ככה לא יזוז שום דבר: בממשלה שכחו מושג כלכלי יסודי

    למה למי שמקבל כמעט את אותו שכר בשביל לשבת בבית לצאת לעבוד? האם בבני ברק יחכו שרוני גמזו יאשר כדי להיפגש אחד עם השני מעבר לכביש? אביחי שניר מזכיר לממשלה את המושג הפשוט: תמריצים

    אביחי שניר
    בווידאו: סרטון הסברה של פיקוד העורף על תכנית הרמזור (פיקוד העורף)

    יש מושג מאוד יסודי בכלכלה שנקרא תמריצים. כלכלנים מאמינים שאנשים נוטים לעשות דברים אם הם מקבלים עליהם תמריצים חיוביים ונמנעים מלעשות דברים אם הם מקבלים עליהם תמריצים שליליים. אני יודע שפסיכולוגים טוענים שזה לא תמיד ככה, ולפעמים, הפסיכולוגים צודקים. אבל בדרך כלל, תמריצים עובדים. אני מזכיר את העובדה הדי ברורה הזאת בגלל שמתברר שבממשלה כנראה שכחו את זה. ולא רק שהם שכחו. הוא גם לא לומדים.

    אני לא יודע בדיוק מתי זה התחיל, אבל הנה דוגמא אחת. כשהתחיל משבר הקורונה, ומאות אלפים פוטרו או יצאו לחל"ת, הממשלה הודיעה שכל מי שאיבד את עבודתו בתקופת הקורונה, ימשיך לקבל דמי אבטלה עד אמצע 2021. האמת היא שזה לא מהלך כל-כך רע: זה בטוח מהלך הרבה יותר טוב מלחלק לאנשים 750 שקל באופן חד-פעמי. אבל פתאום שר האוצר מתחיל להתלונן שגם כשהמשק מתחיל להתאושש, המובטלים לא ממהרים לחזור לעבודה. אז יש לי חדשות לשר האוצר: עבור אנשים שעבדו בשכר נמוך, ואלו רוב מובטלי הקורונה, הפער בין השכר לדמי האבטלה הוא לא כל-כך גדול. אז כשיש לאנשים את האפשרות להישאר בבית, או לנסוע לעבודה באוטובוסים, מה הם אמורים לבחור, בעיקר אם אנחנו נמצאים בתקופה של קורונה וכל יום מודיעים לאנשים כמה מסוכן להיות בחוץ?

    עוד בוואלה! NEWS

    מצפצפים על החוק: החוצפה שבתלונות השרים על "משילות"

    לכתבה המלאה

    לו רק היינו משחקים סים סיטי

    י שהולך לבדיקה, לוקח את הסיכון שהוא חס וחלילה יצא חיובי, ואז הוא יצטרך לבלות עוד תקופה בבידוד, מה שיעלה לו או בימי מחלה (אם יש לו), או סתם בתקופה נוספת בלי פרנסה

    דוגמה אחרת היא הטענות של משרד הבריאות על כך שאין לו מעקב טוב אחרי התפשטות הנגיף בגלל שאנשים שנמצאים בבידוד לא רוצים לבוא לבדיקות קורונה. אבל ברור שאנשים לא רוצים להיבדק. אם מישהו נמצא בבידוד ומרגיש טוב, הוא יודע שיש לו שתי אופציות. אפשרות אחת זה להישאר בבית עד סוף תקופת הבידוד. האפשרות השנייה זה ללכת לעשות בדיקה. אבל מי שהולך לבדיקה, לוקח את הסיכון שהוא חס וחלילה יצא חיובי, ואז הוא יצטרך לבלות עוד תקופה בבידוד, מה שיעלה לו או בימי מחלה (אם יש לו), או סתם בתקופה נוספת בלי פרנסה. אני יודע מה אנשים שאני מכיר העדיפו.

    אפשר היה לפתור את הבעיה הזאת בקלות אם היו נותנים למי שנמצא בבידוד דמי אבטלה. למעשה, במקרה כזה, אני די בטוח שאנשים היו מתנדבים להיכנס לבידוד וללכת לבדיקות. אבל מכיוון שבמשרדי הממשלה שכחו את המושג תמריצים, הם עוד לא חשבו על זה.

    אפשר היה לסלוח לממשלה שלנו אם כל הדברים האלו היו שייכים להיסטוריה. אבל גם מי שהמציא את תוכנית הרמזור עדיין לא למד שאנשים מגיבים לתמריצים. שמישהו יסביר לי מה ההיגיון בתוכנית שאומרת שבעיר אדומה אסור להתכנס, אבל בעיר ירוקה מותר. אז נניח שיכריזו על בני-ברק כעל עיר אדומה. מה לפי דעתכם יעשו חבורה של תושבי בני-ברק שרוצים להיפגש? יחכו עד שבני-ברק תעשה ירוקה, או שיחצו את הכביש ויפגשו בעיר הירוקה רמת-גן?

    אם אני צריך לנחש, אני מנחש שהם לא יחכו עד שבני-ברק תהפוך לירוקה. בקיצור, כפי שאמר לי חבר טוב, ד"ר רונן בר-אל, תוכנית הרמזורים יכולה, אולי, לעבוד במדינת סים-סיטי. במדינת ישראל, התוצאה תהיה שבמקום שהוירוס יתפשט באזורים מסויימים, הוא יתפשט בצורה שיוויונית באוכלוסייה כולה. אין ספק שזה מצב עדיף. אנחנו תמיד בעד שוויון.

    ד"ר אביחי שניר - האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully