מדינת מינסוטה עלתה לאחרונה לכותרות בנסיבות שליליות מאוד: מותו של ג'ורג' פלויד והמהומות האלימות שהתפרצו אחריו. הסיפור הקשה הזה מאפיל כמובן על כל דבר שמתרחש במדינה, אבל מי שמחפש חדשות טובות יכול למצוא אותן בדמות החלטה של המועצה למשאבי מים וקרקע (BWSR) של מינסוטה להקצות 900 אלף דולר בשנה עבור מענקים לתושבים שיתחזקו את הגינות שלהם באופן ידידותי יותר לחרקים מאביקים.
התכנית - שנקראת ממדשאות לקטניות - מעודדת תושבים להפוך את הגינות שלהם ממשטחי דשא לגינות עם צמחייה מגוונת יותר וגם להפסיק לרסס ולכסח באינטנסיביות, ולגרום לגינות הביתיות להיות מעט פחות מלאכותיות ויותר מועילות לטבע ולחקלאות.
הרעיון הוא שהגינות המחודשות ימשכו אליהן יותר דבורים ומאביקים, משום שבמינסוטה, כמו בחלקים נרחבים של ארה"ב ושל העולם, אוכלוסיות דבורים וחרקים מאביקים אחרים נמצאות בירידה. חקלאות היא חלק משמעותי מהפעילות הכלכלית במינסוטה - היא היצרנית הגדולה בארה"ב של סלק סוכר, תירס ואפונה, לצד סויה ועצים לתעשייה - ולכן החליטו הרשויות במדינה לעשות משהו בעניין.
אל תפספס
תשומת לב מיוחדת מוקדשת למין מסוים של דבורת בומבוס (Rusty Patched BumbleBee - Bombus affinis), שהוא מין מקומי בעיקר במדינות המערב התיכון של ארה"ב ובקנדה. מין זה מוגדר בסכנת הכחדה קריטית ברשימת המינים האדומים של הארגון הבינלאומי לשמירת טבע. גם שירות חיות הבר האמריקאי סיווג אותו במרץ 2017, לראשונה מבין מיני הבומבוס, כנמצא בסכנת הכחדה, לאחר שאוכלוסייתו צנחה ב-87 אחוז בעשרים השנה האחרונות.
לדבורי הבומבוס יש חשיבות גדולה בהאבקה: הן מנפנפות בכנפיהן במהירות גבוהה כל כך, עד שהן גורמת לאבקני מיני פרחים מסוימים להשתחרר וכך מסייעות להפצתם גם באמצעות חרקים אחרים. היכולת הזו הקרויה האבקת-זמזום (buzz-pollination), והיא ייחודית לבומבוסים - דבורי דבש, למשל, אינן מסוגלות לעשות זאת ביעילות כה גבוהה. האבקת-זמזום נדרשת עבור גידולים חקלאיים כמו עגבניות, חצילים, אוכמניות, תפוחים, חמוציות ותפוחי אדמה.
בעקבות תורמתן המשמעותית לחקלאות, הוכרז ב-2019 שמין שמנמן ופלומתי זה יהפוך לדבורה הרשמית של מינסוטה.
"דבורי בומבוס אופייניות לאזורים צפוניים וקרים", אומר ד"ר אחיק דורצ'ין, מנהל אוסף הדבורים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, "בישראל יש רק שלושה מינים, ששניים מהם נדירים. המין השלישי (Bombus terrestris) הוא נפוץ יותר ובוית לצורך האבקה בגידולי חקלאות של חממות ובבתי רשת ואוכלוסיות שלו נמצאות בטבע בהרי המרכז והכרמל, כנראה שאלו מושבות של פרטים שנמלטו מאזורי החקלאות".
אין עשבים שוטים
אז איך אמור לעבוד המיזם החדש במינסוטה? שילוב צמחים מקומיים פורחים בגינה, אפילו בשטחים קטנים או בעציצים בלבד, מספק צוף ואבקה הנדרשים לדבורים. לכך יש להוסיף צמצום או הימנעות מיישום חומרי הדברה ודשנים סינתטיים (היכולים להפחית את סכנת הפגיעה בדבורים) כדי לתרום לאישוש אוכלוסיית הדבורים. ככל שבתי הגידול הטבעיים - בעיקר ערבות דשא - נעלמים, בתי גידול מלאכותיים-למחצה כמו מדשאות ושולי שדות חקלאיים הופכים חשובים במיוחד.
במינסוטה יש 350 מיני דבורים, אבל מספיק לתחזק בגינות מספר קטן של מיני פרחים מקומיים, כדי לתת מענה לרבים מהם. מדריכי הגינון ממליצים להשתמש בפרחי-בר (כמו שן הארי, תלתן, כלניות, חינניות, וקורנית) בצמחי עשבייה מקומיים, ובעצים או בשיחים (למשל שזיף, ערבה ודומדמניות).
המעבר לגידול מינים אלו לא משנה את אופן התחזוקה של הגינות (ואפילו מצריך פחות עבודה מהגננים), מאפשר להמשיך ולשחק בגינות כרגיל. בנוסף, מינים אלה צורכים פחות מים, כמעט ולא זקוקים לדשן, ומגוונים מאוד מבחינת מועדי פריחה והתאמה לרמות שונות של תאורה והצללה.
מינסוטה חולקה לשלושה אזורים, על פי חשיבותם עבור הבומבוס, ובהתאם למיקום בית המגורים באחד מהאזורים, זכאים התושבים לשלוש רמות של מענקים - 500 דולר, 350 דולר, או 150 דולר. הסכומים הללו אולי נשמעים צנועים, אבל הם בהחלט אמורים להספיק עבור השתילים או זרעי הפרחים. בנוסף, ניתן לבקש תמיכה (עד 40 אלף דולר) בפרויקטים של "הדגמה שכונתית", שמקדמים פעילות קהילתית ליצירת מסדרונות אקולוגיים ולהעלאת מודעות בקרב התושבים.
התכנית כוללת גם סדנאות הדרכה, תמיכה טכנית ודפי מידע מקוונים. המסר החשוב הכלול בהם הוא שאותם צמחים, שעד לאחרונה נתפסו כעשבים רעים ולכן יש לכסח ולהדביר אותם, הם בעצם ידידותיים לדבורים וגם לנו.
"אמנם מחקרים מצביעים על מגוון גבוה של דבורים במרחבים עירוניים ולכן שיקום בתי גידול עבורם הוא אמצעי רצוי כדי לסייע להן. אולם, יש לזכור כי דבורי דבש, הן חיות משק לכל דבר והן לא מין מקומי, ולכן הן חשובות להאבקת מיני חקלאות ופחות לצמחי בר", מדגיש דורצ'ין נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון. "למעשה, יכול להיות שתחרות עם דבורי הדבש המבויתות משפיעה לרעה על דבורי ובומבוסי הבר. לכן, בשטחים הפתוחים ובשמורות הטבע יש לצמצם את הקונפליקט בין מיני הבר לבין המינים המבויתים למינימום האפשרי. הלחצים על מיני הבר במדינה צפופה כמו ישראל הם גדולים מאוד ויש צורך להשלים צעדים כמו שיקום גינות עם צעדים נוספים בשטחים טבעיים".
לפני כשלוש שנים פרסמה החברה להגנת הטבע מסמך סקירה ומדיניות בנושא שחיבר דורצ'ין; במסמך מומלץ ליצור אזור חיץ של שני קילומטרים משמורת הטבע, שבו תוגבל צפיפות כוורות הדבש. בגלל הקשיים ליישם אזור חיץ כזה ברחבי ישראל ישנן המלצות נקודתיות לגבי שמורות קטנות ומרחבים שונים במדינה ולגבי הצורך לשלב ידע מקצועי אקולוגי בהחלטות להצבת כוורות.
הכתבה הוכנה על ידי "זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה".