשיטות אלה, שקיימת כבר אלפי שנים, היא הכלאה: זיווג של צמחים עם תכונות מסוימות, כמו טעם, גודל או צבע ספציפיים, על מנת לחזק את התכונה בצאצאיהם.

שיטה אחרת, שקיימת משנות ה-30, היא השראת מוטציות. בשיטה זו זרעי הצמח נחשפים לקרינה רדיואקטיבית או לכימיקלים, שמגדילים משמעותית את הסיכוי שתיווצר בהם מוטציה: שינוי אקראי בגנום, שמתרחש מדי פעם באופן טבעי במעבר מדור לדור ועשוי להשפיע על תכונותיו של הצמח. מדובר בשיטה נפוצה מאוד, שבה נוצר למשל זן הקלמנטינות אור.

שתי השיטות הללו כוללות אקראיות רבה, וקיים בהן סיכוי גבוה יותר מבהנדסה גנטית להופעה לא מכוונת של תכונות מזיקות בצאצאים בנוסף לתכונות הרצויות, כמו עלייה בריכוז הרעלנים או האלרגנים בצמח. הנדסה גנטית, לעומת זאת, היא ממוקדת יותר: במסגרתה מתבצע שינוי באזור מסוים בגנום בלבד, וניתן גם למפות גנטית את התוצר ולוודא שלא הופיעו בגנום שינויים בלתי צפויים. עם זאת, הרגולציה שמוטלת על ההנדסה הגנטית מחמירה הרבה יותר.

טענה נוספת שמועלית כנגד ההנדסה הגנטית היא הסיכון שצמחים מהונדסים ותכונותיהם יתפשטו מן השדות ויפלשו לצמחיית הבר. "אמנם אנחנו לא יכולים לוודא במיליון אחוז שזה לא יקרה, אבל זה נכון גם לגבי צמחים שהושבחו בשיטות האחרות", אומרת ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה וממייסדי הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא.

"הפחד מהנדסה גנטית מתבסס גם על תפיסה שגויה של השדה כאילו היה חלק מהטבע", אומר פליישון. עם זאת, הטענות נגד "טבעיותה" של ההנדסה הגנטית מתעלמות מהשינויים הרבים שהוכנסו בצמחים על ידי האדם במהלך אלפי שנות הכלאה. "הזנים החקלאיים שאנחנו יצרנו כבר לא קשורים לטבע, לכן אף פעם לא רואים חיטה, תירס או ענבים בבר. אם אנחנו לא נסייע לצמחים האלה הם לא יצליחו להתמודד עם הקשיים שיש בטבע, זה יהיה כמו לזרוק ילד מפונק מבברלי הילס בברונקס", הוא מוסיף.

"הפחד מההנדסה הגנטית נובע מפחד מהקידמה הטכנולוגית", אומר פליישון. "העולם והטכנולוגיה מתקדמים לנו מהר מאוד מכל הכיוונים. כבר בלתי אפשרי להבין את כל ההתקדמות הטכנולוגית, זה רץ לנו מהר מדי וזה מפחיד".

יש שסבורים שהפתרון לחשש מפני ההנדסה הגנטית הוא שימוש בעריכה גנומית: שיטה שלא נכללת בדרך כלל תחת ההגדרה הקלאסית של הנדסה גנטית, ושבה נערך שינוי נקודתי בגן ספציפי שקיים בצמח (ללא ההכנסה של גן ממין ביולוגי אחר שקיימת בהנדסה גנטית), כשבדרך כלל מדובר בהשתקה של גן מסוים על מנת שלא יפעל. דוגמה לשימוש בטכנולוגיה זו היא פיתוח שבו מושתק הגן שגורם לפטריות להשחים, מה שמאפשר להן לשרוד זמן רב יותר.

לשיטה זו יתרונות פרקטיים, מכיוון שהיא זוכה ליחס מקל יותר, הן מצד הרגולטורים והן מצד הציבור, ולכן קל יותר לפתח באמצעותה מוצרים מסחריים חדשים. עם זאת, לא כולם מתלהבים מהעלייה בפופולריותה של העריכה הגנומית. "זה כמו להביא סכין לקרב אקדחים", אומר פליישון. ההתנגדות לטכנולוגיה, גם מצד הרגולטורים, אינה הגיונית. לפתור זאת עם עוד טכנולוגיה זה כמו להביא סכין לקרב אקדחים", אומר פליישון. לדבריו, הדבר הנכון לעשות הוא לא לפתח שיטות אחרות - אלא להסביר לציבור. "רק הסברה פותרת פחד", הוא אומר.

הרגולציה הממשלתית על ההנדסה הגנטית משתנה בין מדינות. באירופה, שבה דעת הקהל לא אוהדת במיוחד את ההנדסה הגנטית, הנהלים מחמירים יחסית, ומפתחי המוצרים נדרשים לספק הוכחות רבות לבטיחותו לפני שהוא מקבל אישור לצאת לשוק ולסמן על המוצר שהוא מהונדס גנטית. יש מדינות שאוסרות לגמרי על גידול מזון מהונדס גנטית, כמו תורכיה, צרפת והולנד. באחרות, כמו רוסיה, קניה ופרו, לא רק הגידול אסור - אלא גם ייבוא של מוצרים מהונדסים גנטית ממדינות אחרות. בארצות הברית, לעומת זאת, הנהלים שמפתחי מזון מהונדס גנטית צריכים לעמוד בהם על מנת להוציא מוצר לשוק מחמירים הרבה פחות ואין דרישה לסמן את המוצרים. בהתאם, כ-50 אחוז מזני התירס והסויה בתעשיית המזון האמריקאית מהונדסים גנטית.

כדי לעמוד בתנאי הרגולציה של המדינות השונות יש לעבור תהליך ארוך, מורכב ויקר. "הוצאה לשוק של זן מהונדס גנטית לוקחת כ-12-8 שנים בגלל הרגולציה, והיא מוסיפה לעלויות הפיתוח של המוצר 25 מיליון דולר וצפונה, תלוי בתכונה המוחדרת", אומר פליישון. "אף סטרטאפ קטן לא יכול לעמוד בעלויות כאלה - רק תאגידי ענק. לכן הם לא מתנגדים לרגולציה, היא מקבעת את השליטה שלהם בשוק".

רבים בקהילה המדעית סבורים שאין צידוק מקצועי לרגולציה כה מחמירה בתחום. "כשמגיע פיתוח חדש שיש לגביו אי ודאות מדעית אנחנו פועלים לפי עקרון הזהירות המונעת, שלפיו יש לנקוט בזהירות על מנת למנוע אסון", אומרת אולנובסקי. "עם זאת, היום יש ודאות מדעית שאין נזק בטכנולוגיה, ולכן אין הצדקה להיות כה זהירים".

ומה המצב בישראל? חלק מהמוצרים המיובאים שאנחנו צורכים הם מהונדסים גנטית, כמו סוגים שונים של דגני בוקר, שמן סויה ושמן קנולה. כל גידול של מזון מהונדס גנטית בישראל, בין אם זה לצרכים מחקריים או מסחריים, דורש אישור מהורצ"מ (הוועדה הראשית לצמחים מהונדסים) - ועדה בין-משרדית שכפופה למשרד החקלאות.

קיים בישראל מחקר מדעי רב בתחום ההנדסה הגנטית, שכולל קרוב ל-100 קבוצות מחקר במוסדות אקדמיים ובחברות פרטיות. רק לאחרונה הציעה רשות החדשנות (לשעבר המדען הראשי) מימון של 60 מיליון שקל לפיתוח טכנולוגיה שתוכל לתקן מחלות גנטיות בצמחים (ובבני אדם) באמצעות עריכה גנטית.

כשזה מגיע לגידול מסחרי, לעומת זאת, המצב שונה מאוד. "ישראל אימצה את הנהלים של השוק האירופי בנושא הנדסה גנטית בצמחים, שדורשים יותר הוכחות לגבי בטיחות המוצר לאדם ולסביבה מאלה האמריקאיים", אומר פרל, שכיהן בעבר כיו"ר הורצ"מ. "אין בישראל איסור לגדל תוצרת מהונדסת למטרות מסחריות, אך זה לא מתבצע בפועל היום כי כמעט ולא מוגשות בקשות לכך". על פי משרד החקלאות, בשנים האחרונות הוגשו שתי בקשות בלבד לשימוש מסחרי במוצרים שפותחו באמצעות הנדסה או עריכה גנטית, והן נמצאות כיום בתהליכים. עד היום, פיתוח אחד בלבד אושר לשימוש מסחרי בישראל: זן מלפפון שעמיד לווירוס שתוקף את המין, שנוצר באמצעות עריכה גנומית על ידי ד"ר עמית גל-און ממכון וולקני וטרם יצא לשוק.

מדוע הביקוש לגידול מסחרי של תוצרת מהונדסת גנטית כה נמוך? "אנחנו מדינה מאוד קטנה, רוב המוצרים שמהונדסים גנטית הם גידולי בסיס, כמו תירס, קנולה, סויה וכותנה - ובתחום הזה אנחנו שחקן מאוד קטן, אלה מוצרים שאנחנו מייבאים לישראל", אומר פרל. "ייתכן גם שהמפתחים לא רוצים להתמודד עם הקשיים של אישור הבקשה, הדרישות לא קלות וכוללות בין השאר את סימון המוצר והקפדה על מרחק ידוע מראש משדות רגילים".

הסבר אפשרי אחר קשור לדעת הקהל השלילית בנושא באירופה. "שימוש בהנדסה גנטית עלול לפגוע בייצוא הישראלי של תוצרת חקלאית לאירופה, שהחקלאים מאד מסתמכים עליו - חקלאות הייצוא לאירופה היא החקלאות שרווחית בישראל", אומרת אולנובסקי.

למרות זאת, התנאים בישראל הופכים את ההנדסה הגנטית לכדאית במיוחד. "במדינת ישראל יש מחסור בקרקע ובמים ותנאי הגידול קשים, ולכן הרבה יותר משתלם כלכלית לגדל בישראל תוצרת מהונדסת גנטית, שתדע להתמודד טוב יותר עם הקשיים האלה, מאשר במקומות אחרים בעולם", מסכמת אולנובסקי.

הכתבה הוכנה על ידי "זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"