זו הירושה העגומה שמשאיר כחלון למחליפו בתפקיד

אני לא נוהג לרחם על פוליטיקאים. תמיד חשבתי שאם מישהו רוצה להיות שר בממשלה, מגיע לו כל מה שהוא מקבל. אבל בכל זאת, אני מוצא את עצמי מרחם על שר האוצר הבא. כי איך שלא מסתכלים על זה, הירושה שהוא יקבל מהשר הנוכחי לא נראית טוב. ראשית, הצמיחה במשק במגמת האטה. על פי המודלים שלומדים במבוא למקרו-כלכלה, זה הזמן שבו כדאי שהממשלה תגדיל את ההוצאות: תבנה כבישים, תשקיע בחינוך, תבנה בתי חולים, וכדומה. אבל שר האוצר יתחיל עם חריגה בתקציב שלא תשאיר לו שום ברירה אלא לבחור בין קיצוצים להעלאות מסים.

יותר מזה, הוא יכנס לתפקיד כשלממשלה יש התחייבויות שעליהן סיכם שר האוצר הקודם, אבל מבלי לחתום. כך, למשל, השר סיכם עם המורים על הסכם שכר חדש, אבל בגלל שזה קרה כבר בתוך תקופת הבחירות, מי שיצטרך להכניס חלקים מתוך ההסכם לתוקף זה השר הבא. כך שהשר הבא ימצא את עצמו במצב הלא נעים שבו הוא צריך לבחור בין לאשר את ההסכם עם המורים ואז למצוא איך לתקצב את זה (כלומר ממי לקחת), או להודיע למורים שההסכם שהם חתמו עם השר הקודם לא שווה את הנייר שעליו הוא כתוב.

באותה הזדמנות הוא יצטרך לבחור בין לבטל את ההטבות שהשר כחלון נתן במסגרת "נטו למשפחה" מבלי שיהיה להם גיבוי תקציבי, או שהוא ממשיך אותן. אם הוא יבטל, יהיה לו עוד מיליארד וחצי שקל שיוכלו לעזור לו להתמודד עם הגירעון שקודמו השאיר, אבל הוא יצטרך להסביר לאנשים למה המחיר של הטלפונים הניידים עלה ב- 15%. אם הוא ישאיר, אף אחד לא יזכור לו את זה לטובה, אבל הוא יצטרך למצוא מקור אחר להביא את הכסף.

מעבר לירושה שהוא מקבל מהשר הקודם, השר החדש יצטרך גם להיאבק בדרישות של החברות העתידיות בקואליציה, יהיו אשר יהיו: החרדים לא מתכוונים לוותר על מה שהם קיבלו בממשלות הקודמות, ליברמן כבר קיבל הבטחות גם מנתניהו וגם מגנץ בשווי של הרבה מיליארדים, וגם כל שאר השותפים הפוטנציאלים רוצים לא מעט. כל הדרישות כנראה מוצדקות, אבל התפקיד של משרד האוצר הוא לוודא שהכסף מגיע למטרות המוצדקות ביותר. וזה אף פעם לא קל להיות השר שבגללו חלק מהשותפות הקואליציוניות לא יקבלו את מה שהבטיח להן ראש הממשלה.

ואת כל זה, השר החדש יצטרך לעשות כשהוא מקבל משרד אוצר לא מתפקד. לפי מה שנראה, אגף התקציבים ואגף החשב הכללי, שני האגפים החשובים ביותר לתפקוד של המגזר הציבורי מתנהלים על פי סדר יום שונה. מי שאמור לפתור את אי ההסכמות זה מנכ"ל המשרד, אבל נראה שהוא נעלם ביחד עם השר שלו. אז השר הבא יצטרך גם להיות גננת שבאה לעשות סדר בין הילדים, אחרי שהגננת הקודמת נעלמה והשאירה אותם ללכת מכות במשך כמה חודשים.

בקיצור, אני לא באמת מרחם על השר הבא. אני מרחם על עצמי. כי אם אני צריך לרחם על שרים בממשלה שעוד לא קמה, כנראה שהמצב לא משהו.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי