ב- 2014, הממשלה חוקקה חוק שלפיו כספי המסים שיתקבלו מחברות הגז יועברו לקרן מיוחדת שקיבלה את השם "קרן העושר". מי שחוקקו את החוק (שר האוצר היה ביניהם, אז בתפקיד שר התחבורה) הסבירו שלממשלה יש נטייה לשים את הידיים על כל כסף שהיא יכולה, אבל הם חושבים שיש הגיון בלשים קצת כסף בצד לטובת הדורות הבאים. בעזרת החוק שהם העבירו, הם חשבו שהם מבטיחים שהממשלות הבאות אכן ישימו את הכסף בצד.
השבוע שר האוצר הכריז שהוא מתכוון לבציע תיקון בחוק כדי שהוא יוכל לקחת הלוואה של יותר ממיליארד שקל מקרן העושר. מה שמוכיח שחוקים זה דבר טוב, אבל במדינת ישראל, די חסר משמעות. כי מה זה עוזר שחוקקו חוק שמחייב את הממשלה לשים כסף בצד אם עוד לפני שיש בקרן את הכסף, הממשלה כבר משנה את החוק ככה שהיא תוכל לחלק כמה שהיא רוצה?
אל תפספס
אני מקווה מאוד שיתברר שלממשלת מעבר אין יכולת להעביר את תיקוני החקיקה הנדרשים בזמן. כי אם בטעות השר יצליח, זה הולך להיות מאוד יקר. כדי להבין למה זה הולך להיות כל כך יקר, צריך להבין שהממשלה לא הקימה את קרן העושר רק בגלל שהשרים רצו לשים כסף בצד. הם הקימו את קרן העושר כי הם חששו מ"המחלה ההולנדית": בשנות ה- 1950 ההולנדים גילו מאגר גז גדול בים. הם שמחו מאוד, והחלו להפיק את הגז ולמכור אותו לשכנים שלהם באירופה. המטבע המקומי ההולנדי (אז עוד לא היה אירו) התחזק, תעשיות הייצוא ההולנדיות נהרסו, אבל לאורך עשרים שנים בערך לאף אחד לא היה אכפת, כי הגז סיפק להולנדים את כל המט"ח שהם רצו. הבעיה התחילה בשנות ה- 1970 כשהמאגרים הדלדלו וייצוא הגז פחת משמעותית. ההולנדים מצאו את עצמם בלי תעשיות ייצוא ובלי גז, ולקח להם עשר שנים להתאושש מזה.
הפעם היצרנים יצדקו
קרן העושר נועדה לצמצם את הסיכון לתרחיש כזה בישראל. המטרה של קרן העושר היא לקחת את התקבולים עבור הגז, ולהשקיע אותם בחו"ל. זה ייתן לישראל מצד אחד זרם של הכנסות, ויותר חשוב, יבטיח זרם יוצא של דולרים מישראל, מה שיצמצם את החשש שהשקל יתחזק יותר מדי.
השר כנראה חושב שהחשש מהמחלה ההולנדית הוא יותר קטן מהחשש שאם הוא לא יוציא כסף לטובת כל מי שמבקש, הליכוד עלול להפסיד בבחירות. אבל אם השר יוציא את הכסף מהקרן, הוא יהיה אחראי ישירות על התחזקות נוספת של השקל. במקרה כזה, התעשיינים יצדקו כשהם דורשים שהממשלה תפצה אותם על ההתחזקות. אם עד עכשיו אפשר היה לטעון שההתחזקות של השקל היא בגלל תנאי השוק, עכשיו זה יהיה בגלל הפעולות של הממשלה, ועל פעולות של הממשלה מגיע פיצוי למי שנפגע. במצב רגיל, הממשלה אולי הייתה מתעלמת מהדרישות של היצרנים. אבל בזמן מערכת בחירות, אני בספק אם הממשלה תהיה מעוניינת שמהדורות החדשות יתמלאו בתלונות של היצואנים על איך הממשלה הורסת להם את העסקים. אז לשר האוצר לא תהיה ברירה, והוא יעשה מה שהתעשיינים רוצים כפיצוי: הגבלות על הייבוא.
מי שישלם את זה יהיו אני ואתם כשאנחנו הולכים לעשות קניות, כי ככל שיש פחות תחרות, המחירים יותר גבוהים. אבל אנחנו כבר רגילים.
ד"ר אביחי שניר - האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן