אנחנו מצחצחים שיניים לא נכון - וזה הורס את כדור הארץ

כשאנחנו בוחרים מברשת שיניים, השיקולים שלנו יהיו עד כמה היא מתאימה לגודל הפה, מה דרגת הקושי שלה, האם היא מנקה ביעילות, או נוחה לאחיזה. אך האם אי פעם חשבת האם המברשת הזאת טובה לסביבה? כמה זמן לוקח לה להתפרק לאחר זריקתה לזבל? מהן ההשפעות הסביבתיות שכרוכות ביצורה? והאם החומרים שמהם היא עשויה מזיקים לבריאותנו?

מחקר חדש שנערך בשיתוף מכון השיניים איסטמן באוניברסיטת לונדון ושהתפרסם בכתב העת British Dental Journal בדק לראשונה את מחזור חיים של המוצר הבריאותי במטרה למדוד את השלכותיו הסביבתיות.

תפיסת "ניתוח מחזור חיים" (LCA - Life Cycle Assessment), היא גישה הוליסטית, שבוחנת תהליכי ייצור מסורתיים של שירותים ומוצרים שונים ומנתחת את השפעתם הסביבתית, החברתית והכלכלית לאורך כל מחזור חייו של המוצר - משלב הפקת חומרי גלם, הייצור, ההובלה, השימוש ועד הפירוק שלו בסוף דרכו.

באופן אירוני, מערכות שירותי הבריאות ברחבי העולם מהוות גורם משמעותי בפליטת מזהמים סביבתיים המשפעים לרעה על בריאותנו ומאיצים את שינויי האקלים. מחקר גרמני שפורסם ב-2019 בכתב העת Environmental Research Letters, בחן את טביעת הרגל הפחמנית של שירותי הבריאות בעולם ומצא כי בישראל, נכון ל-2013, מערכת הבריאות אחראית ל-4.4 אחוזים מסך הפליטות הפחמניות בשנה ובארצות הברית כבר מדובר על 7.9 אחוזים (2014).

עיקר ההשפעה טמון בשרשרת האספקה של רכישת מוצרי בריאות למיניהם - כמו ציוד רפואי מסוגים שונים, וגם למברשות השיניים שלנו יש חלק קטן במאזן הפליטות הזה.

למרות זאת, המודעות להשפעות אלו היא נמוכה, הן בענף הבריאות - יצרנים, אנשי מקצוע בתחום הבריאות וקובעי מדיניות - והן בקרב אוכלוסיית הצרכנים הכללית. כך שכיום אין כמעט הנחיות בנוגע לדרך הנכונה לייצר ולצרוך שירותים ומוצרים בריאותיים מקיימים.

כיום, רוב מברשות השיניים מיוצרות מפלסטיק, חומר שבהעדר טיפול מתאים מתכלה רק אחרי מאות ואף אלפי שנים באדמה או בים. בנוסף, על פי איגוד השיניים האמריקני, ההמלצה היא להחליף את מברשות השיניים כל שלושה עד ארבעה חודשים. בקצב זה, רק בארצות הברית לבדה יזרקו לפח יותר ממיליארד מברשות שיניים מדי שנה וכ-23 מיליארד בכל העולם (במשקל כולל של כ-280 אלף טון פלסטיק בשנה). לכך יש להוסיף את העובדה שמברשות השיניים החשמליות (כ-55 מיליון מברשות חשמליות מיוצרות מדי שנה בארצות הברית לבדה), מכילות גם סוללות, שגם הן מגיעות לבסוף לזרם הפסולת הכללי.

במחקר הבריטי, החוקרים בחנו מספר תהליכי ייצור שונים של ארבעה סוגים של מברשות שיניים ומדדו את ההשפעה הסביבתית (כמות פליטות גזי החממה הכרוכה בתהליך, למשל) וכמו כן את השפעת המוצר על בריאות האדם. במחקר נבחנו מברשת שיניים חשמלית, מברשת פלסטיק רגילה, מברשת פלסטיק עם ראש להחלפה, ומברשת שעשויה מבמבוק.

"חשוב להבין כי הערכת מחזור החיים של מוצר זהו מדד נקודתי ולא אחיד עבור מוצרים שונים", אומרת ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה מחברת SP Interface. "ניתן להעריך את מחזור החיים עבור כל מוצר בנפרד ובהתאם למקום בו הוא נמצא. קיימת שונות גדולה בהערכת מחזור חיים של מוצר בישראל לעומת זה הנמכר בלונדון, למשל. לכן, מדובר במדד מורכב מאוד. עם זאת, חשיבותו של המחקר היא בשימוש במדד זה כשיטת הערכה למוצר בריאותי".

מהמחקר עולה שהמברשת החשמלית היא בעלת ההשפעה השלילית הגדולה ביותר עלינו ועל הסביבה. לעומתה, מברשת הבמבוק ומברשת הפלסטיק בעלת ראש הניתן להחלפה, הן בעלות ההשפעה הנמוכה ביותר, הקטנה פי 11 מהשפעתה של מברשת השיניים החשמלית.

גם מברשת הבמבוק אינה מהווה פתרון חלופי בר-קיימא למיליארדי מברשות השיניים שנזרקות ללא הרף כמדי שנה. "מברשת השיניים המיוצרת מבמבוק לא בהכרח טובה יותר לנו ולסביבה מאשר מברשות השיניים המיוצרות מפלסטיק", אומרת אולנובסקי. "זאת כיוון שהבמבוק גדל על קרקע שהופכת למצרך יקר ונדיר בעולם. יש מגמה עולמית של בירוא יערות לגידול מזון עבור בעלי חיים, כך שאין לנו עודף של שטחים לנצל".

"בנוסף, גם לא מדובר במברשת שעשויה ממאה אחוז במבוק, אלא על במבוק שמעורבב עם חומר פולימרי השומר על אורך חיי המדף של המברשת, כך שהיא ככל הנראה אינה מתפרקת בטבעיות בקומפוסטר הביתי", מוסיפה אולנובסקי.

מסקנות המחקר הן שמברשת השיניים המקיימת צריכה להיות עשויה מפלסטיק הממוחזר שוב ושוב. למעשה, החוקרים הציעו רעיון למברשת שיניים חדשה, שאינה קיימת עדיין בשוק. אולם, החוקרים גם הוסיפו שלפני שמתקדמים לייצור של מברשת מסוג זה, על כל יצרן לבחון האם ההשפעה שתיווצר כתוצאה משינוע המברשות למיחזור והתהליך עצמו, לא תעלה על היתרונות של שימוש חוזר בחומרים.

"החוקרים בעצם השוו בין ארבעה מוצרים קיימים, אבל המסקנה שלהם שהמוצר הטוב ביותר הוא דווקא מוצר חמישי: מברשת שיניים המיוצרת כולה מפלסטיק ממוחזר. העניין הוא שמדובר ברעיון לא מציאותי כל כך, כיוון שלשם ביצועו נדרש מערך איסוף מיוחד של מברשות שיניים משומשות, כמו מערך איסוף הסוללות הקיים בישראל. כאן קיימת גם בעיה תברואתית באיסוף כמות גדולה של מברשות שיניים עם חיידקים שונים וטלטולה ממקום למקום. לצד זאת, השינוע שלהן גם הוא בעל השפעה סביבתית לא מבוטלת".

"דבר נוסף שחסרה התייחסות אליו במחקר הוא נושא היגיינת הפה ואיזו מברשת גם טובה לסביבה וגם לנו", מוסיפה אולונובסקי "הרי בסוף אנחנו משתמשים במברשת שיניים כך שתנקה את השיניים באופן הכי אופטימלי. קיימים כאן שני שיקולים מרכזיים - היגיינת הפה והרצון לפגוע פחות בסביבה. לכן, כל אחד צריך להבין ולהיערך בהתאם למה שנכון עבורו".

"אנחנו צריכים גם לזכור שברמה הכללית מברשת שיניים היא פרט קטן ביחס להתנהגות היומיומית שלנו כצרכנים. הפתרון הטוב ביותר להפחתת פסולת בכלל ובפרט פסולת של מברשות שיניים יהיה פשוט להפחית במקור. זאת אומרת, להאריך את חיי המברשת כך שנוכל להחליף כמה שפחות מברשות שיניים בשנה לצד שמירה על בריאותנו", אומרת אולונובסקי.

הכתבה הוכנה על ידי "זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה"