החקלאות הישראלית יעילה - אז איך כולם מפסידים?

קראתי ששר החקלאות החדש, אלון שוסטר, הכריז "לא בנינו את ישראל כדי להתחרות במילקי מברלין". אז ראשית, אני רוצה להגיד שיצא לי לשמוע את אלון שוסטר מספר פעמים כשהוא היה ראש מועצת שער הנגב, והתמלאתי הערכה לתפיסת העולם ולחזון שלו. אני לגמרי מסכים אתו שלחקלאות יש מקום בישראל; גם מסיבות מעשיות, וגם מסיבות אידיאולוגיות.

אבל בניגוד אליו, אני לא חושב שהדרך לשמור על החקלאים בישראל היא חסמים על הייבוא בשילוב קרטל של הייצור. ואם השר בוחר בברלין כדי להסביר למה הוא צודק, אני אשתמש בה כדי להסביר למה הוא טועה. כשסיימתי את הדוקטורט, עשיתי פוסט-דוקטורט באוניברסיטה בברלין. במסגרת הזאת, נסעתי לכנס במחוז מקלנבורג, לא רחוק מהגבול עם פולין. מספרים שכשהקנצלר ביסמרק נשאל בסוף המאה ה- 19 על מקלנבורג, הוא ענה שמה שקורה במקומות אחרים, קורה גם שם, אבל באיחור של 100 שנים.

ביסמרק צדק, ולכן בתחילת המאה ה-21, מצאתי את עצמי בתמונה מראשית המאה ה- 20. כל בוקר יצאתי לטיולים בסביבה, בתוך שדות גבוהים של דגן ירוק. חוץ מהשלווה הירוקה, מה שהיה מאוד בולט זה איזו חלקה קטנה יש לכל חקלאי: כמה חזירים, לפעמים 5-10 כבשים, ואולי איזו פרה או שתיים.

כשחזרתי לברלין, דיברתי על זה עם כמה ידידים מהפקולטה לכלכלה חקלאית. הם ענו לי שאני צודק, וזה באמת מאוד לא יעיל. הם גם סיפרו שהממשלה הגרמנית מנסה לגרום לחקלאים להתאחד כדי לייצר משקים יותר יעילים. אבל החקלאים לא מוכנים לוותר על השיטות של פעם, והממשלה נאלצת להוציא הון על סובסידיות.

כך שמחירי המילקי בגרמניה לא זולים בגלל שהחקלאות שם יעילה. להיפך: הם זולים למרות שמהרבה בחינות, החקלאות בגרמניה הרבה פחות יעילה מהחקלאות בישראל. אבל שם לא חושבים שכדי לסייע לחקלאים צריך להעניש את הציבור במחירים גבוהים. מתברר שבגרמניה מחיר המילקי יכול להיות חצי שקל ל- 100 גרם, בזמן שהחקלאים גם לא יעילים וגם מתקיימים לא רע. בישראל לעומת זאת, החקלאים גם יעילים, גם בקושי מתקיימים, וגם מחיר המילקי פי ארבע.

החלק הקטן מההסבר זה העובדה שבאירופה, מים ושטח אלו משאבים הרבה יותר זולים מאשר בישראל. החלק הגדול זה מדיניות ממשלת ישראל. הממשלה תמיד רצתה שלחקלאים יהיה טוב, אבל היא לא רצתה להוציא על זה כסף. אז במקום שהממשלה תגבה מסים ותשתמש בכסף כדי לסבסד את החקלאות, הממשלה מעדיפה שהחקלאות תהיה משק מנוהל, או במילים אחרות, קרטל. התוצאה היא שהחקלאים לא מקבלים כמעט סובסידיות. במקום, הם שולטים בכמות המיוצרת, ולכן המחירים גבוהים - בעשר השנים האחרונות, מחירי הפירות והירקות התייקרו ב- 23%, בזמן שמדד המחירים כולו התייקר בפחות מ- 9%.

הבעיה היא שלמרות שהחקלאים הם קרטל, הם בכל זאת לא ממש נהנים מהעלייה במחירים. כי גם בתחום השיווק יש מספר מאוד קטן של שחקנים, והמשווקים הרבה יותר חזקים מהחקלאים. לכן רוב החקלאים מגרדים את מחייתם בקושי, הצרכנים סובלים, ומי שבאמצע, מרוויח.

לכן, אם שר החקלאות רוצה לדבר על גרמניה, אז באותה הזדמנות כדאי לייבא שני דברים מגרמניה. דבר ראשון, שהממשלה תעבור לסובסידיה ישירה לחקלאים. דבר שני, שהממשלה תפתח את השוק לייבוא חופשי. זה יעשה למשרד האוצר קצת כאב ראש, כי הוא יצטרך להתעסק בחלוקה של סובסידיות. אבל בסך הכל זה גם יהיה הרבה יותר זול לציבור, וגם הרבה יותר כדאי לחקלאים הקטנים.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי