האדם מחפש משמעות: למה אנחנו לא רוצים לחזור לעבוד?

ככל שהמשק הולך ונפתח אנחנו שומעים על אותה בעיה: אנשים לא רוצים לחזור לעבודה. זה קרה כשהחנויות נפתחו וכשמקומות עבודה שונים חזרו לפעולה גם בסבבים הקודמים, ועכשיו אנחנו שומעים על זה גם מהמסעדנים. העובדים ממאנים לחזור כשהחל"ת שלהם משולם על ידי המדינה. המציאות הזו חושפת לא רק את כישלון התוכנית שננקטה, אלא משהו הרבה יותר עמוק ומשמעותי - המשק שלנו כנראה לא משקיע מספיק בכוח העבודה. הוא רואה אותנו רק כעובדי שכר ולא כאנשים בשר ודם.

מציאות החל"ת תסתיים לבסוף, אבל אם נעצור לרגע נבין שבעצם נוצרה כאן הזדמנות מצוינת, סוג של ניסוי תעסוקתי אמיתי, לבחון מה קורה עמוק במערכת העבודה. כרגע ברור שמשהו השתבש ולכן יש כאן הזדמנות מצוינת לשאול את עצמנו את השאלה מה קרה למוטיבציה שלנו, מה עשינו כל כך לא נכון שהצלחנו להעלים ולמחוק את כל שאר הסיבות שבגללן אנשים הולכים לעבוד?

עבודה, לפי המחקרים, אמורה להיות גם בעלת ערך ומשמעות מעבר למספרים ותלוש המשכורת שמקבלים בסופה. מלצרים לא חזרו מהחל"ת כי מדובר בעבודה מזדמנת, ואפילו זו לא תשובה מספקת, אבל מלבדם עובדים רבים מתחומים רבים נשארו בבית. המציאות מעלה תמונה תעסוקתית רדודה ומוזנחת, שבה העבודה מתויגת אצלנו במערכת החשיבה כ-"רק מקור פרנסה".

מי שחקר אודות הסוגייה של משמעות הכסף, העבודה והמוטיבציה הוא פרופסור דן אריאלי, שאף כתב על כך את הספר "שווה לך - ההיגיון הסמוי שעומד בבסיס המוטיבציה שלנו". העבודה היא חלק נכבד מהחיים שלנו אנחנו משקיעים בה את מירב שעות היום. להתייחס לעבודה רק כמקור פרנסה יכול להיות דבר מאוד מדכא. אולי אם המציאות הייתה מקנה מסגרת התייחסות אחרת לנושא העבודה ונותנת משקל גם לצדדים האחרים שבה, לא היינו מגיעים היום לאותה נקודה. אם לדוגמה היו מתייחסים אחרת לעובדים בזמן תעסוקתם ומבינים שכסף הוא לא המוטיבטור היחיד שמניע אותם, היינו מגלים שחלקם דווקא חוזרים.

במספר רב של ניסויים חקר פרופ' אריאלי את המוטיבציה בעבודה, והראה שניתן בקלות להרוס אותה. אריאלי מצא שיש עוד דברים שחשובים לנו חוץ מכסף בעבודה וישנם תמריצים שהם לא מוחשיים. מעסיקים יקרים, אם אתם רוצים להחזיר את העובדים מהחל"ת, חשבתם דווקא על יצירת משמעות, על הטבות מופשטות? האם חשבתם מדי פעם לתת מחמאה כבונוס?

ולמה דווקא מחמאה, אתם שואלים?

במחקר אחד מני רבים בנושא, בחן פרופ' אריאלי את ההשפעה של סוגים שונים של תמריצים ובונוסים על העובדים. מהו סוג הבונוס שיניב מוטיבציה גבוהה? התשובה האינטואיטיבית תהיה, כמובן, כסף, אבל אל תקפצו. שימו לב מה קרה. במחקר נבחנו ארבע אפשרויות של בונוסים. הראשונה הייתה בונוס כספי. העובדים קיבלו הודעה שאם הם יגיעו לתפוקה מסוימת (או במקרה שלנו אם יגיעו בכלל לעבודה) הם יקבלו 100 שקלים במזומן. האפשרות השנייה הייתה שובר לפיצה חמה. שובר לפיצה שונה ממזומן. על אף שאנחנו יודעים את ערכו הכספי, יש בו ערך של מתנה כשהמחיר לא נקוב בצורה ברורה. אפשרות שלישית של הבונוס - מחמאה. העובדים שיצליחו לעמוד ביעד התפוקה יבלו מחמאה -הודעת " כל הכבוד" מהבוס. האפשרות הרביעית היא קבוצת הביקורת - העובדים לא יקבלו דבר וייצאו בלי בונוס.

גם כסף, גם פיצה וגם מחמאה מהבוס העלו את המוטיבציה, לעומת הקבוצה ללא הבונוס. עד כאן, מאוד הגיוני, אבל באופן מפתיע דווקא התמריץ הכספי הניב את אחוזי השיפור הכי נמוכים - 4.9 לעומת 6.7 מהפיצה ו-6.6 כתוצאה ממחמאה, והנה הדבר הכי משמעותי: התוצאות האלו היו נכונות ליום הראשון. מה שמעניין לא פחות הוא איזה מהבונוסים המשיכו לייצר מוטיבציה לאורך זמן. האם לכסף או לפיצה הייתה אותה משמעות מוטיבציונית שהחזיקה גם בימים הבאים?

יום אחרי הבונוס הכספי שניתן עבור עבודה מאומצת היו הביצועים גרועים ב-13.2 אחוזים מהביצועים של קבוצה הביקורת. אחרי יום מאמץ שהשתלם כי זיכה בבונוס הגיע יום ללא תגמול מוחשי. במילים אחרות, לא היה כבר מה ש"יחזיק" את המאמץ . גם בשאר הקבוצות בימים שאחרי הבונוס (פיצה או מחמאה) חלה ירידה, אבל לא כל כך דרסטית. כעבור שבוע נוצר מצב שבו קבוצת התמריץ הכספי עלתה למעסיק הכי הרבה ולא הניבה בסופו של דבר יותר מהקבוצות האחרות. התוצאות מראות שכשמודדים הכול בכסף זה עלול להפוך לאפקט בומרנג ולהפחית את המוטיבציה לעבודה. קבוצת "המחמאה מהבוס" הצליחה בימים שאחרי התמריץ להחזיק את המוטיבציה גבוהה יחסית בהשוואה לתמריץ ממאת השקלים. במחמאה יש כוח לתת משמעות למה שאנחנו עושים לטווח הארוך, היא לא מעריכה אותנו במספרים. בסופו של דבר אנחנו בני אדם, אנחנו לא רואים כל פעולה שלנו במונחים של שקלים.

דווקא בתקופת הקורונה, כשלמדנו כמה החיים יכולים להיות קצרים, ייתכן מאוד ששוק העבודה צריך להיזכר שבעבודה יש משמעות. השאלה מה אנחנו בוחרים להדגיש. אם אתם רוצים להצליח לשמור על העובדים ולגרום להם להתחבר לעבודה ולא לברוח ממנה באפשרות הראשונה, חפשו איך לייצר יחד משמעות, איך לראות באמת את מה שהם עושים. העולם המודרני הוא כל כך חומרי, כשכל צעד ופעולה מתומחרים. מי שיזכה הוא דווקא מי שישכיל להדגיש שיש עוד אלמנטים חשובים. כשהעובדים לא חוזרים לעבודה, זה אומר שהיא נתפסת אצלם רק במונחים של אם יש או אין להם פרנסה.

זו משוואה מדכאת, וכפי שנוכחתם להיווכח על פי המחקרים גם לא ממש מניבה לאורך זמן תפוקה יעילה. ייתכן שנשאבנו למציאות תעסוקתית קרה מדי. משבר העובדים והמעסיקים נמצא כאן כדי להזכיר שיש פעולות ותמריצים שאי אפשר לשים עליהם בהכרח תג מחיר, אבל המשמעות שלהם גדולה מאוד עבורנו. מה לעשות שאנחנו רק בני אדם ולא מכונות?

הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה